גלידה (יג)

לג.

גלעד איתן לא חשב מעולם לרצוח מישהו ואפילו לא לדקור מישהו בסיכת ראש או להניף מעליו סכין שף של ארקוס, דבר שהמוסר האנושי שולל ונרתע ממנו בצורה ברורה אם שואלים את הרב עמיטל, ואסור מפורשות בעשרת הדברות ובכל הפוסקים אם שואלים את הרב ליכטנשטיין. גלעד איתן לא שאל לא את הראשון ולא את השני גם כי הוא לא הכיר אותם אישית וגם כי הדבר לא עלה בדעתו מעולם, וגם כי לא כל כך היו לו סכיני שף בבית והוא חתך בטטה בסכין משוננת רגילה שקונים במקס סטוק.

סך הכל הוא רק היה ילד חנון, שלא התרועע הרבה ושיחק בסימולטור טיסה והפיל מטוסי אויב ב'כוכב כחול' או הרג נאצים מרושעים ב'קומנדוס' ובכלל לא הלך מכות אף פעם או הפגין צורה כלשהי של אלימות. והוא מעולם, מעולם, לא חשב שירים יד על חברו או משהו בנוגע לזה. קודם כל כי למה שיעשה את זה, ושנית כי לא היו לו כל כך חברים להרים עליהם יד. אמנם היו את הזקנים ממניין הנוער אבל הם לא היו כל כך חברים שלו למרות שהביאו לו ויסקי והערינג, וגם החבר'ה ברונזקרנץ את שלומי לא היו החברים הכי טובים שלו, ובכל מקרה הוא לא ראה שום סיבה טובה לרצוח בן אדם ואפילו לא חשב על זה מעולם.

וזה היה מאוד ברור לו שאמנם הוא לא האדם הכי חברותי בעולם ותמיד מעדיף שלא לדבר עם בני אדם אלא לשחק במחשב או ללמוד דף יומי עם השיעור המוקלט של הרב בדיחי עשרים וחמש דקות והסוגיה מונחת במלואה, אבל דבר מעין זה מעולם לא עלה בדעתו. זו הסיבה שהוא הופתע כל כך אחרי שהרס את התקופה הטובה שהייתה להם ביחד כשדיבר עם נעמי ואמר לה שאלוהים אמר לו, ביד המלאך, ללכת מי יודע לאן, ונעמי אמרה לו טוב, אני אבוא איתך, והיא לא אמרה לו את זה במילים האלה אבל ככה היה מובן מדבריה, וגלעד אמר לה מה, באמת, ונעמי אמרה כן, אני מוכנה, יש לנו קצת כסף בצד ואני מוכנה לוותר על הנספרסו ולהקריב קצת בשבילך בתקווה שכל החרא הזה יגמר ורק דבר אחד אני רוצה שתעשה לפני זה.

וגלעד אמר מה הדבר וכבר התכונן להוריד לה את הירח או להביא לה את אבן החכמים אבל נעמי רק הוציאה פיסת נייר מקומטת ואמרה אני רוצה שתלך לפסיכיאטר, פסיכיאטרית ליתר דיוק, ועל הנייר היה כתוב בעט את שמה של הדוקטור ברוכים עם מספר הטלפון שלה. וגלעד אמר אני אלך, בטח, אבל למה, ונעמי בהתה בו וגירדה את הלחי שלה כמו שהיא עושה כשהיא המומה ואמרה מה זאת אומרת, כי אתה רואה מלאכים, וגלעד אמר כן, אבל למה פתאום, ונעמי אמרה כי פתאום הם אומרים לך לעשות כל מיני דברים ופתאום ללכת לכל מיני מקומות, ומה אם הם יגידו לך פתאום לרצוח איזה תינוק או משהו

הוא רצה להתווכח אבל הכיר בזה שנעמי מקריבה קצת את החיים שלה בשבילו כרגע, כי מה הם החיים אם לא אספרסו נחמד על המרפסת עם מגזין נשים ליד ולא ללכת לטיולים ברחבי הארץ בקראוון נודד, ושכל אישה נורמלית הייתה פשוט קמה ונשארת ומשאירה אותו ללכת לבדו, ולכן למחרת בבוקר קבע תור וכבר כעבור שבועיים הלך לדוקטור ברוכים, שהייתה אישה נחמדה בגיל חמישים וחמש עם פוסטר ענק של מלחמת הכוכבים על הקיר בכניסה לקליניקה, והיא בדקה אותו ואת הראש שלו ושאלה מה הוא רואה וכיצד הוא רואה, ושללה דיכאון ושללה הפרעה דו קוטבית ובסוף אמרה שמע נא, יקירי, ניכר לעין שיש לך הזיות וכנראה סכיזופרניה, אבל זה שאתה יודע שאין מלאכים בעולם זה קצת מפריע לי על הדיאגנוזה, וגם אין לך שום הפרעה רציפה בתפקוד למעט ההבלחה האחרונה, אז אין לנו ברירה אלא לתת לך קצת הלופרידול, ואת כל זה היא אמרה במבטא דרום אפריקאי כבד.

וגלעד אמר וזהו? וכבר שמח לעצמו קצת וד"ר ברוכים אמרה הייתי מאשפזת אותך אבל אתה נראה בסדר, אז לך הביתה ואם אתה שוב רואה מלאכים בוא אלי. וגלעד אמר שוב וזהו? כי לא ידע איך לסיים את הפגישה, וד"ר ברוכים אמרה אתה יכול לראות קצת סדרות אם אתה רוצה, זה לא יעזור אבל לפחות יסיח לך את דעתך, ואני ממליצה במיוחד לראות שובר שורות אומרים שזה נהדר.

וגלעד חזר הביתה ואמר לנעמי נעמי שלי, היא נתנה לי מרשם ותרופות ואמרה שהכל יהיה בסדר ורק להיות במעקב ולראות שובר שורות, ונעמי אמרה טוב, וגלעד אמר מה טוב, ונעמי אמרה טוב, נראה שובר שורות, בדיוק סיימנו את הסידרה האחרונה שראינו. וגלעד אמר אוף, את צוחקת? ונעמי אמרה כן, זה מצחיק, ואמרה, אז אני מוכנה ללכת לאן שאתה רוצה, לאן אתה רוצה ללכת, ליוון? רודוס? צימר ברומא? וגלעד אמר אני לא יודע, אני רק יודע שצריך ללכת, ונעמי אמרה מתי, וגלעד אמר לא יודע, תכף, ונעמי אמרה אתה רוצה שכל החיים אנחנו נהיה ככה, נעים ונדים לפי מצב הרוח ומבזבזים את הכסף שלנו על אייר בי אנ בי?

וגלעד הרגיש איך ההר נכפה עליו כגיגית ואמר לא, לא, הכל יגמר ואנחנו נגיע אל הארץ המובטחת, אני מבטיח לך, חמודה שלי, ונעמי אמרה טוב, אז לאן, וגלעד אמר אני לא יודע, אני חושב שאלוהים יגיד לנו, ונעמי אמרה טוב, אבל תיקח את ההלופדירול הזה, וגלעד אמר הלופרידול, ונעמי אמרה שיהיה, והם הלכו למיטה לראות את הפרק הראשון.

וכאילו לא עברו שבועיים מהמלאך האחרון, למחרת בבוקר הלך גלעד למניין הנוער של השעה שש והתפלל עם כל הזקנים ובסוף השיעור היה סיום מסכת לזכר יהושע בן רוחל אבא מרי ז"ל, ובסיום המסכת הם שתו אפעס סליבוביץ' ואכלו קצת לייקח שזה שם של עוגה, וגלעד שתה קצת ואכל קצת כשפתאום הסתכל עליו אחד הזקנים שהוא לא הכיר ואמר לו אז מה, אתה הולך ללמוד בישיבה? וגלעד אמר לא, לא, אני אחרי הישיבה, והזקן נענע בראשו ואמר ללמוד בישיבה אתה הולך? ב'הדרת פנים'? וגלעד אמר לא, זה לא הסגנון שלי כל כך, ולא הבין אם הזקן צוחק או רציני או מה, והזקן הסתכל עליו ועל החולצה המכופתרת שבתוך המכנסיים ועל תיק הטלית עם הרימונים הרקומים ואמר לו 'הדרת פנים זה מקום טוב', ככה הוא אמר, וחזר לאכול את הלייקח.

וגלעד יצא החוצה מבולבל ואמר לעצמו רגע, זה היה מלאך? זה לא היה מלאך? הוא לא ידע. והוא חזר הביתה מבולבל והתיישב לקפה עם נעמי והפריע לה באמצע המגזין וסיפר לה את הסיפור.

ונעמי אמרה איך בדרך כלל אתה יודע שזה מלאך? וגלעד אמר אני יודע, כשרואים מלאכים יודעים, ונעמי שמה כף יד על הפנים ואמרה ועכשיו לא ראית? וגלעד אמר לא, לא ראיתי. ונעמי אמרה טוב, אז לא נעשה כלום, וגלעד אמר טוב, אז לא נעשה כלום, אני הולך לעבודה, וקם וניער את המכנסיים מהפירורים של העוגה ומרח עליהם קצת שוקולד בטעות.

והוא נסע באוטובוס לעבודה ולא ראה אף זקן תמהוני יושב בספסל הראשון, והכל היה בסדר עד לרגע שבו הוא נכנס לבניין המשרדים שבו הייתה הקומה של רוזנקרנץ את שלומי ופתאום הסתכל עליו מהמעלית מלאך שהיה לבוש כמו נער שליחויות ואמר לו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף? וגלעד אמר אתה אומר את זה לאדם הלא נכון, והמלאך אמר ברוב עם הדרת מלך ולב שמח ייטיב פנים, וגלעד אמר אבל זה לא ציטוט מדויק, והמלאך אמר אז מה, ויצא בקומה השניה, ועד שהגיע לקומה הרביעית כבר לא היה לגלעד ספק מה הם צריכים לעשות.

הוא התקשר לנעם וביקש ממנו לברר בשביל חבר אם יש מקום לעוד אברך בהדרת פנים, ודיבר עם רוזנקרנץ שאמר לו תקשיב אתה כל כך מוכשר אני לא אוותר עליך בשביל ללמוד תורה, והם סיכמו שהוא ימשיך שם בחצי משרה עד שהשיגעון הזה יעבור לו, אתה שומע, שלומי, כזה בחור מוכשר ומה שיש לו לעשות זה ללכת ללמוד, וקצת בירר על דירות פנויות ליד הדרת פנים ובדק במה נעמי יכולה לעבוד שם בסביבה עם תואר במדעי ההתנהגות וזה היה די זהה למה שהיא עושה כרגע כלומר עוזרת לגננת בגן השכונתי וזה לא שינה הרבה חוץ מזה שגן רותי יהפוך להיות גן צהוב.

ובצהריים הוא התקשר לנעמי ושאל אותה מה שלומה ואיך היה היום ושהמלאך אמר לו ללכת ללמוד בהדרת פנים, ונעמי הקשיבה לכל המשפט ובסוף התפרצה לדברים שלו ואמרה לו פשוט בוא מהר הביתה.

הוא רץ לתחנה ונסע מהר הביתה, וכשהגיע הביתה ראה את נעמי שוכבת מכורבלת על המיטה והניח שאולי המחזור שלה סוף סוף הגיע. והוא התיישב לידה כדי לספר לה את הבשורות הטובות ושאל אותה מה שלומך, נעמי שלי, והיא אמרה טוב, טוב, תספר לי הכל קודם, והוא סיפר לה את כל הסיפור עם המלאך שהיה לבוש כמו נער מעלית ושלח אותו ללמוד בהדרת פנים והכל, דבר דבור על אופניו, ונעמי הקשיבה רוב קשב והיה נראה שיש לה בחילה או משהו.

והוא עצר לקראת סוף הסיפור לפני שסיפר לה על כל מה שקרה במשרד ואמר לה נעמי שלי, את מרגישה טוב? זה המחזור? ונעמי אמרה לא, המחזור לא הגיע, וגלעד אמר אז מה קורה, ונעמי אמרה הקאתי כל הבוקר והיו לי בחילות ושום דבר לא עזר, אז בדקתי. וגלעד אמר מה בדקת, ונעמי הסתכלה עליו והתכרבלה סביבו והתקפלה עוד קצת בבטן ואמרה לו, הבדיקה יצאה חיובית, גלעדי, והוסיפה ואמרה אתה שומע, גלעדי שלי, נראה שאנחנו בהיריון.

(סוף חלק שני)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “גלידה (יג)

  1. שלום יהודה, קודם כל תודה על הסיפור הזה, הוא נהדר ומחמם את הלב ומעורר מחשבות.
    קשיה קטנה על הפרק שאולי ניתן לתרץ ואולי יש לתקן: אם לפני כמה פרקים נעם ויסכה דינה באו לארוחת שבת אצל נעמי וגלעד – משמע שהם גרים במרחק הליכה, אם כן – למה משפ' איתן צריכה לעבור דירה ונעמי להחליף עבודה בשביל שגלעד ילמד בישיבה?

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s