סדר

א.

בשעה שמלך המשיח בא, עומד על הגג ההוא שמעל השוק, משמיע להם לבנות ישראל ואומר, ענוותניות שבכן, יפות שבכן, דעתניות שבכן, ובפרט דפנה בן ציון מרחוב נרקיס חמש, הגיע זמן גאולתכן! הפסיקו נא לנקות, שאו עיניכן וראו איך הבאתי לכם בחור שלומד משפטים והוא נאה ורוכב על חמור לבן. אבל כל עוד לא בא מלך המשיח צריכות בנות ישראל לשבת בסלון דירתם שלשה ימים שלשה לילות, זה הזמן שנותר עד לליל הסדר, ולשפשף בעקשנות עם סנט מוריץ את התבנית של העוגות כי אי אפשר ככה, חמץ גלוי, ולהתלבט בקול עם איילה; מה היא עושה ומה איילה תעשה, אם היא עושה ליל הסדר עם ההורים או שכמו שדפנה חוששת, לא יתנו לה לישון בחדר שלה וכמו חולדה היא תגרר מבית לבית מחדר לחדר וממיטה למיטה ואם כן אין לדבר סוף.

באמת לפני שלשה חודשים טל התחתנה בגן אירועים ובקבלת הפנים היו סושי וקבבונים קטנים כאלה כך שהייתה חתונה שמחה מאוד בלי עין הרע, ובשבת שבע הברכות לפני העונג שבת והמשחקים המביכים טל חיבקה את דפנה ואמרה אחותי, אחותי, ודפנה חיבקה את אחותה וחייכה ואמרה מה, מה, וטל אמרה תראי, שום דבר לא ישתנה, אני לא אהיה מהנשואות המעצבנות האלה ולא אקח לך את החדר כשאבוא לשבת ובכלל דורון יכול לישון עם חולצת סוף מסלול מקופל על שמיכה במרפסת והכל יהיה בסדר, הוא לא איש כזה. אמנם לא נחשדו ישראל על השקר אבל כדרכם של בנים דורון היה איש כזה בדיוק ועכשיו צריך להחליט האם לישון עם האחיינים או שדי, כלומר חלאס, כלומר צריך למצוא איזה בית להיות בו בחג.

וסך הכל מה דפנה רוצה אם לא מקום לנוח בו ולקרוא לו בית. אמנם כשאמרה לאמא שלה אמא, אני הולכת הביתה, אמא שלה אמרה את לא הולכת לבית, את הולכת לדירה. הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. בית זה זוגיות וילדים ומשכנתא. את, יש לך דירה. ולמרות המריבה שבאה אחרי כן, למרות זאת בינה ובין עצמה הודתה דפנה שאמא שלה צודקת. כלומר, לא שאין בית בלי זוגיות או בלי ילדים, אלא שבית הוא לא ארבע קירות וגג אלא מקום לשבת בו ושאף אחד לא יפריע, ודווקא מפני כן חשבה על הבית שלה כ'ההורים' ועל הדירה שלה, השקטה והנעימה, בתור 'בית', וכך גם אמרה בשיעור של הרב אלחנן כשלמדו כולם מסכת שבת, והרב אלחנן אמר נו, נו, והרי הורים לילדים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אבל דפנה רוצה בית.

ובכל שדפנה דיברה, איילה ישבה שם על השיש ברגליים שלוחות וניקתה עם הנוזל הכחול את המדפים העליונים והחזיקה במסגרת החלון בכל הכח כאילו הייתה שותפתה לדירה, ואחרי שדפנה סיפרה את כל זה היא אמרה אבל דפני, מה באמת את רוצה, ודפנה התבוננה בתוכה פנימה ואמרה נו, מה, זה כמו בחורים, מאיפה לי לדעת מה אני רוצה, אם הייתי יודעת לא הייתי מתלבטת, ואיילה אמרה נו, אז על מה תצטערי יותר אם לא תהיי, ודפנה הרגישה איך אוי לה מיוצרה אוי לה מיצרה ובסוף אמרה בבית, אם אני לא אהיה בבית, רק המצפון שאמא שלי תעשה לי לא שווה את זה, ואיילה קיפלה את הרגליים שלה ואמרה נו, אז מה את מסתבכת כאילו זה בחורים, פשוט לכי.

ומפני כן כשאמא שלה התקשרה ואמרה לה פונפון, זה שם החיבה שלה, פונפון תביאי בבקשה מהשוק שלכם קצת שקדים וקצת אגוזים לחלק לילדים שישאלו שאלות, לא אמרה לה דפנה שום דבר לא על פסח בגלגל ולא על פסח בדירה של מוטי ושאול ולא על פסח בסיני, למרות שכל הפסחים האלה כבר צצו ביניהם בשיחות קודמות, ורק אמרה כמה שקדים, ואמא שלה אמרה בערך חצי קילו שקדים וקילו אגוזים, ודפנה אמרה טוב, ואמא שלה אמרה פונפון אולי תבואי מוקדם להכין קצת קניידעלך? את יודעת איך כולם אוהבים את הקניילדעך שלך. ודפנה אמרה טוב, מתי להגיע? חמישי? ואמא שלה אמרה כן, חמישי זה טוב. טוב יאללה אני חייבת עוד לסיים את הפינת אוכל היום. ביי חמודה. וניתקה. ודפנה ישבה עם המכנסיים מהודו ככה בישיבה מזרחית ולקחה את הסקוצ' לידיים ואמרה לאיילה הנה, הנה זה מתחיל.

ב.

אחרי שפונפון אמרה לה שהיא באה לליל הסדר, וגם אם לא אמרה מפורשות בכל זאת מכלל הן אתה שומע לאו, מיד אחר כך התקשרה אמא שלה לטל מרבו, אחות של פונפון, ואמרה את שומעת, טלוש, דפנה באה לסדר. וטל שהייתה באמצע לשאוב את השטיחים אמרה מה, מה? ואמא שלה אמרה לה דפנה באה לסדר ואנחנו מה נעשה, וטל אמרה מה פירוש מה נעשה, ואמא שלה אמרה את יודעת, איפה תישנו, ופתאום הבינה טל ששלומי ישן בחדר האורחים עם מיכלי והילדים ישנו בסלון על מזרנים ודפנה תישן בחדר שלה והם, איפה הם ישנו, והיא אמרה אבל אמא, ואמא שלה אמרה מה במין נביחה רגוזה כזו, וטל אמרה לא חשוב, אני אדבר עם דורון ואני אדבר עם דפנה ואנחנו נראה מה עושים, ואמרה ביי וניתקה.

כי כן, לפני שהתחתנה הייתה טל שוררת בביתה ומדברת בלשון עמה אבל אחרי שהתחתנה פתאום גילתה שדורון הוא לא בדיוק מה שחשבה וגם לו יש דעות מדי פעם. ואם לפני החתונה הייתה סבורה שגברים הם כאלה, תני להם נעלי הרים ואיזה מזרון פלציב וכבר הם מנמנים להם בשמש היוקדת או בקור הלילה הנה כבר בלילה למחרת החתונה, כשהיו היא ודורון בצימר קול ברמה צימרים יוקרתיים, כבר אז דורון התהפך ימין ושמאל על משכבו בלילות וחיטט קצת בארונות ביקש את שאהבה נפשו ובבוקר הלך לניצה בעלת הצימר בעיניים טרוטות וביקש להחליף את הכרית למשהו נורמלי ושיקרה לפני הלילה השני כי הוא לא הצליח להירדם, ובכל פעם שהם באים להורים שלה הוא מבקש לא את המיטה הזו אלא את המיטה האחרת, ואם אפשר כרית פוך ולא כרית סינתטית, בבקשה.

ולכן טל חשבה שדורון הוא לא גומי לעיסה ולא פלסטלינה שאפשר לעצב אותו איך שרוצים אלא בעל בעמיו עם עמוד שדרה, ושאי אפשר לקום בוקר אחד ולהגיד לו דורוני חמודון אולי נלך לקמפינג שלשה ימים בירדנית, כי הדבר השלישי שדורון הכי אוהב, אחריה ואחרי לספר בדיחות גרועות, הוא לישון כמו שצריך על מיטה נורמלית, ומפני כן עוד לפני פורים, כשדורון הרהר בקול איפה הם יהיו בליל הסדר, היא אמרה לו מה אתה מתלבט, כולם יודעים ששנה ראשונה אצל האשה, ודורון אמר כן, אני יודע, אבל איפה נישן?

וטל רצתה להגיד 'נישן בחדר האורחים' אבל שלומי ישן בחדר האורחים, ולכן אמרה 'בחדר של דפנה' וקיוותה מאוד שדפנה לא תבוא לליל הסדר אצל ההורים.

ודורון הוא בן זוג טוב ונחמד, הוא לא הזכיר שיש להורים שלו יחידת דיור מוכנה לשירותם, אבל בכל זאת מדי פעם צצה יחידת הדיור הזו בדיונים כאלה ואחרים כמו למשל בשאלת שכירות הדירה או איפה קונים דירה, אם בברוכין אם בלוד אם בדימונה, ודורון הזכיר שההורים שלו, יש להם יחידת דיור שהם לא משכירים כדי שיהיה לילדים איפה לישון כשהם מגיעים ודברים מעין אלה, ולכן במקום ללכת לדורון ולהגיד לו דורוני, יכול להיות שאנחנו נצטרך לישון איפשהו על מזרונים, ולשמוע אותו רוטן ואומר 'אצל אמא שלי זה לא היה קורה', וגם 'מה זה היין הזה, לא יודעים לשתות במשפחה שלך', במקום זה היא נאנחה והתקשרה לדפנה.

ודפנה בדיוק הייתה בדירה, באמצע הנקיונות של לפני החג והיא ענתה ואמרה היי, מה העניינים, וטל אמרה דפנוש, ודפנה אמרה מה, וטל אמרה אני יודעת שהבטחתי שאני לא אעשה את זה בחיים אבל תגידי, אפשר אולי שנישן בחדר שלך? ודפנה אמרה מה פשר, איפה אני אשן? וטל אמרה אולי תישני עם הילדים או אצל חברה? אה? מה את אומרת? כבר שלשה חודשים שלא נפגשנו. ואני מתגעגעת אלייך. ודפנה אמרה טוב, אני אחשוב על זה, וניתקה בבת אחת ואחר כך אמרה לאיילה אמרתי לך, אמרתי לך, ואיילה אמרה כן, נו, אני יודעת, אני לא נכנסת לחרא הזה מלכתחילה, ודפנה אמרה כן, את הולכת לך לסיני, ואיילה אמרה מה את חושבת, שבסיני תהיה לי מיטה עם מצעי כותנה וחדר ומקלחת לעצמי? נראה לך? ודפנה הסתכלה על המיטה שלה ואמרה כן, זה נכון, אבל עמוק בלב היא התמלאה קנאה.

ג.

יום לפני בדיקת החמץ הייתה טל עצבנית לפי מנהג נשים יהודיות שעצבניות בבוקר בדיקת חמץ, ומפני כן דורון רק היה נחמד ולא דיבר איתה מטוב ועד רע ורק ביקש לדעת אם היא רוצה את הארגז המטונף הזה או לא, וטל התפרצה עליו ואמרה תחשוב קצת לבד, מה אתה, אדיוט? ועל כן, בערב בדיקת חמץ דורון רצה לשמח את אשתו אשר לקח והוא אמר לה שהוא הולך למכור את החמץ בשטיבל אבל באמת הוא הלך לקניון לדוכן הזה שקונים בו שרשראות כאלה מתפרקות וביקש שרשרת זהב ועוד שני תליונים יפים והמוכרת ארזה לו את הכל בשקית נייר והוסיפה פתקית ברכה קטנה, קול דודי הנה זה בא, ואחר כך הוא עבר ליד חנות ספרים וקנה לעצמו מתנה יפה לחג הגדה של פסח עם חידושים לא בא כבושם הזה, וכל הסיפור הזה לקח לו די הרבה זמן.

וכשחזר הביתה עם השקיות מוסתרות הביטה בו טל ואמרה מה, איפה היית, ודורון אמר היה תור אצל הרב, וטל אמרה אני לא מבינה למה לא מכרת באינטרנט, ודורון אמר מה באינטרנט, מה, ר' חיים מוולוז'ין מכר באינטרנט? וצחק כי זה היה מצחיק. וטל אמרה מה אתה צוחק, מה, כאילו יש לנו זמן פנוי עכשיו ללכת למכור חמץ, ודורון התקרב לטל ואמר נו, טלוש, אל תהיי כזו, וטל אמרה לא להיות מה, ודורון אמר לא להיות עצבנית, וטל אמרה אני לא יכולה לא להיות עצבנית, עוד רגע ליל הסדר, ודורון אמר בסדר, אני לא בבית כל החג, וטל אמרה כן, אני יודעת, אני יודעת, ועדיין התעצבנה עליו. ולכן הוא לא הציע לה ללכת לאכול פלאפל או פיצה כנהוג בערבי פסחים ורק ישב וטבל את הנשיקה של הלחם בשמנת חמוצה ואמר לעצמו מה הסיפור שלה, ולמה אני אוכל לחם יבש עם שמנת חמוצה, מה אני, בטיול שנתי בתיכונית?

אבל מיד אחרי ששבע ובירך ברכת המזון נזכר דורון מה שאמר לו מוישי במסיבת רווקים. כל החבר'ה נתנו עצות טובות לזוגיות טובה ולדירה בכפר גנים ומוישי אמר, בין היתר, תקשיב דורון, גברים כשהם כועסים הם צריכים לשתוק ונשים צריכות לדבר, ולכן אם טל מתעצבנת עליך (ודורון אמר 'מה פתאום, זה אף פעם לא קורה' וכולם צחקו), תלך ותדבר איתה אל תחכה שזה יפתר מעצמו. ולכן הלך דורון לטל ואמר לה טלוש, טלולה, טלטל, מה קורה? וטל אמרה כלום. נו מה עובר עלייך? שום דבר, באמת. ודורון התעקש כמו יששכר חמור גרם ואמר נו נו נו נו נו עד שהיה חמוד מספיק וטל הסתכלה על הרצפה ואמרה תשמע דורוני, אני לא יודעת אם יהיה לנו את החדר של דפנה לישון בו, ודורון אמר מה, מה זה אומר, וטל אמרה מסתבר שבסוף דפנה כן באה לחג.

וברגע שהיא אמרה את זה, פתאום דורון הבין שטל ידעה את כל זה מלכתחילה, והוא לא ידע אם להתעצבן אם לחבק אם ללכת לבדוק חמץ, ולכן עשה את שלושתם ביחד: חיבק אותה ואז בדק חמץ ואז הלך לשבת על המיטה שלו, שלשת אלפים שקלים במזרני המרכז, ולהתעצבן. ובזמן הזה טל התלבטה מה לעשות ואמא שלה אמרה לה 'תפתרו את זה ביניכם' ודפנה לא ענתה לה ושמרית, החברה הכי טובה שלה, בהתחלה אמרה 'טוב תלכו להורים שלו' ואז אמרה 'אז מה, שדפנה תוותר', ובסוף אמרה 'תקשיבי טלוש, ההורים של יאיר באים לפה ויש לי סדר פסח להכין', אבל לטל עדיין לא היה שום מוצא והיא לא ידעה מה לעשות, ולכן התעצבנה בחזרה על דורון שמה הוא מתעצבן עליה ככה, הוא בכלל אמור להיות חמוד.

ד.

יום לפני ליל הסדר הגיעה דפנה להכין קניידלעך לכולם. כולם, כלומר דורון וטל, אבא ואמא, שלומי ומיכל והילדים שלהם שכבר בגן חובה ובכיתה ב' בלי עין הרע, ושני האחים הקטנים אורי ואליה שעדיין לא יצאו מהבית. כלומר יצאו לישיבה תיכונית ולמכינה אבל לא באמת יצאו, ולא מהבית, לפי שיציאת צדיק עושה רושם. סך הכל יהיו אחת עשרה ואם כל אחד רוצה שני קניילדעך ועוד אחד לתוספת צריך איזה שלושים וחמישה כדורי קמח מצה מגולגלים היטב דבר דבור על אופניו, וכשהגיע הביתה והפשילה שרוולים והתחילה ללוש במטבח שכבר היה נקי לפסח, הרגישה דפנה איך לא די לה שניקתה את הבית שלה, גם מבקשים ממנה לקחת חלק בבית של ההורים, הבית שעזבה, שהרי דורון וטל התחתנו הרגע ויש להם את הבית שלהם לבנות, ושלומי ומיכל עובדים קשה ובאים לנוח קצת אצל ההורים, אבל דפנה?

כאילו, כך חשבה דפנה ולשה את העיסה, כאילו הם חושבים שהיא בחינת לבנה דלית לה מדיליה כלום וכל מה שיש לה הוא רק מההורים, כלומר שאין לה בית לנקות ואין לה מטבח להכשיר ולא חברים לחגוג איתם וכל מה שיש לה לעשות בערב החג הוא להכין קניידלעך לכולם. ולא שהיא לא אוהבת קניידלעך, ולא שמישהו אחר במשפחה הזאת יודע להכין את זה כמו שצריך, אבל נו, באמת, והיא לא אכלה כלום מהבוקר אבל המטבח כבר היה כשר לפסח וכך עם כל לישה ולישה היא הרגישה איך הולכת ותופחת בה תחושת הקיפוח התמידית, שתמיד היא מוותרת ותמיד היא מנוצלת, ומפני כן כשאמא שלה באה ואמרה נו, פונפון, איך מתקדם? תרצי גם להכין איתי בראוניז ועוגיות שקדים? החמיצה לה דפנה פנים ואמרה לא, לא בא לי. ומה בא לך, אני יוצאת הערב. עם מי את יוצאת, אמרה אמא שלה, ומיד הרצינה ואמרה מה, את יוצאת עם בחור? וכמו הפיה לסינדרלה כרכרה סביבה כל הערב שתתלבש יפה ותצא מבושמת ככלה מחופתה.

רק שלא היה לדפנה באמת עם מי לצאת. היא רצתה להתקשר לשרון אבל שרון התחתנה לפני חמש שנים ורצתה להתקשר לשלומית אבל שלומית התחתנה לפני שלש שנים ועם כל שאר החבר'ה מהשכונה היא כבר לא הייתה בקשר, ולכן הלכה לבושה במחלצות וישבה במרכז המסחרי ושם הייתה המולה ובהולה, ואנשים התרוצצו ממקום למקום והזמינו כמויות עצומות של פיצות או המבורגרים כסעודת שלמה בשעתו, ובלב כל ההמולה תפסה לה דפנה כיסא אחד וביקשה מהמוכר, שהיה צעיר ממנה בשבע שנים לפחות אבל חמוד, שיתן לה שני משולשים בלי תוספות, וכולם מסביב אכלו פיצות מדושני עונג כי זה מצוות היום ודפנה אכלה משולש ועוד משולש, והרגישה איך היא לבד לבד בתוך כל ההמולה יושבת כמו שההמון מפנה מקום לאנשים שיעברו בו, ככה היא הולכת בלב העולם ואנשים רחוקים ממנה ד' אמות לפחות וכמה זמן זה עוד יהיה ככה.

ואחרי שני משולשים קמה דפנה והלכה חזרה הביתה שפופת גו ונפש, וכשנכנסה הביתה טרקה את הדלת והלכה לה לחדר שלה ונעלה את החדר והתיישבה שם, בחדר שלה שהוא כבר לא החדר שלה, החדר שהיה שלה, והסתכלה על הקירות, וכשהסתכלה ראתה שעון שכתוב עליה 'לדפי המדריכה הכי מגניבה' מלפני עשר שנים, ותמונה שלה מהצבא עם מור, שכתוב עליה 'היית הצמד הכי מושלם לבמבה וקולה ועכשיו אני לבד בשק"ם', ועוד המון המון זכרונות שהם כאילו העבר שלה הוקפא והוכבד ונתקע כמו עוגן בלב החדר ההוא של ההורים, והיא נעה ונדה לה ברחובות ירושלים מדירה לדירה אבל יש לה איזה חבל ארוך ארוך ובלתי נראה שמחבר אותה כמו חבל הטבור אל ההורים. וכשלא יכולה הייתה לראות זכרונות יותר קמה דפנה וירדה למטבח ואמרה לאמא שלה יאללה, אמא, בראוניז? ואמא שלה הופתעה אבל לא אמרה מילה רק פינתה לה מקום ליד השיש ואמרה כן, כן, בטח, בואי קחי שוקולד מריר.

והם לשו וערבבו ואפו וקיררו ולשו עוד, עד שנכנסה איזו רוטינה כזו כמו של פס מלאכה, ואז אמא שלה אמרה פונפון, מה את אומרת? ודפנה אמרה מה זאת אומרת? ואמא שלה אמרה אולי תסכימי לפנות את החדר שלך בשביל טל ודורון? ודפנה אמר ה מה, בשביל המפונק הזה? ואמא שלה אמרה מפונק, לא מפונק, הוא האיש של אחותך. לא תפרגני קצת לאחותך? ודפנה אמרה מה, מתי היא פרגנה לי? אבל בלב ידעה שזה לא מדויק. ואחרי ערבוב שבשתיקה אמרה לאמא שלה את יודעת מה, אני אחשוב על זה. ואמא שלה אמרה יופי, פונפון, יותר מזה אני לא מבקשת ממך. תעשי מה שאת רוצה לעשות. ודפנה הכניסה את התבנית לטוסטר־אובן של פסח ואמרה כלום את לא מבקשת, אבל מה, זה לא שאני אפריד את הזוג הטרי ואשלח את טל לישון עם הילדים של שלומי. יש לי קומון סנס וקצת נימוסים, והיא הטיחה את הדלת של הטוסטר־אובן. ואמא שלה הסתכלה עליה באהדה ואמרה מה, לא היה מוצלח, הדייט? ודפנה אמרה לא, לא כל כך. אבל לא נורא, יהיו עוד דייטים בחיים האלה.

ה.

שלומי ומיכל הגיעו שעתיים לפני ליל הסדר והילדים שלהם התפרצו לבית בקול תרועה רמה והעירו את דפנה מהשינה, היא מצמצה פעם ופעמיים ושלש אל החדר שהיה מוחשך בתריסים עד שהבינה איפה היא בעצם ומה קורה כאן, ואחר כך דשדשה למקלחת כדי להתאפס על עצמה קצת לפני החג. טל ודורון הגיעו שעה אחר כך והתיישבו במטבח לאכול את הבראוניז. לפני שהם עלו דורון אמר לטל אז מה, איפה אנחנו ישנים? וטל אמרה אני לא יודעת בעצם, אני חושבת שאנחנו מתפצלים, ודורון אמר מה? מפצלים זוג שלשה חודשים אחרי החתונה? וטל אמרה אני לא יודעת פשושי, אני לא יודעת. זה החדר של דפנה ורק אם היא תרצה היא תתן לנו אותו. ודורון אמר מה זה השטויות האלה, וסוף סוף התפרץ ממנו ה'אצל ההורים שלי זה לא היה קורה' ותפח ביניהם כמו מחיצה.

הם שתקו כשהיא החנתה את הרכב ושתקו כשעלו למעלה ושתקו כשהמזוודות נשארו בסלון ורק כשהתיישבו ליד השולחן עם המפה המשובצת של פסח והשעוונית שמעל, והכינו קפה ודורון אכל מהבראוניז המופלאים של דפנה, רק אז טל נשברה ואמרה יא, זה מופלא, מה מופלא, אמר דורון ששמח שהיא מדברת סוף סוף, וטל אמרה זה, זה מדהים. ודורון, שלא היה אדם של שוקולד, אמר כן, נכון, אבל טל המשיכה ואמרה אמא, זה מדהים. לגמרי, אמרה אמא שלה, זה לא אני הכנתי, זו דפנה שהכינה. תגיד לה תודה, וטל אמרה טוב וצעקה אל המסדרון דפנה, זה מדהים, הבראוניז, תודה. ואחר כך הם דיברו על באיזו הגדה כל אחד משתמש ושלומי ומיכל סיפרו שהם מתכננים אולי לעבור לנס ציונה, וטל אמרה מה יש בנס ציונה, אין שם כלום, ומיכל אמרה כן זה נכון, אבל אני מתחילה לעבוד בראשון לציון ויש שם קהילה חמודה, ואליה יצא מהחדר שלו והתיישב הלום שינה ליד שולחן המטבח ואמר מה, מה הולך, וכולם צחקו ולרגע אחד הייתה שם אווירה של משפחה שמתאחדת לחג.

ואחר כך באמת אחר כך היה ליל סדר רגיל לחלוטין, אבא ושלומי ודורון וכל הילדים חזרו מהתפילה, ואבא שלהם שם קיטל והתחיל לדבר לשני הילדים שישבו ליד השולחן וחיכו שיגיעו האגוזים, וכולם סיפרו את הבדיחה הקבועה של סבא על הלחמא עניא וכל דכפין, ולאט לאט ככל שישב שם יותר הרגיש דורון כאילו הוא יושב במקום שהוא לא מכיר, בבית שלא שלו אלא של ההורים של אשתו, ובעצם הוא מין אורח כזה, כפין, שמישהו הזמין אותו לערוך איתו סדר, אז הוא יושב ומקריא את ההגדה אבל הוא לא באמת באמת חלק, ואת הבדיחות הוא לא מכיר, והוא לא יודע באיזו מנגינה מקריאים ובאיזו מנגינה שרים, והילדים הקטנים הרעישו והילדים הגדולים אמרו דברי תורה שהם למדו בישיבה או במכינה ודורון ניסה להתעניין ולהשתתף אבל הרגיש שזה לא זה. זה לא ההורים שלו ולא הבית שלו ולא המסורת שלו, והוא בעצם רק נגרר שמחובר בטבעת לאשתו, ואשתו היא זו שמרגישה כאן בבית באמת.

ולכן אחר כך לפני השולחן עורך כשטל אמרה לו אתה שומע, פשושי, אני לא חושבת שאנחנו יכולים להוציא את דפנה מהחדר שלה, דורון אמר טלולה, אז מה, אני אשן לבד? וטל אמרה כן, אתה לבד ואני לבד. ודורון אמר אני לא יכול לישון כאן בלעדייך, יותר מדי לבד לי. וטל אמרה מה לבד לך, אתה לא מכיר פה אנשים? כולם פה מתים עליך, איך אתה לבד פה? וכשאמרה את זה דורון הרגיש עוד יותר לבד, ולכן התעקש עוד יותר ואמר לא, אני לא הולך לישון פה בלעדייך נקודה. ואת הנקודה הוא אמר בקול, כדי שתדע, אבל כולם שמעו והסתכלו על הזוג הזה שעברו רק שלשה חודשים מהחתונה שלהם וכבר הם רבים, וטל אמרה דורון, מה אתה צועק, ודורון אמר בשקט סליחה, טלולה, אבל את מבינה שאין לי באמת מה לעשות כאן בלעדייך, וטל אמרה באנחה כן, אני מבינה. והלכה לדפנה ואמרה לה דפנוש, אני מצטערת, את יכולה להגיד לי בבקשה אם אפשר לישון בחדר שלך?

ודפנה הסתכלה על טל שהייתה לחוצה ועל דורון שהתבייש בצעקה שלו ונטל ידיים והיה בשקט ואמר כן, יודעת מה, כן, אני אסתדר. אני לא אפריד ככה זוג אחרי החתונה, נכון? וטל אמרה וואי, דפנוש, אני חייבת לך. ממש ממש תודה. ודפנה אמרה שטויות, למרות שזה לא היה שטויות, אבל היא בלעה את הצפרדע הזאת ואת הדם והכינים והערוב ואת כל שאר המכות לרבות מכת בכורות, והלכה ליטול ידיים גם היא. והם אכלו כזית מצה וכורך ומרור וכל מה שצריך, ואחר כך אמא שלהם הלכה למטבח ושלומי קם לעזור לה והביא לשולחן קערה ענקית ענקית של קניידלעך, ארבעים כדורי קניילדעך מסודרים בפירמידה גדולה גדולה זכר ליציאת מצרים, והילדים אמרו 'וואו' ו'יא', ודורון שתק, אבל באמת מה שחשב כשראה את הקניילדעך היה 'וואי, לפחות זה', כי מילא שירים ומילא הקראות, לפחות שיהיה קניילדעך נורמלי בליל הסדר.

וכשטל ראתה את העיניים הנוצצות של דורון היא שאלה אותו אתה רוצה, דורוני, ודורון אמר כן, בבקשה, והיא העמיסה שלשה כדורים גדולים והוסיפה לו למרק ודורון אמר תודה וחיכה שכולם יקבלו למרות שלא באמת צריך לחכות, אבל הוא היה מנומס, וכשכולם קיבלו והתיישבו והתחילו לאכול הוא נתן ביס אחד ואז עוד אחד ופתאום אמר וואי, זה בדיוק זה, והוא אמר לטל תקשיבי, זה טעים ממש, תגידי לאמא שלך שזה מדהים, והוא אמר את זה קצת בקול ככה שדפנה שמעה וחייכה לעצמה, וטל אמרה זה של דפנה, היא באמת מכינה את זה מדהים, ודורון אמר וואי, דפנה, זה מדהים, ממש כמו של אמא שלי, ודפנה אמרה תודה, נראה לי ששנינו לקחנו מאותו ספר, של רות סירקיס, יש מצב? ודורון אמר אין לי מושג מאיפה המתכון של אמא שלי, אבל יש מצב. זה ממש טעים, תקשיבי. וטל אמרה טוב, חומד, תן לה לאכול, וכולם שתו את המרק בלגימות גדולות גדולות.

ו.

ואחרי שסיימו לנקות את הכל ושנו ופרשו, שכבה דפנה על המזרון המתקפל שהעלו מהמחסן וניסתה להירדם אבל לא הצליחה. הילדים ישנו כבר שלש שעות ושלומי ומיכל הלכו כדי להשכיב את הילדים לישון ונרדמו גם הם ודורון ומיכל ישנו בחדר שלה והיא הלכה לישון על מזרון בחדר העבודה הקטן של אבא שלה, שאין בו מקום באמת לשים מזרון ולכן פינו ממנו משהו מכאן ומשם והניחו מזרון על הרצפה, ושם שכבה דפנה אחר שהסתיים הכל, אבל לא הצליחה. במקום זה היא התהפכה ימינה והתהפכה שמאלה, וסידרה את הכרית מכאן ומכאן אבל במקום להירדם רק שכבה שם ונזכרה במוטי ושאול שעשו אצלם סדר בדירה ובאילה שנסעה לה לסיני וחשבה איך כולם מחפשים את עצמם בכל מיני מקומות ורק היא לבדה חוזרת הביתה להורים.

כלומר לא רק היא, אבל היא לבדה.

ואחרי עוד חמש דקות שנדמו כנצח אמרה טוב, אם כבר אני ערה, הרב אלחנן אמר שנהוג לקרוא שיר השירים, וקמה להתיישב ליד השולחן ולקרוא שיר השירים אשר לשלמה, ותוך שהיא קוראת היא שמעה דשדושים מאחוריה וכשהסתובבה ראתה את טל בפיג'מה מחזיקה כוס תה ואומרת היי דפנה, אפשר לשבת ולהקשיב? ודפנה משכה בכתפיה כי נו, מה, וטל אמרה כן, דורון נוחר ואני כבר עברתי את השעה שלי, אני לא מצליחה להירדם, ודפנה אמרה טוב, תשבי ותכיני גם לי תה, וטל הכינה עוד כוס בכוסות המיוחדות של פסח והן ישבו ושתו תה ודפנה קראה, השבעתי אתכם בנות ירושלים, משכני אחריך נרוצה, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, ואחר כך הן הלכו לישון כל אחת במיטתה לפי מנהג בני ישראל ולא קראו המלאך הגואל אותי מכל רע ולא הזכירו יציאת מצרים בלילות. טל איננו יודעים מה איתה מפני ענייני דרך ארץ שבין איש ואשתו, אבל דפנה נרדמה מיד וישנה טוב טוב עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

______
(ההרשמה לסדנאות הכתיבה שלי שלאחר הפסח – בעיצומה! מוזמנים לראות פרטים כאן)

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “סדר

  1. זה נהדר. איזה כיף שזה ארוך.
    ובעיית הפינוי חדרים לאחים נשואים מוכרת מקרוב…

  2. יהודה זה מהמם. ממש.
    האמת שכאח הצעיר מבין תשעה, שהוגלה יהחדר לא פעם ולא פעמיים, אני חושב היום המון על האחים הקטנים של אשתי שיוצאים מהחדר לכבודנו וישנים בכל מיני כוכים.
    והסיפור הזה הוא סיפור צדיקה נהדר. תודה.

    (שתי הערות קטנות: בה' יש איפשהו בלבול בין דפנה לטל, נדמה לי.
    וזוג שרב שלושה חודשים אחרי החתונה, לא יודע, אצלנו מסתכלים מוזר על מי שלא רבים בשלב הזה)

    • גם אני מכיר את הבעיה….
      אתה יכול לבקש פתיחה של קבועה של הבלוג מהשרות של נתיב,
      הבלוג הנוסף של יהודה "לכתוב" ,נפתח בנתיב.

  3. וואו מעולה !
    קודם ההגדה ועכשיו זה ממש עונג חוה"מ ,
    תודה רבה!

    (ועכשיו אני עולה לחדר של אחי [באמת],ולא יודע מה להרגיש)

  4. הערה – בפיסקה לפני האחרונה – "ודורון ומיכל ישנו בחדר שלה" צריך להיות "ודורון וטל ישנו בחדר שלה".

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s