ארעי | לסוכות

שנתיים לא הייתה לי סוכה. היינו במין לימבו כזה במעבר בין חיי הרווקות לחיי הנישואין, והבית שלנו היה נראה קצת ככה. כלומר, עם ספה ישנה לצד שולחנות חדשים, ועם שטיח שראה ימים יותר יושב ליד שולחן למכונת תפירה זינגר, והכל בבלאגן קצת שלוקח זמן לארגן אותו, והכל היה קצת רעוע והרהיטים קצת זמניים ולא היה לנו תנור אפייה רק כיריים, ובינתיים לא הייתה לי סוכה.

אני לא יודע להגיד במילים כמה צער זה היה. בכל סוכות היינו נוסעים לכמה ימים אל ההורים (זה היה נחמד, דווקא), ואת שאר הארוחות אוכלים במין ארוחות ארעי, ובהושענא רבה הייתי מתגנב לסוכה של בית הכנסת ויושב לאכול שם קרעפלך. והייתי מצטער צער רב על זה שאין לי סוכה, ואומר טוב, נו, לפחות אני מצטער והמצטער פטור מן הסוכה.

לפני שנה וחצי מרב אמרה די, כלומר, חלאס, צריך להתיישב קצת. הדירה צריכה להיעשות בית. והלכנו והחלפנו את כל הרהיטים, וספרייה נורמלית, ושטיח חדש, ותנור שאפשר לאפות בו, ולאט לאט הדירה נעשתה מקום שאפשר לשבת בו ולאכול בו ולישון בו כמו בני אדם. כלומר נעשתה בית. וכשהתקרב החג היא אמרה לי נו, אולי תלך ותקנה סוכה ותבנה בחצר.

ואתמול בערב קמתי במוצאי שבת ונסעתי לאושר עד ולרמי לוי, וחיכיתי שעתיים בתור לקופה, וקניתי סוכה מתקפלת שכזו וסכך ובד, והיום בערב החג אני יושב לי נינוח בבית ומחכה לעוגה שתיאפה בתנור והסוכה החדשה שלי, דירת העראי, מוצבת לידי, ואין שמח ממני בעולם כולו.

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s