גלידה (טו)

(פרקים קודמים כאן)

לז.
יוסי אליהו מעולם לא חשב שהוא ירגיש לא קשור בחתונה של אהוד עציון, וכשהוא הסביר את זה לברק הקצין הם ישבו שניהם בזולה של הפלוגה ומסביב היה הנוף הפסיכי של רמת הגולן בחורף, ויוסי אליהו גלגל לשניהם סיגריה של בוקר כי ברק לא ידע לגלגל כמו בנאדם ועל הדרך אמר לברק שאהוד עציון הוא פשוט חבר כל כך טוב וקרוב והחיים שלכם כל כך משולבים זה בזה עד שלפעמים אתה שוכח שהוא שם, ושהוא פשוט חייב לצאת לחתונה. וברק הקצין אמר בטח, בטח, אני מבין, והוא לקח את הסיגריה ואמר תודה יוסי, ואמר אני אגיד את זה לעוז המ"פ ונראה מה הוא יגיד אבל נראה לי שלא תהיה בעיה, ויוסי אמר אחלה תודה.

אבל האמת הייתה שאהוד עציון היה מן חבר טפט שכזה שתמיד היה ברקע של החיים שלו, והוא נשאר חבר כזה של שבתות אצל ההורים אבל, נניח, הוא לא סיפר ליוסי שהוא יוצא עם מלכה רוזנצוויג או שאולי הם לוקחים הפסקה או שהרב דודי אמר להם שהפסקה זה תמיד 'אני רוצה להפרד אבל מפחד' או להתקשר כשהם התארסו. אז כמובן שאי אפשר היה להבריז מהחתונה אבל מי שיוסי אליהו באמת רצה לראות שם היה נפתלי שוהם, שיחד איתו ועם אהוד הם יצרו שלישייה כזו, והם גדלו ביחד באותה שכונה בממ"ד ובסניף ותיכונית ובהדרת פנים וביחד החליפו סודות כמו במי אתה מאוהב והאם נעמה גלעד מאוהבת בך חזרה (לא), וכשברק הלך לעשן את הסיגריה שלו במקום אחר יוסי אליהו נשאר שם לבדו ועישן והסתכל על הפרות ואמר לעצמו אני פשוט חייב מישהו שאפשר לדבר איתו על סתם דברים, וכשהוא אמר את זה עלו לו לראש כל מיני בנות מהשבט כמו שוהם סולומון או ריקי עוזרי, אבל היה ברור לו שזה רק בגלל שהן בנות ומה שבאמת הוא צריך זה מישהו שיצחק מבדיחות על נגדים, והשם היחיד שהוא הצליח לחשוב עליו היה נפתלי שוהם.

וכך יצא שביום חמישי אחד, בשבת שהפלוגה יצאה גם ככה, יוסי אליהו עלה על אל"ף קצת יותר מוקדם וחיכה בתחנה וכשהאוטובוס הגיע הוא שמע מרחוק מישהו צועק 'תעצור אותו, תעצור אותו' וכשהעיף מבט הוא ראה את יעקב משה רוזנצוויג, ההוא שהעיר אותו למניין באמצע שבת, רץ אל האוטובוס עם הנשק מטלטל מימין ועם התיק של הגדוד מטלטל משמאל והכיפה שלו עומדת לעוף בכל רגע, ויוסי אליהו אמר לנהג חכה רגע, חכה רגע, ויעקב משה הגיע מתנשף ואמר תודה, תודה, והם עלו והתיישבו אחד ליד השני למרות שיוסי רצה לנמנם ויעקב משה אמר אז מה, יוצאים מוקדם? ויוסי אליהו אמר כן, חתונה, ויעקב משה אמר אה וואלה, גם אני, ויוסי אליהו בא להגיד משהו ופתח את הפה וסגר אותו ואז אמר, אתה אח של מלכה רוזנצוויג? ויעקב משה צחק ואמר לא אח, בן דוד, אבל יש לנו איזה שבעים בני דודים, חלק בבית אל וחלק באפרת וכל זה, והם בילו את השעה הבאה ברכילות מגזרית עד שיוסי אליהו פשוט מיצה את זה לחלוטין.

הם הגיעו בדיוק לחופה של אוהד עם מלכה ויוסי אליהו הביט סביבו וראה את ההורים שלו והלך להגיד להם שלום, והיו שם גם החברים שלהם מהבית כנסת וכל החבר'ה שלו מהסניף וכל החבר'ה מהישיבה התיכונית וכל הדרת פנים כולל כל הרבנים, והאנשים היחידים שהוא לא הכיר היו הצד של הכלה, חוץ מיעקב משה רוזנצוויג שזרח שם כאילו הוא מתחתן בעצמו, והחופה הייתה סתמית מאוד עם דבר תורה גנרי, ואחרי שהכל הסתיים וכולם הלכו לשבת, חיפש יוסי אליהו את נפתלי שוהם וכשמצא אותו נפתלי שוהם עמד ובהה בחופה הריקה כאילו הוא ראה כרגע מלאכים או משהו, ויוסי אליהו הלך וטפח לו על השכם ואמר לו היי, מה קורה, ונפתלי שוהם הסתכל עליו והתנער ואמר בסדר, מה קורה יוסי, ויוסי אמר צבא, אתה יודע, ונפתלי אמר כן, יודע, ויוסי אליהו אמר תקשיב, חשבתי על זה הרבה לאחרונה, אנחנו לא מדברים מספיק, ונפתלי התנער שוב ואמר כן, כן, תסלח לי לרגע אני חייב לעשות איזו שיחה, ויוסי אליהו עמד שם עם היד מוכנה לצ'פחה ואמר לעצמו מה לעזאזל.

והוא הלך משם לבדו ונכנס לאולם כדי להתלבט עם מי הוא הולך לשבת, עם החברים מהשכונה או מהתיכונית או מהישיבה, אבל גם אחרי שהתיישבו כולם למנה ראשונה בורקס ממולא בבשר או סלמון במיונז, הסתכל יוסי אליהו ימינה ושמאלה והבין שהשיחות של כולם לא מעניינות אותו, ושהוא פשוט לא שם, ושפשוט אין שם אף אחד שהוא רוצה לשבת איתו. כלומר, זה לא שאף אחד לא היה ידידותי, כי בכל זאת שוהם סולומון שאלה אותו מה העניינים וההורים שלו אמרו לו שהם חוזרים בעשר וחצי אם הוא רוצה לחזור איתם או להישאר לסיבוב השני, ובכל זאת, הוא הרגיש שהם דתיים בעצם והוא לא באמת דתי, ושהוא לא בקטע של רכילות מגזרית או שמח תשמח רעים אוהבים, ושבעצם הוא מחוץ לכל הסיפור של החתונה הזאת.

ובגלל זה שאפילו לא היה שם מה לשתות כדי לשכוח את הלבד הזה, הוא יצא החוצה באמצע הסיבוב הראשון לעשן איזה משהו והוא הלך מאחורה, ביציאה של המטבח, איפה שכל העובדים מתחילים עם העובדות, והתיישב עם החולצה הלבנה שלו ומכנסי האל"ף והנשק על איזו מדרגת אבן והוציא את הערכה לגלגל לעצמו, והוא ערבב בטבק קצת מהפרחים שאלמוג מהפלוגה הביא לו בתחילת השבוע והניח באמצע הנייר וגלגל את הנייר סביב הפילטר ובסוף קשר את הקצה של הסיגריה המתודלקת ונשם נשימה עמוקה והדליק ושאף שאיפה עמוקה עמוקה והרגיש איך הטבק והירוק נכנסים לו לריאות ומתרחבים שם, ובדיוק כשנשען אחורה והתחיל להירגע קצת ולהרגיש כאילו אולי בכל זאת יש לו מקום בעולם הזה, בדיוק אז הוא שמע קול מוכר אומר לו סליחה, חייל, אפשר אולי לבקש ממך איזו סיגריה?

ויוסי אליהו הסתכל אחורה וראה את הרב דודי וכיבה מהר את מה שעישן, והרב דודי ראה את יוסי אליהו, והם הסתכלו אחד על השני ובסוף הרב דודי אמר יוסי, מה העניינים, ויוסי אמר הכל בסדר, הרב, והרב דודי אמר איך הולך לך בצבא, שמעתי שחתמת לשלוש שנים, ויוסי אליהו אמר צבא, הרב בטח יודע, למרות שהוא ידע שהרב דודי לא יודע כי כמו נפתלי שוהם וכמו כולם גם הרב דודי היה בייני"ש ובייני"שים כל הצבא שלהם הוא לא באמת צבא, אלא מין גיחה כזו לצבא, והם לא חיים בצבא אלא באזרחות והצבא שלהם הוא סוג של טיול, כמו קפיצה קטנה לאיטליה בחופש ללקק גלידה ולחזור, והרב דודי הנהן ואמר צבא, כן, קשה, אה? ויוסי אמר כן, קשה, אבל בסדר, עוברים את זה. והרב דודי אמר טוב, תהיה חזק. ויוסי אליהו הסתכל עליו ופתאום ראה שהרב דודי הוא לא רק רב והוא לא רק מכיר את שבילי הש"ס כמו את הקיצור בין הבית שלו לישיבה, אלא הוא גם בנאדם שלפעמים ממש ממש צריך סיגריה, ודברים כאלה אפשר לראות כשמסתכלים למישהו בעיניים אבל סתם ככה ביומיום של הישיבה מי כבר מסתכל לרבנים בעיניים.

וכשיוסי אליהו ראה את זה הוא אמר הרב, אתה רוצה לעשן? והרב דודי הופתע אולי מהגוף השני הפתאומי הזה אבל לא אמר על זה כלום ורק אמר לא, מה פתאום, והעיניים שלו אמרו כן, בטח, ויוסי אליהו אמר אני אגלגל לך משהו, והרב דודי אמר אבל רק טבק, כן? אני צריך לנהוג בחזור, ויוסי אליהו אמר ברור, ברור. והוא גלגל לרב דודי בזריזות איזו סיגריה קטנה ככה וקפץ לפינה של האולם להביא שני ספלי אספרסו, וכשהוא חזר הוא הדליק את שני הסיגריות והם עמדו להם מאחורי האולם ועישנו ושתו את האספרסו, והרב דודי אמר אני רואה שאתה ממשיך לעשן, ויוסי אליהו אמר אני רואה שהרב התחיל לעשן, והרב דודי אמר גם אני עישנתי פעם ואז הפסקתי, אבל אתה יודע איך זה, לפעמים אי אפשר ללמוד בלי לעשן, ויוסי אליהו אמר כן, זה נכון, ופתאום הוא הרגיש שהרב דודי רואה בו מישהו שיצא מהישיבה והוא לא רב שלו יותר, ולכן הרב דודי מרשה לעצמו לדבר איתו מלב אל לב.

וככה לאט לאט הרב דודי נרגע, והוא הסתכל על יוסי אליהו ואמר לו תגיד, יוסי, אתה מאמין בדברים על טבעיים? ויוסי אמר, אתה מתכוון לאלוהים וכל זה? והרב דודי אמר לא בקטע הזה, אבל מגידי עתידות נניח, או מכשפות, או נניח אנשים שמחוללים ניסים ואומרים שמחר תפגוש את אהובת לבך, אתה מאמין בזה? ויוסי אמר לא כל כך, אמא שלי מאמינה חצי וסבתא שלי ממש מאמינה בזה, אבל אני לא ממש מאמין בשום דבר ובטח שלא בזה, כאילו, אתה יודע, יש צירופי מקרים בעולם, ואפילו אם אהבת ליבי תבוא ככה הערב ותתחיל איתי, זה עדיין צירוף מקרים, והרב דודי אמר כן, גם סבתא שלי ממש מאמינה ואמא שלי חצי ואני, אני בקושי מאמין. רק שומע שמועות, אבל לא מסוגל להאמין. והוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה ואמר תקשיב, זה ממש מרגיע הטבק הזה, וכנראה שזה לא היה רק טבק אבל חוץ מזה זה היה נכון.

ואחרי ששניהם סיימו את הסיגריה הרב דודי נאנח ואמר טוב, צריך לחזור, והם קמו מגדר האבן באנחה כזו של מבוגרים והרב דודי אמר תודה על הסיגריה, יוסי, זה היה בדיוק מה שהייתי צריך, ואמר אתה יודע, לפעמים אני ממש מרגיש שאתה חסר בישיבה, ויוסי אמר כן, גם אני מרגיש שזה חסר לי, והם חזרו לאולם וכל אחד הלך לפינה שלו. ויוסי אליהו התיישב בשולחן של החבר'ה מהסניף והרגיש איך הוא נינוח ואיך העשן סידר לו את הראש, כשפתאום נפתלי שוהם התיישב לידו ואמר תקשיב, אני חייב לספר לך משהו. ויוסי רצה לכעוס עליו אבל כבר לא הרגיש את הכעס שהיה בו קודם ואמר טוב, תספר, ונפתלי שוהם אמר אתה זוכר את אורית קופר? ויוסי אמר כן, בטח, ונפתלי אמר בקיצור אז פגשתי אותה באיזה בית קפה שאני עובד בו, ויוסי אליהו אמר וואלה, לא ידעתי שאתה עובד בבית קפה, ונפתלי אמר כן, לא חשוב, בקיצור, שלחתי לה הודעה שאני רוצה לחזור. ויוסי אמר וואלה, סחטיין אחי, ונפתלי אמר כן כן, היא לא אמרה כן ולא אמרה לא, רק אמרה שאנחנו צריכים לדבר על זה ושאלה אם אפשר לפגוש אותי השבוע. ויוסי אמר יא אללה, ושוב יא אללה, כי תכל'ס מה הוא כבר יכול היה לומר.

ובמקום זה הוא אמר לו תקשיב, גם אני חייב לספר לך משהו, והוא סיפר לנפתלי על הסיפור שקרה הרגע עם הרב דודי, ונפתלי הסתכל עליו ואמר לו וואי, להיות בישיבה כל כך הרבה זמן, זה ממש קשה, חייבים לעשן משהו מדי פעם, ויוסי אליהו אמר לו כן, אני יודע, ונפתלי אמר לא, אתה לא יודע, אנחנו כלומר אני ובטח שאתה, הישיבה היא סוג של טיול בשבילנו ואנחנו מגיעים לישיבה רק ככה לגיחה קצרה באמצע החיים שלנו אבל הרב דודי ואנשים כמוהו, הם חיים בתוך הדבר הזה יום יום, וגם אם טוב להם בגדול – עדיין הם שם כל הזמן, זה המקום שלהם וזהו.

והם המשיכו לדבר ותוך כדי השיחה ההורים של יוסי אליהו באו ואמרו לו יוסי, אנחנו יוצאים, אתה רוצה לבוא? והוא אמר לא, לא, זה בסדר, אני אחזור עם נפתלי, והם אמרו סבבה, טוב חמוד, נתראה בבית, והוא חזר לנפתלי ואמר לו אתה חוזר לשכונה, נכון? ונפתלי אמר לא נראה לי, אני בישיבה השבת, ויוסי אמר לו עזוב, מה יש לך בישיבה, ונפתלי אמר ההורים שלי לא בבית השבת ותכל'ס אורית יותר קרובה לישיבה מאשר לשכונה, ויוסי אמר אוקיי סבבה והמשיך לפטפט אבל בתוך תוכו התבאס שאין לו טרמפ.

ולקראת סוף הסבב השני הזמר מלהקת 'שירי ידידות' הכריז שההסעה להדרת פנים יוצאת עכשיו, וכל הבייני"שים יצאו ונשארו שם רק החבר'ה מהשכונה, ויוסי אליהו הסתובב ביניהם לחפש טרמפ אבל הסתבר שכל הרכבים היו מלאים, ובסוף כשהרכבים כבר התחילו לצאת ויוסי כבר עיכל את זה שהוא הולך לחזור הביתה באוטובוס או משהו פתאום באה אליו שוהם סולומון ונקשה לו על הכתף ואמרה מה הולך? שמעתי שאתה מחפש טרמפ לשכונה. ויוסי אמר כן, זה נכון, יש לך מקום? ושוהם אמרה כן, ההורים שלי השאירו לי את האוטו וחזרו עם ההורים שלך, ויוסי אמר וואלה, מגניב, מי עוד בא? ושוהם אמרה לא יודעת, נראה לי שאף אחד. זה בסדר, נכון? ויוסי אליהו הסתכל עליה והסתכל על המפתחות של הרכב שהיא החזיקה ביד והייתה לו התחושה שהוא בוהה בה כמו שנפתלי שוהם בהה בחופה ובטח נראה מטופש להחריד, ולכן אמר מהר כן, בטח, זה בסדר, ולא ידע איך להגיד לה שזה הרבה הרבה יותר מבסדר.

לח.
בערך חצי חודש אחרי שעברו לאברכיה של הדרת פנים ואחרי שנעמי גלעד התחילה לעבוד בתור עוזרת לגננת בגן המקומי ואחרי שגלעד איתן התחיל ללמוד בהדרת פנים ובגלל שהוא עדיין עבד בחצי משרה ברוזנקרנץ את שלומי הוא קבע חברותא עם נעם והם למדו ביחד גמרא יבמות כדרך שלומדים בישיבה, כלומר קוראים שורה ואומרים הבנת? הבנת? יופי נמשיך, אז בערך חצי חודש אחרי ההתחלה הגיע גלעד איתן בוקר אחד לסדר בוקר ולנעם הייתה חולצה חדשה ממנגו, כחולה מכופתרת, כראוי לאברך חשוב, והם ישבו ללמוד. הם למדו ככה איזו שעה עד שבערך בעשר בבוקר נעם אמר אין, אני לא מרוכז, אני חייב כוס קפה, והוציא מהתיק שלו קופסה קטנה של קפה מגורען כדי להכין לעצמו כוס קפה בגמ"ח, כי אי אפשר לשתות קפה שעשוי מאבקה, וגלעד איתן אמר נו נו, לך, ואמר לו רק תיזהר כי תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו וכולי, וחזר להתעסק בריטב"א.

ונעם הלך להכין לעצמו קפה וכשחזר עם כוס הקפה ועם הוופלים עלית שקנה בגמ"ח קצת נחפז ונתקע בבימבה של אחד מילדי האברכים שהייתה מונחת לה במעבר, והוא קצת נרתע וקצת התנדנד והספל חישב להישבר ונתז של קפה מגורען ניתז על החולצה החדשה והכתים אותה, והוא עמד ככה בלב בית המדרש והביט על החולצה כלא מאמין, וגלעד מיד רץ והביא נייר מגבת צץ רץ לניגוב איכותי והם ניקו את החולצה כמיטב יכולתם וחזרו ללמוד, ונעם היה מלא עגמת נפש ובתוך תוכו ניקרה בגלעד איתן התחושה שהוא, וליתר דיוק ההתחכמות שלו, היו הגורם לכתם הקפה הזה.

הוא לא אמר על זה שום דבר לא לנעם ולא לגרשון ולא לרב דודי ובאופן כללי לא דיבר באורך עם אף אחד במהלך היום, ורק כשחזר הביתה ופגש את נעמי והם ישבו לאכול ארוחת ערב שאריות אורז משבת וקצת סלט ירקות עם פטריות, הוא אמר לה את שומעת, נעמי, וסיפר לה את כל הסיפור, ונעמי אמרה גלעדוש, מה בעצם אתה אומר? וגלעד אמר אין לי מושג, ונעמי אמרה אתה בטוח שאתה לא ממציא את הסיפור הזה? וגלעד אמר כן, וקצת הרגיש איך השאלות של נעמי שהן לכאורה שאלות רגילות הן בעצם שאלות תוקפניות במסווה, ונעמי הניחה את היד על הבטן שלה ואמרה גלעדי, אני מפחדת.

וגלעד אמר מה זאת אומרת, והרגיש איזו חרדה מזדחלת לו בעורף, ונעמי אמרה אני לא יודעת, אני מפחדת, אני לא רוצה להביא ילד לאבא לא נורמלי, וגלעד אמר מה לא נורמלי, אני הכי נורמלי בעולם, זה רק היה במקרה ובכלל נעם הוא קצת קלמזי שכזה, ונעמי אמרה זה בסדר, אני אוהבת אותך כמו שאתה, ואני לא רוצה לדבר על זה. ואחר כך הם התחבקו וראו פרק של האדם האחרון, שזו סדרה שגלעד מצא בהמלצות של טוקבקים באיזה אתר אמריקאי, ולא דיברו על זה יותר למרות שגלעד דווקא רצה, כי פתאום הוא התחיל להרגיש כאילו אולי באמת משהו השתנה בו.

כי בכל הזמן שראה מלאכים ומלאכים דיברו איתו הרגיש גלעד איתן הכי נורמלי בעולם. אמנם הוא ידע שאנשים אחרים, כדוגמת הגברת אהובה בר־חיים מועד הבית או האדון יהושע מרקוביץ' שהעביר שיעור דף יומי במניין הנוער, לא רואים מלאכים, אבל בתוך תוכו הוא הרגיש שהסיפור הזה הוא חיצוני ובו עצמו דבר לא השתנה והוא עדיין אותו גלעד מימים ימימה. ולמרות שלקח כדור פעם ביום ולמרות שהוא הלך לרופאים, בכל זאת הוא הרגיש שזה לא הוא, זה העולם.

והוא הרגיש כמו זה רק דרך מקרה שבעולם שמלאכים מדברים בו ולא, נניח, בנעמי. וחשב, אולי העולם כולו מלא מלאכים אבל אנשים לא מקשיבים להם, והוא שמקשיב אין בו דבר מיוחד או יוצא דופן לבד מזה שהוא יודע להקשיב. כך חשב ואפילו חשב לשכנע את נעמי להוריד את האזניות בהליכה היומית שלה ולהפסיק לשמוע את אד שירן שר אה איי טים ובמקום זה להקשיב קצת לעולם לראות מה העולם אומר לה, וכך היה בכל הזמן הזה עד שעברו להדרת פנים ונהיו בהיריון. אבל כך פתאום התחיל גלעד איתן להרגיש כאילו רוח אחרת מפעמת בו והוא לא אותו האדם שהיה.

ולמחרת הוא קם בבוקר והלך לעבודה ברוזנקרנץ את שלומי שהרי עבד שם בחצי משרה, וכל היום ניקרה במוחו המחשבה איך אפשר לבדוק דבר כזה, אם דברים שהוא אומר מתגשמים, וכשרותי המזכירה קמה לצלם איזה חוזה של שני עסקים קטנים שהתאחדו הוא מיד נחפז ואמר לה רק שלא יתקע לך הנייר במכונה,כי המכונה הייתה זירוקס ישנה ממש ורותי ביקשה כבר אלף פעם להחליף אותה, ורותי הנהנה ואמרה אמן, אמן, ואחר כך גלעד קם כאילו להכין תה קמומיל אבל בעצם לראות היעמדו דבריו, אבל שום נייר לא נתקע במכונה ואדרבה, הכל עבד פיקס. זה נתן לו קצת מנוחה הנפש וקצת מנוחת הגוף ומן אפשרות שכזו, שאולי הסיפור עם כתם הקפה לא היה קשור אליו.

אבל אחר כך בארוחת הצהריים הם דיברו על התיק החדש שהגברת נחומי תובעת את האדון שוהם על הורדת ערך הדירה וגלעד אמר לשלומי אתה שומע, שלומי, אני חושב שהגברת נחומי הולכת להציק לך, היא לא סומכת עלינו כל כך, ושלומי אמר מה פתאום, היא סומכת עלינו מליון אחוז, ובאותו רגע הגברת נחומי התקשרה ושלומי הסתכל על הצג כלא מאמין ואחר כך ענה לשיחה ואמר גברת נחומי, מה שלומך ומה שלום איתן שלך שבצבא והרי את יודעת שאנחנו מטפלים בתיק שלך במלוא האחריות, והיה אפשר לשמוע את הקול הגבוה של גברת נחומי אומר אני יודעת, שלומי, אני יודעת, אבל לא יודעת למה, ככה סתם עמדתי במרפסת והרגשתי צורך להתקשר, וכל הסיפור בלבל את גלעד איתן מאוד.

ובתור ניסיון אחרון הוא יצא מהעבודה לרחוב והסתובב קצת בתל אביב וראה שמיים ופחי זבל ובתי כנסת ישנים לזכר אבא מרי ז"ל ובכל הזמן הזה אמר לעצמו אני הולך למצוא עשרים שקלים, אני הולך למצוא עשרים שקלים, אבל הוא רק הלך והלך ולא מצא שום עשרים שקלים, ורק נהיה לו חם בחולצה המכופתרת ובמכנסיים ובכל זה, וכשנמאס לו לגמרי הוא אמר נו מה, מה כל זה אמור להביע לעזאזל, ובאותו רגע איש אחד עם אף קצת שבור וכרס די גדולה, שעמד בדוכן של מפעל הפיס אמר למוכר אתה יודע איך זה, כשמנסים ומתכוונים זה אף פעם לא הולך, וגלעד איתן אמר מה, דיברת אלי? והאיש אמר מה אתה דפוק? מי דיבר אליך? אבל גלעד איתן ידע שאלוהים ענה לו ברגע הזה.

והוא חזר הביתה ונעמי ישבה שם על הספה עם רגליים שלוחות קדימה והיה נראה כאילו היא כבדה לעצמה עד שהיא שוקעת, וכשגלעד נכנס היא פתחה עיניים ואמרה או, הגעת, וגלעד אמר כן, הקדמתי, ונעמי אמרה לא משנה כמה אתה מקדים, אתה עדיין מאחר, וצחקה ואמרה בוא, בוא תחבק אותי, אני לא יכולה לקום אליך, והיא אמרה כתוב באינטרנט שאני אהיה עייפה, אבל לא ידעתי שעד כדי כך, וגלעד אמר איך היה היום בגן? ונעמי אמרה הייתי עייפה, לא יודעת. וגלעד אמר יופי, נראה שהולך טוב. ונעמי פתחה עין אחת ואמרה גלעדי, מה אתה חושב שיהיה? אתה חושב שאני דואגת סתם? וגלעד אמר יהיה בסדר, נעמיקוש. ונעמי אמרה כן אתה אומר, יופי שאתה אומר, אבל איך אתה יודע שזה מה שיהיה, וגלעד קם למטבח להכין לה סלט גדול עם מלפפונים חמוצים וכרוב ושקדים קלופים וקלויים ואמר לה נו מה את שואלת שאלות קשות, יהיה בסדר, והתכוון לזה בכל מאודו.

 

(קצת לא קשור, אבל מוזמנים לערוץ שלנו בטלגרם)

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “גלידה (טו)

  1. כתמיד מעניין, ואני מתחבר מאוד ליוסי אליהו הזה. רק שאלה- נראלי שהיה פרק כזה כבר…? שלוש פעמים הסתכלתי על התאריך ולא ידעתי להחליט…

  2. נהדר!
    גם הפרק האחרון וגם הדברים שכתבת על המקלל (לפרשת השבוע) הזכירו לי סיפור שעשה עלי רושם גדול לפני הרבה שנים – סיפור של יהושע בר יוסף מתוך "מסיפורי צפת וירושלים" על תלמיד של רבי משה קורדוברו שמאוהב בבת הרב ואיך כל העניין מתדרדר עם העיסוק האובססיבי בהגיית מילים. לצערי אין לי את הספר ולא זוכרת את שם הסיפור, אם אתה מכיר – מצויין! אם לא – נראה לי שיעניין אותך לקרוא

  3. טוב, זה מקסים, והיו לי כמה הארות אבל נכנסו אנשים לפגישה כך ששכחתי, אבל לא התעצלתי וקראתי שוב, ואין כבר הערות משמעותיות, יש רק המון תבונות כיפיות, אז נשאר רק להגיד תודה 🙂

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s