מוסף

מאז שיצא מהישיבה אבישי לא למד כלום. כלום כלום, ממש שום דבר. התפלל, בטח, ושמר שבת ונגיעה וכל מה שצריך. אבל ללמוד לא למד ממש כלום. הוא נרשם לוואסאפ היומי רק בשביל לסמן אותו כנקרא, וקיבל עדכונים במייל לבוגרי הישיבה (הגיעו ישר לספאם), אבל לא היה לו מוחין ללמוד. מוחין זה מצב נפשי, הוא אמר לרננה כששאלה אותו בוקר אחד אם הוא רוצה ללמוד איתה גמרא. כמו מצב רוח, אבל בנפש. מה ללמוד גמרא? למי יש מוחין.
 
האמת הייתה שהוא דווקא התגעגע לגמרא, אבל רננה הייתה – ובכן, היא הייתה מתחילה. זה לא שהוא התנגד שנשים ילמדו גמרא, אדרבה, שילמדו גם, אבל נו – לא יודעת ארמית. לא מבינה את המהלך, את הפיסוק, איפה זה התוספות ואיפה זה רש"י, לאן פונים כשלא מבינים משהו. זה הרגיש לו כאילו הוא משחק כדורגל עם ילד. זה חשוב, ללמד ילד לשחק כדורגל, אבל זה יותר מתיש מאשר כיף. זה לא מושך. הו, לא. במקום זה הם ראו סדרות. עם סדרות הוא היה דווקא בסדר.
 
אז לא צריך, אמרה רננה.
 
הוא חשב שהיא נעלבה. כלומר זה היה ברור, היא נעלבה, אבל הוא חשב שהיא נעלבה באופן יותר עמוק. כאילו הוא חושב שהיא לא יכולה ללמוד גמרא, או משהו כזה. לא ידע איך לפצות אותה, או איך להסביר שזה לא היא, זה שאין לו מוחין. זה תירוץ עלוב, הוא ידע. תירוץ של היצר הרע, אבל המושג הזה, 'יצר הרע', הרגיש לו כמו מושג של בני ישיבות. הוא ניסה לחשוב מה דתיים רגילים, שלא נמצאים בישיבה, עושים: איך הם לומדים. מתי הם לומדים. עם מי, עם נשותיהם? ובכלל, מה לומדים?
 
הוא לא ידע.
 
יותר לא דיברו על זה. אבל שבוע אחר כך, בערב אחד, גילה אבישי שהיום היה ראש חודש שבט. הוא ישב מול המחשב כדי לרוקן את הראש, ובמקביל רוקן את תיבת המייל מהספאם שהצטבר בה במהלך השבוע. בזווית העין ראה את כותרת המייל לבוגרי הישיבה; "חודש טוב!" אמרה הכותרת. את השאר הוא לא ראה, וכבר מחק, ולא היה לו כח לשחזר מהאשפה. במקום זה הוא הסתכל ביומן וראה שהיום, יום רביעי, היה ראש חודש שבט. פאק, הוא אמר; הוא שכח מזה לגמרי. לא אמר לא הלל ולא מוסף. איזה חרא.
 
הרב אורי צדק. הוא אמר, ככה זה, אמר הרב אורי. בפעם הראשונה אתה אנוס. בפעם השנייה אתה מוותר לעצמך. בפעם השלישית אתה בסדר עם זה. בפעם הרביעית אתה אפילו כבר לא חושב על זה; מייצר לעצמך אידיאולוגיה. יום אחד אתה לא מתפלל במניין – אתה לא מספיק, וזה בסדר, זה מותר, אתה סולח לעצמך. למחרת אתה חוזר להתפלל במניין. ואז יום אחד יש משחק בליגת האלופות (זה היה האירוע האהוב על הרב אורי), ואתה הולך לישון מאוחר, ובבוקר אתה מוותר לעצמך כדי לגנוב עוד כמה דקות שינה.
 
וזה היה נכון. בדיוק כמו שהרב אורי תיאר. לא רק במניין. גם בשבת זה היה ככה. גם עם בנות. לא שבנות ישנו אצלו – ברוך השם, לזה הוא עדיין לא הגיע – אבל כן, בהחלט, נשארו עד שעות מאוחרות, ושירה בציבור, וריקודים, ומגע – נו, פה ושם, באקראי, לא מגע של חיבה או משהו, אבל כך דרכו של יצר הרע, קמעא קמעא. והנה כך, בבוקר הוא התפלל בבית, אפילו אמר את כל פסוקי דזמרא במקום לדלג, ושמח שיש לו זמן להתפלל בנחת, והנה כך פתאום —
 
הוא הרגיש את הפספוס בלב. כמו לראות הזדמנות אחרי שהוחמצה, או לפנות לבחורה אחרי שהיא הספיקה להכיר מישהו אחר. מין כזה 'יכולתי, אבל לא', שמביא אחריו את ההאשמה העצמית, את כאב הלב: איך זה קרה. איך זה קרה. מה אפשר לעשות כדי למנוע את הפעם הבאה.
 
אם היה מתפלל במניין זה לא היה קורה.
 
אם, ואם, ואם, ואם – להתפלל במניין זה סיפור. אפילו בישיבה לא תמיד התפלל במניין. ביישוב לא היו מניינים אחרי שמונה. הספקת, מה טוב. קמת מאוחר? הגג של הישיבה פתוח בפניך לתפילת יחיד. בחורף אפשר להתפלל בעזרת הנשים. אבל בישיבה היה סדר יום שיחזיק אותך. חברים, לימוד משותף. כאן, בחיים האמיתיים, לא היה כלום. זה היה לא ריאלי להבטיח לעצמו להתפלל כל יום במניין. בשבתות, בטח, אבל כל יום זה מוגזם.
 
אני כועס על עצמי, הוא אמר לרננה למחרת בערב. היא באה אליו אחרי הלימודים, והוא סיפר לה. אמר: שכחתי.
 
איך שכחת, אמרה רננה.
ככה זה, אמר. הוא הרגיש שהיא מאוכזבת ממנו, אבל לא ידע איך להסביר; לא מתפללים במניין, סופרים בספירה לועזית, בסוף מתרגלים, השגיאות הופכים הרגלים, ההרגלים הופכים חוקים, החוקים נדחקים אחור. בסוף שוכחים.
היא צחקה. אפילו אני לא שכחתי, היא אמרה. הוא הרגיש כאילו היא צוחקת כדי לנחם אותו, אבל בתוך תוכה היא מאוכזבת. חשבה שאני יוצאת עם בנאדם שיש לו עמוד שדרה, שלא נכנע לעולם, ובסוף גילתה שהוא עוד מאותו הדבר. שהזרם נשא גם אותו.
 
החלטתי ללמוד דף יומי, אמר לה בהחלטה של רגע.
החלטת? אמרה רננה. ממתי?
מאז השיחה ההיא, הוא המציא. מלפני שבוע אני הולך עם זה בראש. אולי להצטרף לדף היומי. רוצה להצטרף אלי?
אני? התבלבלה. אני לא יודעת ארמית.
יש כאלה חוברות עם תרגום, הוא אמר. לא צריך לדעת ארמית, רק קצת יידישע קאפ בראש. יש לך מזה בשפע.
טוב, היא אמרה. היה ניכר שהיא מנסה לשמור על איפוק, כאילו כך דרך הטבע, אבל בתוך תוכה היא מתרגשת.
היא שאלה, נתחיל עכשיו?
השעה הייתה עשר בלילה, אבל אבישי לא רצה לאכזב אותה. כן, הוא אמר.
 
במקום לראות סדרה הם למדו אצלו על הספה בחדר. בדיוק התחילו את מסכת עבודה זרה, לפני אידיהן, הוא אמר, והסביר – לפני החגים, והיא אמרה – אה, זה כמו השבוע של כריסמס, והוא אמר, בדיוק, והזמן עבר כפי שהזמן עובר.
 
השעה הייתה מאוחרת למדי כשהם סיימו. הוא הלך לשירותים וכשחזר, ראה אותה מתעפצת על הספה, לא ממש ישנה, לא ממש ערה, והתלבט איך להעיר אותה. לגעת בה, לא שייך. לצעוק, לעשות רעש – אפשר. הוא ניסה לקרוא לה, אבל היא שקעה לאט לאט בשינה, מתקפלת לתוך עצמה כאילו היא בעולם פרטי, משלה. הוא הרגיש לא נעים להעיר אותה, כאילו הוא מפריע בעיצומו של אירוע חשוב ובלי סיבה טובה.
 
היא הייתה חמודה כל כך. אם היה יכול, חשב, היה נושק לה.
 
בסוף החליט. הוא הוריד ממנה את המשקפיים, כיסה אותה בשמיכה והשאיר פתק על הכיסא ליד: 'אני בחדר של שלומי. יש קפה בארון וחלב במקרר'. אחר כך הוציא את המזרון המתקפל, העמיס על הגב שמיכה וכרית ונדד לרצפה של החדר של שלומי. שלומי היה עסוק בלראות ליגת האלופות באיזה אתר פיראטי. רננה הלכה? הוא שאל את אבישי בלי להסיר את העיניים מהמחשב. לא, אמר אבישי, היא ישנה אצלי בחדר. באתי לישון אצלך.
 
רגע לפני שנרדם כיון שעון מעורר לשש וחצי, ואחר כך הניח את הראש. חוסר ברירה הופך לויתור עצמי, חשב לעצמו, ויתור עצמי הופך הופך לאידיאולוגיה, אידיאולוגיה הופכת לחוקים, חוקים נשברים מחוסר ברירה. הוא תהה אם בבית דין של מעלה מצוות ושגיאות מתאזנות, או שמעוות באמת לא יוכל לתקון, ותהה אם מוחין הם המצאה של החסידות או שבאמת יש דבר כזה, ועוד תהה אם רננה תהיה בסדר עם זה שתמצא את עצמה בבוקר על הספה בחדר שלו. אחר כך אמר לעצמו מה זה משנה, בעצם, בסוף נתחתן.
 
ועוד חשב: למדתי היום משהו.
 
וכך נרדם.
 
____
(ההרשמה לסדנאות הכתיבה שלי, בירושלים, בעיצומה. בא לכם? כתבו בתגובות 'בא לי' או שלחו לי הודעה :))
מודעות פרסומת

3 מחשבות על “מוסף

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s