שלש הערות לפרשת בשלח

א. סבא שלי שאל אותי בערב שבת למה המצרים ממשיכים לתוך הים. הם יודעים שהם הולכים למות. לעזאזל, הים קרוע. מה הם ממשיכים.
 
ואמרתי לו, סבא, לפעמים לא יודעים. המצרים לא יודעים שהם בתוך הים. הם דוהרים לתוך הים כי הם חושבים שהוא עדיין היבשה, כי אלוהים מסתיר להם את הכל בענן ובאש. וכשם מגלים שזה הים – כבר מאוחר מדי. הם רוצים לסגת, אבל הם לא יכולים.
 
וגם אנחנו, אמרתי לו, גם אנחנו ככה הרבה פעמים. אנחנו רואים הזדמנות, ואנחנו הולכים אחריה, ופתאום אנחנו מגלים שאנחנו עמוק בתוך איזו ביצה, ואנחנו רוצים לצאת ממנה, אבל כבר אי אפשר. הייתי רוצה להגיד שאפשר, אבל לפעמים אי אפשר. לפעמים כבר עשינו את הטעות, הוצאנו את הכסף, מכרנו את הנדל"ן או סיימנו את התואר. וזהו, אין איך לחזור.
 
ואין, באמת שאין תחושה נוראית יותר מההבנה שעשית שגיאה ושאת הגלגל אי אפשר להחזיר אחור. כל מי שעשה אי פעם תאונה מכיר את זה. הלב קופא לרגע, ואחר כך ממשיך, ודבר לא נשאר כשהיה.
 
ב. ובשבוע שעבר כתבתי כאן על אדם שיוצא עם נועה (שהיא בליינדייט), ומיתר שאלה אם הם התחתנו, ונועה כעסה עלי כי כאילו אני מציג את הבעיה של אדם בו, כאילו הוא אשם שהוא רווק, ומישהי שאלה אותי בפרטי למה בעצם נועה (שהיא רק הצעה של חבר) היא היציאה ממצרים, ולא איילה, שהוא ראה אותה בעבודה ודווקא קצת רוצה לצאת איתה אבל מי יודע.
 
והבטחתי המשך אבל לא הספקתי לכתוב ביום שישי, ורציתי להסביר מה זה קריעת הים בעצם. רציתי להסביר איך לפעמים, לפעמים, אנחנו נותנים לחיים לסחוף אותנו עם ההחלטה הגדולה. איך הים נבקע לא בגלל שבני ישראל היו צריכים לעבור בים, ולא בגלל שהם רצו לעבור בים, אלא בגלל שכבר לא הייתה להם ברירה. כבר לא היה מוצא אחר. וכשאין מוצא אחר, אפילו הים יכול להיבקע.
 
ומה זה בקיעת הים בעצם, בקיעת הים זה כמו חבר שלי, ישי, שלמד בהרצוג, ובא אלי בשבוע שעבר ואמר לי אתה יודע מתי סיימתי את התואר והגשתי את העבודה האחרונה? ושאלתי אותו, מתי, והוא אמר סיימתי את התואר ברגע שהייתי צריך אותו, ברגע שכבר לא הייתה לי ברירה. ואמרתי לו אבל בחייך, כבר שלש שנים אתה מרוויח חצי משכורת בגלל שאין לך תואר. והוא אמר כן, נכון, אבל לא הייתי עם הגב לקיר.
 
ובשביל לעשות משהו גדול באמת, כלומר בשביל לחצות את הים, אין ברירה וחייבים להיות עם הגב לקיר. ורציתי לכתוב שזו הסיבה שאנשים מתחתנים; כדי שלא תהיה להם ברירה. כי אם אנשים הם סתם, חברים, אז במריבה הגדולה הראשונה כל אחד אומר לשני שלום שלום והולך לדרכו. אבל ברגע שלהתגרש זה סיפור יותר גדול מלהשלים – או, אפילו, שגירושין הם לא אופציה בכלל – ברגע שאנשים נמצאים עם הגב לקיר, הם יעשו אפילו דברים קשים בצורה שלא תיאמן, כמו לשנות הרגלים או לדבר באמת עם בת הזוג.
 
ג. אבל בעיני הסיפור הגדול באמת של הפרשה הזו הוא לא קריעת הים ולא שירת הים, אלא הסיפור המדהים והמופרך של המן והשליו, ואחר כך המים במרה, ואחר כך עמלק. ורציתי לכתוב עליו, על הקלות המופרכת שבה אנחנו מתרגלים לנס, מקבלים אותו כמובן מאליו, ומתחילים להתלונן: איפה המים שלי, איפה השליו שלי, למה הדברים הם לא כמו שהתרגלתי שהם יהיו. מעין מחשבה שאנחנו מין דבר קבוע והעולם צריך להתאים את עצמו אלינו, במקום להפך.
 
ורציתי לכתוב על התלונות של העם, ועל הפנייה למשה, ואיך אלוהים לא מהווה כתובת בשבילם כמעט בכלל. ואתם יודעים למה? כי הם לא יודעים. כי הם מפחדים. אין להם מושג אם יש אלוהים בקרבם או לא. הם מפחדים שהכל בדיחה, שהם לא באמת יצאו ממצריים. וזה מדהים, כי אחרי הים ואחרי עשר המכות ואחרי המן ואחרי השליו – מאיפה זה בא, החשש הזה?
 
אתם יודעים למה. יהודה עמיחי כבר כתב את זה נהדר. כי מקרוב אפילו נס לא נראה כך. מקרוב נס נראה כמו הבלאגן מאחורי הדלת, כמו הכביסה הלא מקופלת שעל המיטה, כמו כיור מלא בכלים אחרי שבת גשומה. ככה נס נראה. ולפעמים זה נראה כל כך רגיל, כל כך בנאלי, עד שאנחנו פשוט לא יודעים. הכל נראה רגיל.
 
וכשהכל נראה רגיל, אז בא עמלק.
 
_________
רציתי לכתוב פוסט רגיל וארוך לפרשת השבוע שעברה (בשלח) אבל זה כבר לא יקרה היום, וכנראה יצטרך לחכות לשנה הבאה או לספר על פ"ש (המוקדם מביניהם) אבל רק רציתי להגיד כמה נקודות שעלו לי בפרשה.
כמו שאתם רואים, לא הספקתי לכתוב כמו שצריך על כלום, אז סליחה. ושבוע טוב. ואם למישהו בא להרחיב, שירחיב או שיבקש שארחיב בעצמי על משהו. ואם למישהו בא להירשם לסדנאות הכתיבה שלי, אז נשאר מקום אחד לבניית הסיפורים שמתחילה מחר, ועוד מקום אחד או שניים בכתיבה היוצרת שמתחיל ביום שלישי. וגם זה, לפי ראות עיני, ובמחילה, גם זה סוג של נס.
מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s