חיים רק פעם אחת | לפרשת חוקת

א.
לפעמים אדם נכשל באינפי שתיים והוא מבואס. וסך הכל זה הגיוני שהוא מבואס כשהוא נכשל במבחן, כי כל כך הרבה הוא התכונן לרגע הזה וישב שבוע וחצי ולא עשה כלום חוץ מללמוד למבחן (ולסדר את החדר ולעשות סדר בארונות ולהכין ארוחת בוקר מפנקת ולהשלים כמה פרקים בשובר שורות, כי זה מה שעושים בתקופת מבחנים, אבל זה נושא אחר), והנה הגיע המבחן והוא נלחץ והזיע וכתב מהר מהר על נייר בחינה מכוער, ואחרי שבועיים של אי ידיעה הוא קיבל ציון והסתכל בו ימין ושמאל והפך את המבחן אבל אין מה לעשות, הוא נכשל במבחן. וזו באסה, באמת, כל כך באסה עד שחצי יום הוא לא עושה כלום ואחרי חצי יום הוא מושך כתפיים במין חוסר אונים ומתבאס שעוד כמה שבועות הלכו לו מהחופש בשביל ללמוד למועד ב'.

שזו הזיה, למה שיהיה לו מועד ב'.

ב.
פעם אחת הוא ישב עם סבא שלו לארוחת ערב וסבא שלו אמר לו שבחיים אין מועדי ב' וגם באוניברסיטה שהוא למד בה, באירופה, אין המצאה כזו. זו המצאה של ישראלים, אומר לו סבא שלו, להגיד 'רגע רגע, לא הייתי במיטבי, אני אעשה את זה שוב'. מאיפה זה בא? מה אתה חושב, שאם תהיה שחקן הטניס הכי מפורסם בעולם, ביורן בורג, ותפסיד בטורניר גרנד-סלאם, תוכל להגיד 'רגע רגע, לא הייתי במיטבי, אני אעשה את זה שוב?' מה פתאום! כל החיים שלך אתה מתכונן לרגע הזה. לא הצלחת? כנראה שזה מה שהמבחן אומר; שאתה לא יודע את החומר, וצריך ללמוד אותו שוב. לא 'להבחן עליו שוב'; 'ללמוד אותו שוב'.

סבא שלו הוא אדם מבוגר. אפשר לראות את זה שהוא אדם מבוגר. הידיים רועדות לו לפעמים, לפעמים הוא שוכח, לפעמים הוא לא מדבר בהיגיון. כשאדם יוצא מהביקור אצל סבא, הוא אומר לעצמו שזה עוד רגע כזה, שבו הזקנה מדברת מתוך סבא שלו. ומה אם המבחן הוא הבעיה, ולא ידיעת החומר? ומה במקרה שבאמת לא הייתי במיטבי? זה הגיוני, תגיד לי? זה הגיוני שאני אכשל כי קמתי עם כאב ראש? הרי את החומר אני יודע. עובדה: את המועד ב' עברתי. לא הייתי עובר אותו אם לא הייתי יודע את החומר, מה, זה לא הגיוני?

וואלה, הגיוני.

ג.
אבל החיים עוברים מהר מדי. באמת, הרבה יותר מדי מהר מכפי שאפשר לדמיין. אתה ילד, לרגע ממצמץ – הופ! מבוגר. מצמצת? סיימת שנה. וככל שאתה מבוגר יותר, כך השנים נעות מהר יותר. כמו רכבת שמאיצה אל תוך קיר. מאיצה, מאיצה, מאיצה – בום, נקטעת. ואדם מסיים מהר את התואר 'סטודנט' שדבק בו לשלש שנים ויוצא אל המציאות, ופתאום הוא מבין שהזמן עובר, באמת באמת, הזמן עובר. הוא לא נע אחורה, הוא נע קדימה. תמיד. וכמו שאור אמר לו פעם, 'לחם שהפך לטוסט לא יוכל לשוב ולהיות לחם'.

כמה שזה נכון.

הוא מגלה שזה נכון כשהוא חושב לעצמו 'אולי אני אצא שוב עם שלומית?'. שלומית היא אחת האקסיות שלו, דווקא אחת נחמדה. הוא הולך לבדוק בפייסבוק מה איתה. הם כבר לא חברים אבל אפשר לדעת הרבה על בני אדם מהשם ותמונת הפרופיל שלהם. למשל, אם שלומית בר-זהב הפכה במחי ענידת-טבעת לשלומית עזרא, ובתמונה שלה היא מופיעה עם בחור שמתוייג בתור ערן עזרא, כנראה שהם נשואים. ואם הם נשואים, זה יהיה רעיון מפגר לנסות לצאת איתה שוב.

וזהו. כבר אי אפשר לשוב לאחור.

ד.
או למשל כשהוא מנסה להתקבל לעבודה בחברת 'בורמרום' שמפתחת אפליקציות, ומנחם בורמרום מסתכל עליו בעין עקומה כל הראיון ובסוף אומר לו 'תשמע, אדוני, אתה צריך לעבוד קצת על אינפי שתיים', אז אדם יודע שאין מה לעשות. שזהו, סוף. היה מבחן אחד והוא לא עמד בו, ואין מועדי ב'. הזמן ממשיך לנוע, תפקידים נתפסים, בחורות מתחתנות, ולבחירות שאנחנו עושים יש משמעות. אי אפשר לחזור אחורה ולנסות לעשות אותן שוב. זה לא יהיה לעשות אותן שוב בפעם הראשונה, אלא לעשות אותן שוב – בפעם השניה, וזמן עבר בינתיים, והוא ממשיך וממשיך והמוות מחכה בסוף, ואי אפשר להגיד למוות 'תשמע, אדוני, לא הייתי במיטבי, אולי אפשר לנסות לעשות את זה שוב?' —

אגב: ספציפית, ככה הוא חושב, ספציפית מנחם בורמרום הכשיל אותו בכוונה. הוא פשוט לא בא לו טוב בעין. אבל נו, מה אפשר לעשות.
ה.
משה רבינו מכה בסלע ויוצאים ממנו מים. ובצדק הוא מכה בסלע, כי בני ישראל מעצבנים. ממש ממש מעצבנים. כל הזמן הם מתלוננים: למה הגענו לכאן, למה יצאנו ממצריים. למה באנו למדבר, למה יצאנו מצרים. חלאס! כאילו, באמת, אתם לא מבינים שאי אפשר לחזור אחורה? אתם לא מבינים שאין ברירה אלא להמשיך קדימה, אל הארץ המובטחת, בין אם היא קיימת ובין אם לאו? מה אתם מתלוננים כל הזמן?

ואחרי שהוא מתעצבן ומכה ויוצאים מים, שבועיים אחרי כל זה אלוהים תולה דף עם מספרי זהות על לוח המודעות בכניסה לאוהל מועד, ועל לוח המודעות כתוב 'משה רבינו – נכשל'. והמשמעות של זה היא שהוא לא נכנס לארץ, כי זה היה כמו מבחן שמי שעובר אותו יכול להכנס לארץ, ומי שלא לא. ומשה, ובכן, נכשל.

והוא בא לאלוהים ואומר לו אבל אלוהים, איך יכול להיות שנכשלתי? ואלוהים אומר לו – ככה זה. והוא אומר – אבל אני משה! ואלוהים אומר – אז מה. ומשה אומר – משה רבינו! זה שהוציא את העם ממצרים! ואלוהים אומר – אז מה. אין מה לעשות. היה מבחן, נכשלת בו. במדבר הזה יהיו קבריכם. אהרון ימות כאן, אתה תמות כאן, וזהו. אין מועדי ב'. אבל מה זה 'אין מועדי ב"? אומר משה. כאילו, לא ידעתי שזה מבחן. ואלוהים אומר לו – בסדר, המבחנים בחיים לא מודיעים לך שהם מבחנים. הם פשוט בוחנים אותך.

וכשקוראים את הסיפור אפשר ממש להרגיש איך אלוהים מכשיל את משה בכח. כאילו הוא פשוט לא רוצה שמשה יכנס לארץ, ורק מחפש את ההזדמנות להגיד לו את זה.

ו.
אבל כשקוראים את הסיפור אי אפשר לשים לב שעברו שלושים ותשע שנים מהפרשה הקודמת, או שהגענו פתאום לשנה הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ואי אפשר לשים לב שהזמן נוסע ואנחנו לא שמים לב לזה שהוא נוסע, רק מתעוררים בסוף, אחרי כל החיים האלה, ואומרים 'רגע, אבל מה הספקתי? מה עשיתי?' ולחוצים מהר מהר לעשות משהו. אבל לא מספיקים, כי זהו, זה כבר הסוף. אי אפשר לשים לב לכל הדברים האלה, כי הפרשה לא טורחת לספר לנו אותם.

אבל היא כן טורחת לספר לנו על פרה אדומה. שזו פרשה מאוד מוזרה, פרה אדומה. כאילו, מה הקטע. למה הדרך להטהר מטומאת מת היא באמצעות אפר של פרה אדומה. וכל היהודים לאורך כל הדורות שואלים את עצמם מה הקטע של הפרה האדומה הזאת ואיך זה קשור למוות, כי יהודים חייבים שהכל יהיה הגיוני ולכל דבר תהיה סיבה והעולם ינוע בצורה ברורה על ידי אלוהים.

ולפעמים נראה לי כאילו אלוהים אומר – אין קטע. זה חוק. ככה החלטתי שצריך להטהר מהמוות. כי כמו שהמוות הוא פתאומי וחד משמעי ומטופש וחסר צידוק או נימוק ואין שום דבר שאפשר להגיד עליו, ככה גם הטהרה ממנו היא מטופשת וחד משמעית וחסרת נימוק. ככה החלטתי וזהו, תתמודדו. וזה מה שהוא גם אומר למשה כמה פסוקים אחר כך – אתה לא נכנס לארץ כי ככה החלטתי, שאתה לא נכנס. לא כי המבחן שלך היה על הפנים, אלא כי כמו החיים, שהם חד פעמיים ולא חוזרים על עצמם, וכמו המוות שהוא חד פעמי ומוחלט, גם המבחן של משה הוא חד פעמי, וגם התוצאה היא מוחלטת: או הצלחה בתפקיד המנהיג, או תחילת הכישלון.

וכשמשה מכה בסלע, הוא מראה את תחילתו של הכישלון. וזהו, ננעלה הדלת. הוא לא יכול להכנס.

(ואני חושב, ככה בסוגריים, שהסיבה היא שמשה פשוט לא יכול להיות מנהיג של מדינה. הוא יכול להיות מנהיג של עם נודד, שצריך רק להצביע לו על האופק, אבל לא מנהיג של מדינה שאין לה אופק להצביע אליו, אלא רק ערימה של שבטים שצריך לנווט ביניהם בעדינות. זה כמו שצ'רצ'יל היה אחלה מנהיג בזמן מלחמה, אבל פוליטיקאי בינוני בשעת שלום. אלה כישורים אחרים. ואם אתה מצליח לעשות את אחד מהם, לא תוכל – טכנית, לא תוכל – לעשות את השני).

ז.
ואחרי שאדם מגלה ששלומית נשואה ומחכה לתינוקי המתוקי שלה, כמו שהיא כתבה בסטטוס האחרון, ואחרי שמנחם בורמרום לא מקבל אותו לעבודה, ואחרי שמישהו אחר (ישתבח שמך, יוסי גלילי) כן מקבל אותו לעבודה, ואחרי שהזמן עובר ועובר עוד ועובר עוד, פתאום אדם מבין שבאמת הזיקנה דיברה מגרונו של סבא שלו, עליו השלום. אבל לא השיטיון שבזקנה, אלא הפכחון שיש לאנשים שכבר עומדים מול המוות. אותה דחיפות, אותה ישירות, אותו חוסר אכפתיות מ'מה יגידו' ו'מה יחשבו'. כמו שרק אנשים מבוגרים יכולים להעיר לפוחחים ששומעים מוזיקה בספסל האחורי, ככה אנשים זקנים ומפוכחים יכולים להגיד שזהו, זה מה שיש. אין מועדי ב' בחיים. אף אחד לא יתחשב במאמצים שהשקעת, בשעות ששרפת, בכאבי הראש שלך או במשפחה בה גדלת, והתירוצים שלך ל'למה לא עשית כלום בחיים' לא מעניינים אף אחד אם, בסופו של דבר, לא עשית כלום עם החיים שלך.

יש לך מחזור אחד של חיים. יש לך הזדמנות אחת, תעשה איתה את כל מה שאתה יכול.

מודעות פרסומת

4 Responses to “חיים רק פעם אחת | לפרשת חוקת”


  1. 1 נר נשמה 2 ביולי 2017 ב- 0:57

    יישר כוח. לפעמים אני תוהה בשאלה האם גם הקטעים האלה, לדוגמא, נחשבים חלק מהתורה שבעל פה.. שאנחנו מגלים אותה כל הזמן..חושפים עוד טפח. או שלא.. ויש חוק כלשהו לגבי התורה הזאת ורק פירושים ספציפיים שנכתבו על ידי אנשים ספציפיים נחשבים..

    וסליחה על ההתפלספות.. אבל הגעתי למקום הנכון.

  2. 2 moishbb 2 ביולי 2017 ב- 6:27

    וואלה
    קצת עצוב
    אבל זה מה יש

  3. 3 שולה 2 ביולי 2017 ב- 6:42

    מעולה.

    א) אני לא דוס, ועדיין מה שאתה כותב מדבר אלי מאד.

    ב) אתה מכוון נמוך מדי, לכתוב באינטרנט לקהל של כמה עשרות… אתה כותב "שווה" ביותר, תוציא ספר! אין לך אמצעים? בגיוס המונים אני הראשון שתורם.


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 498 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: