זקן ושבע | קצרצר לחיי שרה

פרשת חיי שרה, שנקרא השבת, מספרת: "וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ".

בדרך כלל כתוב 'שְבע ימים', שמשמעותו של הביטוי היא כמו אדם שאכל יותר מדי והוא טופח על הבטן ואומר 'וואי, אני לא יכול להכניס עוד פירור', ככה, בימים ובשנים כמו באוכל. אבל אברהם לא מת 'שבע ימים', הוא מת שַׂבֵעַ.

ונזכרתי שיש בארצות מסוימות שנידון למוות מזמינים לו ארוחה אחרונה; לתת לו את תחושת הנינוחות, הרפיון השלם שאוחז בך כשאתה שבע. כמו לסגור את הקצוות לפני סוף הסיפור ולתת איזו תחושת השלמה לפני המוות.

ובאמת, הפסוקים האחרונים שמדברים באברהם עוסקים בקטורה ובבניה, ובבני הפילגשים אשר לאברהם. כי אחרי כל עקרותה של שרה, ואחרי כל הנדודים מארם לחרן ומחרן לכנען, ואחרי ההפכפכות סביב ישמעאל ויצחק, ואחרי הגירוש של הראשון והעקידה של השני, שהכל סובב והולך חוסר הוודאות סביב הילדים וההמשכיות של אברהם, ואחרי סיפור האהבה של יצחק שכבר מצא לו מנוחה, הלך אברהם ונשא אישה והקים משפחה והוליד ילדים וחי בשלווה ובנחת בביתו, כמו שחיפש תמיד.

וחשבתי כמה יפה זה, לתת לאברהם סיום עגול ולהניח לו למות שבע, שלא יעזוב את העולם כשהוא עדיין רעב וכוסף ומתגעגע למשהו שמעולם לא השיג. ללמדך שיש שובע לכל רעב ורוויה לכל צמא, מנוחה לכל עייף ותכלית לכל געגוע.

בתמונה: איש זקן ושבע.


(אתמול קיבלתי נזיפה מחבר על זה שמעולם לא סיפרתי לו שיש לי רשימת תפוצה שבועית של שירים, מילים יפות, טיפים ותרגילים לכתיבה. אז הנה, אני מספר. מוזמנים להירשם כאן: https://goo.gl/forms/z4OCLVzGaBlw0X2Q2)

 

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s