קרמבו

פעם אחת ישבנו אני ואורית אצל הודיה ואכלתי קרמבו, ואורית ישבה ונעצה בי מבטים מבעד למשקפיים שלה, ואני אמרתי מה, והיא אמרה לא, כלום, ואחר כך אמרה אתה יודע שזה ביצים וסוכר מוקצפים עם שוקולד? ואני אמרתי כן, ברור, אבל אני אוהב את זה, והמשכתי לאכול, וכל הזמן הזה הודיה ישבה שם ושתקה ואחר כך אמרה תגידו, אתם חושבים שאני צריכה להמשיך לצאת עם יותם?

כאן צריכה לבוא הקדמה קצרה ולספר לציבור על אורית והודיה ויותם. אורית היא אחלה בגדול אבל בקטן היא מין טיפוס כזה שחושב שהעולם מחכה לשמוע מה היא חושבת על דברים, והודיה ויותם הם מין זוג של מוגלגים שאני מחבב, ואני מחבב את הודיה ואני מחבב את יותם כל אחד מסיבותיו הוא, ובעיקר כי הם אנשים נעימים ונוחים לבריות, שיודעים להכין מרק בליל חורף קר, ואנשים שיודעים להכין מרק הם אנשים ראויים בעיני. בעיקר מרק ברוקולי. אני אוהב מרק ברוקולי. עד כאן ההקדמה.

למה שלא תמשיכי לצאת איתו, שאלה אורית, והיא אמרה אני לא יודעת, הוא יותר מדי בתוך הקומפורט זון שלי. ואורית אמרה אז, אז ברור שתיפרדי, ואני אמרתי מה, את חיה בסרט?
ואורית נעצה בי מבט מבעד למשקפיים ואמרה מה אתה רוצה, והודיה אמרה לי, כל החיים אמרו לי שצריך לצאת עם אנשים שגורמים לנו להיות בני אדם יותר טובים, ואני אמרתי וואי, זה כזה חרטא, והיא אמרה, מה?

ואני טפחתי על הפה במפית הקרמבו המגוהצת שהבאתי במיוחד ואמרתי יא, איזה קשקוש. ברור שצריך לצאת עם מי שמרגישים איתו הכי בנוח. את יודעת כמה אנשים מחפשים לעצמם איזה מקום בטוח ונוח? ילדים באפריקה היו מתים לקצת קומפורט זון משלהם. זה נכון שכולם אומרים לך לצאת מהקומפורט זון אבל בדרך כלל זה במקרים שהזון הוא לא באמת קומפורט. אבל אם כבר מצאת את הקומפורט זון האמיתי שלך, מה את מוותרת עליו בכזו קלות? ככה אמרתי ולקחתי לי עוד קרמבו אחד מתוך החבילה של הארבעים.

והודיה אמרה לא לא, מה פתאום, הכי נוח בעולם, נורא מסודר ונחמד, ואנחנו נפגשים בכל יום שלישי בערב, והכל נהדר, אבל זה בדיוק זה, כאילו זה נוח אבל רק נוח.
ואורית אמרה אז לא, את לא צריכה להמשיך.
והודיה אמרה למה בעצם, ואורית אמרה מה, זה ברור, כי אתם לא אוהבים זה את זה וסתם נוח לכם שיש לכם בני זוג. ומי כמוני יודעת איזה שיט זה להיות לבד (זה היה שקר, אורית הייתה מהאלה שרצות מבחור לבחור ולא מסוגלות להיות שנייה לבד), אבל מתישהו כבר לא יהיה להם נוח ואם לא יהיה לכם איזו אהבה בתור דבק אז לא יהיה לכם כלום.

וזה היה נכון.

ואחר כך כשיצאנו אורית אמרה לי תקשיב, אכלת איזה שמונה קרמבואים!
ואני אמרתי, אז מה, והיא נשפה באף כמו שפולניות עושות, ואני אמרתי לעצמי איזה מזל שאנחנו לא יוצאים ולאורית אמרתי מה, מה זו התיאוריה הזו

והיא אמרה תקשיב יהודה, מלא אנשים אומרים שאהבה זה לעשות קניות ולעשות כביסה ולעשות אהבה או כל מיני דברים שקשורים ליומיום ולנוחות שביחד אבל בחיי שכל זה קשקוש, זה רק הקונסטרוקציה של האהבה, החלקים שמרכיבים אותה, איזשהם קוים כללים שמורידים לקרקע את הדבר העצום של נפש אוהבת נפש – כאן היא התחילה להתפייט, אבל לא עצרתי אותה כדי לשבור את המומנטום – ואם אין את הדבר הגדול, אז כל היומיום לא שווה כלום.

היא נעצה בי מבט.
זה לא הרכיבים של האהבה, היא אמרה. אתה מבין? זה מה שנוצר מהם.

אני מבין, אמרתי. זה בדיוק מה שאני חושב על קרמבו.

5 מחשבות על “קרמבו

  1. קראתי. אהבתי. חשבתי על הקומפורט זונים שלי וכמה לא פשוט להיחלץ מהם וכמה זה מרומם אותי כשבכל זאת נחלצת פה ושם. והכי חשוב: וניל או מוקה?

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s