שבר ותיקון

הרב חיים נבון כתב (שוב) על מוסד המשפחה, בתגובה לרב אילעאי עופרן: האם המשפחה המערבית קורסת? האם ה'משפחתיות' קורסת? הרב עופרן טוען שלא, כיון שאנשים יותר ויותר מקבלים את ילדיהם כפי שהם ולא מנדים אותם. הרב נבון טוען שכן, כיון שהמשפחה כבר אינה היחידה הבסיסית של החברה.

אינני יודע להכריע בשאלה הזאת, אבל אגב כך נזכרתי באחד הפרדוקסים הגדולים של דור הY; הדור שלנו מואשם בהיותו נרקיסיסטי, אבל הוא גם הדור הכי צמחוני, אכפתי לזכויות אדם, דואג לעוולות ברחבי העולם וכן הלאה. אם אנחנו כל כך עסוקים בעצמינו, איך זה שאנחנו כל כך אכפתיים?

אפשר לומר, כמובן, שאנחנו פשוט לא נרקיסיסטיים, ולהתעלם מהקולות שמשמיעים ההפך. אפשר לומר גם את הצד השני – שאנחנו אכפתיים, אבל רק בשביל לטפח את עצמינו. האמת, לעניות דעתי, מורכבת יותר. ועיקרה – כשיש בעיה, אנחנו תופשים את הבעיה בעולם סביבנו, ואת עצמינו כמושלמים.

זה לא בדיוק נרקיסיזם, גם לא אגוצנטריות; זו העדר האופציה שאני טועה, או מבין לא נכון, או זה שעשה את הצעד השגוי במערכת היחסים. זו המחשבה שאני תמיד צודק. שאם אני לא מובן, הבעיה היא במי שלא הבין – ולא בי, שלא הייתי ברור מספיק, וכן הלאה וכן הלאה. ממילא, מה שנשאר לתיקון – כדי לפתור את הבעיה – זה העולם, המשק או בן / בת הזוג. האשמה לעולם לא תהיה בי.

זה מזכיר לי את אבא שלי, שהוא אדם חכם ומתנגד באופן עקבי להחלפת מוצרי חשמל. אם אפשר לתקן משהו, הוא אומר, תתקן, אל תחליף. אבל זה אותו מחיר, אני אומר לו, והוא אומר – עדיין, לתקן. התפישה של 'להחליף' תופשת את העולם כמורכב משתי עמדות אפשריות: מושלם או מקולקל. תנור האפייה שלי יכול לעבוד כהלכה או להיות טוטאל-לוס, אין פוזיציה אחרת.

זה בסדר גמור כשמדובר במכשירים או ברהיטים, אומר אבא שלי. אבל מה לגבי בני אדם? מה לגבי זוגיות? האם זוגיות יכולה להיות רק בשתי הדרכים האלה – מושלמת, או כשלון טוטאלי? אם לא תכיר באופציית התיקון – הוא אומר, וכמדומני שהוא גם צודק – הרי שזוגיות שעולה על מסלול שגוי, הסוף היחיד שאפשר לה הוא גירושין, וילד יכול להיות או בפנים או בחוץ – מבלי להכיר בעובדה שהוא יכול לשגות, ואנחנו צריכים לחנך אותו.

נראה לי שהדברים תלויים אחד בשני. כלומר, התפישה שאני מושלם נובעת מתוך האופציות הבינאריות, מהעדר היכולת שלי להיות 'בערך'. וכך אני, למשל, גרוע מאוד מאוד בעבודה אחת, וטוב מאוד מאוד בעבודה אחרת. גרוע בתור חייל קרבי, מעולה בתור חובש, וכן על זו הדרך. כשהסיכום הכולל הוא שאני מושלם – וכל מה שאני צריך זה שהעולם יתן לי אפשרות להפגין את זה.

אם יש בעיה בתפישה הזאת, היא אינה במציאת העוולות בעולם – להפך, זה דבר טוב. והקריאה לצדק, גם היא דבר טוב, והשאיפה שהעולם יהיה טוב יותר – גם זה דבר טוב. הבעיה היא בהעדר האפשרות שהמצב אינו בינארי, כלומר, שהעולם אינו מושלם אבל גם אינו קטסטרופה, ואנחנו איננו נוראיים אבל גם איננו מושלמים, ושהמשפחה לא בקריסה טוטאלית, אבל גם לא במצב הטוב ביותר שהיא הייתה מעולם. ואת שני הצדדים – גם את העולם, אבל גם את עצמינו – יש לתקן.


הדברים שלעיל נכתבו מתוך הנחה שאפשר ואני טועה. מוזמנים לטעון את זה בתגובות.

2 מחשבות על “שבר ותיקון

  1. מצויין מצויין
    (אבל עדיין, איך זה שקשה כל כך לומר לעצמך שאתה לא מושלם? למה זה קורה?)

  2. הדברים שכתבת פוגשים אותי ומעוררים אותי למחשבה על חיי ועל האופן שבו אני מסתכלת על הדברים (מודה שאני טיפוס דיכוטומי בבסיסי). המילה שהייתי "מתקנת" או משנה – היא תיקון. אני מודעת לכל המטענים שהיא מקפלת בתוכה, ובכל זאת ברמה היומיומית תיקון נחוץ למה ששבור. ואילו הניסיון שלי, בוודאי בזוגיות ומול ילדיי, זה לעבוד/לשפר/לחשב מסלול מחדש/לשכלל/לדייק את מה שהתעקם או לא צלח. הכל זמני והכל בתנועה כל הזמן. אם יהיה מושלם – נרדם. הדברים שדורשים מאיתנו מאמץ ועבודה הם הדברים שמצמיחים אותנו בסופו של דבר.כמובן שלהגיד את זה ולחיות את זה אלו שני דברים שונים, ובכל זאת… (:

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s