על כן קרא שמה בבל | לפרשת נח

(בשנה שעברה כתבתי על המבול. הנה קישור)

א.
לפעמים ככה, ביום חמישי בלילה, אדם יושב לבירה בפחית (כלומר, בבר בשם 'הפחית' שמגישים בו רק בירה בפחיות. אל תשאלו אותי למה, קטע של אמריקאים) עם תומר, ותומר אומר לו יא, אחי, תקשיב, יש לי סטארט אפ מטורף. ואדם כבר מכיר את תומר, שהיה באיזו יחידה טכנולוגית בצבא ומאז נדפק לו המוח וכל דבר הוא סטארטאפ מטורף, כולל אפליקציה שמפעילה מרחוק מכונות קפה, אבל הם בחוץ והם שותים ומה אכפת לו להקשיב. אז הוא מקשיב, ותומר מספר לו את הרעיון. ובמפתיע, הרעיון רעיון טוב. מספיק טוב כדי להזמין עוד בירה, ולקחת מפית מהבר, ולהתחיל לכתוב בעט על המפית כדי שיהיה סיפור מוצלח לספר עליהם אחרי שהם יצליחו.

מה זה רעיון טוב. ככל שאדם חושב על זה יותר ככה העולם נראה לו קטן ובכף ידו. אחי זה רעיון מטורף, הוא אומר, איך לא עלו על זה קודם? ותומר אומר מה אני יודע, בנאדם. לפעמים צריך מישהו שימציא את הגלגל. ואדם אומר אתה יודע, אם לא עלו על זה קודם אז כנראה יש פה איזה דפקט (הוא לא אומר דפקט. הוא אומר 'פאק'. אבל אנחנו פה בטור של פרשת שבוע אז אנחנו מכבדים את המעמד), ותומר אומר בדקתי, יש כמה סטארטאפים שרצים במקביל ואיזה צוות מחקר של גוגל אבל אני מכיר את זה, אנחנו נהיה ראשונים בשוק. אז מה אתה אומר? נלך על זה?

ואדם אומר כן. נלך על זה. הם עושים מחקר שוק והם עושים התייעצות עם כל מיני אנשים מהאינטרנט שמוכנים לשבת איתם לקפה בחינם ואחרי חודש בערך הם מורידים חוזה שותפים מהאינטרנט ולוקחים אותו לבן דוד של אדם, שהוא עורך דין ומתעסק בחברות, והבן דוד מנסח מה שצריך לטובת שני הצדדים, ותומר הוא המנכ"ל ואדם הוא מנהל מוצר, והם חותמים ולוחצים ידיים ואומרים יאללה, נתחיל.

ב.
ואחרי כמה חודשים ואיזה גרסת אלפא מאוד מאוד מאוד (ככה תומר אומר, והוא שם סימן קריאה באמצע אבל אנחנו לא נעשה את זה) ראשונית, אדם פתאום מבין שיש לו זהב בין הידיים. מה זה זהב. כאילו, שהוא יכול בכיף להיות מליונר מהסיפור הזה. שפייסבוק יקנו אותו, או שגוגל יקנו אותו, או שהם יצליחו לגדול מספיק כדי להתחיל לנגוס בנתח השוק של חברות הרבה הרבה יותר גדולות ובעצם יהיו שחקן לגיטימי במגרש של הגדולים, מגדל שראשו בשמיים. והוא מתלהב, ותומר מתלהב, והילה המעצבת מבצלאל מתלהבת, ויאיר שכותב להם קוד מתלהב, וכולם מסתובבים עם המון חלומות גדולים.

זה טוב כשאנשים מסתובבים עם חלומות גדולים בראש. ועוד יותר טוב, ככה תומר אומר, שכולם מדברים באותה שפה. לא שכולם פה יודעים לכתוב ג'אווה, בשביל זה יש לנו את הילה, ולא שכולם פה מתכנתים בפייתון, אז זה לא בדיוק אותה שפה, אבל לכולנו יש מטרה משותפת שהיא גדולה מאיתנו, ככה תומר אומר ונושא כוסית על סבב גיוס ראשון מוצלח יחסית, וכולנו באותו ראש ורוצים שהסטארט אפ הזה יצליח (הוא קורא לו 'ג'ולי'. איזה מין שם זה לחברה), ויש בינינו דיבור טוב ושפה טובה, וכל מה שנרצה, נוכל לעשות. לחיים, בני ***** שכמוכם, לחיים.

ג.
מה מחזיק בנאדם בסטארטאפ כשהמשכורת שלו היא בעצם אחוזים.

קודם כל, ההצלחה שבאופק. ושנית, לפעמים רואים מזה כסף יחסית מהר. אחרי שנה כבר אפשר למשוך משכורת, כל מיני כאלה. ושלישית, הוא מאמין במוצר. ורביעית, וזה אולי הקטע הכי מוזר והכי חשוב, ככה הוא אומר לדינה (שאנחנו לא מכירים אותה ובעצם הם נפגשו הרגע) כשהם יושבים להם באינדינגב ודירטי פליי מנגנים מולם בבמת הקוף, יש פן של תהילה בכל הסיפור הזה. עכשיו, אל תוציאי אותי תל אביבי שחצן, טוב? זה לא זה. זו התחושה של היי, אני עושה משהו בעולם.

לא יודע להסביר לך את זה, הוא אומר. זה כמו לעשות ילד אבל בגדול. זה כמו לבנות איזה פסל שישאר לנצח. לתכנן את האמפייר סטייט בילדינג. שלא יהיה מי שיסתובב בעולם המערבי ולא יכיר את המבנה הזה. זה איזשהו רגע שבו אתה מבין שהשארת חותם בעולם הזה, את מבינה? כי בתכל'ס, ככה הוא אומר, מה זה חיי אנוש. רגע כאן ורגע שם. אז לפחות שישאר משהו אחרינו, לא ככה? שאנשים יזכרו אותנו. ידברו עלינו. שנדע שעשינו כאן משהו, לא סתם עברנו בלי להשאיר חותם.

ואני, הוא אומר לה, מה אני יודע לעשות. אם הייתי כותב, הייתי כותב את החטא ועונשו. אם הייתי צייר, הייתי מצייר את המונה ליזה. מנסה, לפחות. אבל אני אני יודע לבנות מסדי נתונים ולהבין איך אפליקציית ווב עובדת. אז זה מה שאני מנסה לעשות.

ד.
ואחרי עוד שנה, ככה, פתאום משהו מגמגם. ותומר אוסף את כולם ואומר להם עשינו מחקר שוק, ככה הוא אומר. חלקכם יודעים את זה חלקכם לא. ומחקר השוק גילה לנו שמה שאנשים רוצים לראות זה בכלל לא מה שעבדנו עליו. בכלל לא. הוא אומר משהו כמו, אנשים רוצים לראות חתולים עושים דברים מטופשים אז בואו נראה להם את זה. כמובן שזה לא מה שהוא אומר באמת, אבל ברעיון. ואדם יודע את כל זה ולא סתם הוא שותף אבל עכשיו, ככה, כשהוא מסתובב במשרדים שלהם אחרי יום העבודה, הוא אומר לעצמו אבל מה, זה לא בדיוק מה שחשבתי שיהיה. ואומר לעצמו אני לא בטוח שזה מה שאני רוצה שיקרה.

כלומר ברור שצריך להיות גמישים ולנוע עם המוצר, אבל מה, חשבתי שאולי נלך למקום אחר. כי החזון שלי מראש מראש היה אחר. כי חשבתי שאנחנו עושים פה משהו כדי לעזור לבני אדם לשרוד את המבול של החיים שלהם, ופתאום אני מבין שאנחנו עושים פה משהו כדי שאנשים יוכלו לקפוץ בנג'י. ולא שאני מזלזל בבנג'י, כן? אבל זה לא זה. ויש פה אלמנט של התמכרות, ושל סיכון. זה לא רק עוזר לחברה, הדבר הזה. לא בשביל זה עצרתי את החיים שלי. גם לא בשביל הכסף. חשבתי שאני עושה פה משהו גדול, והבנתי שלא. ולא רק שהבנתי שלא, הבנתי שתומר ואני, אנחנו שני אנשים שונים.

מה זה אומר שני אנשים שונים, הוא אומר לדינה בבית. אנחנו כאילו מדברים את אותה השפה, הוא אומר לה, אבל בעצם אנחנו לא. זה רק נראה כמו. שנינו מדברים עברית, ואנחנו יכולים לתקשר, אבל התקשורת הזו, היא לא זה. זו לא בדיוק אותה השפה, את מבינה? זה כמעט, אבל הכמעט הזה יוצר עכשיו קרע.

זה כמו, הוא אומר, זה כמו שאני אגיד לך 'אני לבד'. תחשבי כמה פירושים יש ל'אני לבד' הזה. הוא יכול להיות 'בודד לי' והוא יכול להיות 'אני צריך עזרה' והוא יכול להיות 'אני צריך חיבוק' והוא יכול להיות 'אני צריך חברים לראות איתם סרטים מטופשים' והוא יכול להיות 'העולם הזה הוא כזה מקום בודד, כל אדם לעצמו' והוא יכול להיות 'הבדידות הקיומית הזו, כל אדם, לבדו נולד ולבדו מת ובינתיים מה'. המון דברים הוא יכול להיות. ואם אני אומר לך 'אני לבד', את מבינה אותי, מה אני רוצה, אבל אם אני אגיד לתומר 'אני לבד', הוא יגיד 'יאללה בוא, יש אצלי כמה חבר'ה משחקים פיפ"א'. זו כאילו אותה השפה, אבל זה לא. את מבינה, נכון?

ה.
(היא לא הבינה).

ו.
ואחרי עוד חודש, אולי חודשיים, הם מתייצבים שוב אצל בן הדוד של אדם ואדם מוכר את חלקו בחברה לתומר, ואומר לו בהצלחה אחי, ותומר אומר ברור אחי, בכיף, ואומר טוב שעזבת ככה בלי לפרק את החברה לחלקים, תודה, ואדם אומר בטח, בטח, והוא גם יצא עם כמה אחוזים וקצת מזומן אז בכלל, מה יש להתלונן. ואחרי שלשה חודשי אבטלה (הייתה קשה הפרידה מדינה) הוא הולך לעבוד באיזו חברה אחרת, שיותר מתאימה לו. אבל גם הילה ויאיר ועוד איזה שלשה אנשים באים והולכים לגדל ילדים ולמצוא אישה וללמוד תורה, וג'ולי שלהם מתפרקת אט אט, עד שהיא נמכרת לאיזו חברה אחרת, מפלצתית, שקונה הכל וממזגת ועוצרת את הפיתוח ומשתמשת במה שכבר יש בשביל מוצר אחר שלה וכל אחד מתפזר לדרכו וככה הכל נגמר.

כמעט.

כי על כן קרא שמה בבל. על שם הבלבול. על שם שאנשים שונים מתכוונים לדברים שונים, ואיך אפשר לדעת. ועל כן קרא שמה בבל, על שום שאנשים, למשל אדם ודינה, שונים זה מזה, והולכים לכיוונים שונים, ונפגשים לפעמים, ככה, שנים אחרי, שוב באיזה פסטיבל יערות מנשה, ודינה אומרת היי, בדיוק תהיתי אם תהיה פה, ואדם אומר היי, מה קורה, התגעגעתי, ותוהה אם באמת היא חשבה עליו, ודינה תוהה אם הוא באמת התגעגע. ומפני השפה הבלויה, המשומשת עד לזרא, מפני כן לא ידעו מה באמת קורה ביניהם, מה קרה ביניהם בעבר, מה יקרה ביניהם בעתיד. ורק על מנת שיצליח, הסיפור הקטן הזה, נחזיק כולנו אצבעות ונקווה שיהיה להם טוב.

___
בתמונה: גות'האם סיטי.
לא בתמונה: המקומות האחרונים לסדנאות הכתיבה שלי שנפתחות בשבוע הבא. דברו איתי לפרטים.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “על כן קרא שמה בבל | לפרשת נח

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s