חופשה

ומדוע לא, בעצם. מדוע שלא יהיה האדון יוסף בר־פפא לליאם ניסן במשך שבוע אחד בתחילת פברואר. בתחילת השבוע יקום בקומה שלש ברחביה לקול משאית הזבל ובלילה כבר ינמנם במיטת פאר בלוס אנג'לס, העיר שטוחה תחת רגליו באלפי אורות מצנצים חרש. ובבוקר יתעורר וימתח את גבו השרירי וידשדש לאולפן ויגיד מבחינתי אפשר עוד רגע לצלם ובינתיים אתה, מייקי, הבא לי קפה ואם אין מתה אנוכי.

ובזמן הזה ילך לו ליאם ניסן למכולת ברחוב מטודלה ויגיד למשה משה, תן לי קצת לחם כוסמין, ומשה יגיד לו זה טרי, זה לא טרי, מכאן אל תקח, ואחר כך יקח קצת מזון חתולים ויפזר על הגדר שעל הרחוב ויצפה בחתולים מתקוטטים חרש סביב המזון, וישקה את האדניות ואחר כך ילך לו למשרד הנסיעות בתחילת רחוב עזה וישב שם ויחכה היטב לפרישה שעוד שנתיים לה ובינתיים יארגן חבילת נופש לגברת גרינבלד.

ולמחרת לא יהיו צילומים אבל ראיין גוסלינג יארגן מסיבה גדולה רחבת ידיים והאדון יוסף בר־פפא יהיה אביר המסיבה ויצטלם עם הגברות הכבודות על השטיח, אחר כך תעלה זו לאינסטגרם וזו לסטורי ורק הוא יעלה תמונה בפייסבוק והמעריצים יתפלאו שהוא זקן כל כך אבל עוד כוחו במותניו להציל ישראל מיד צר, והוא יחייך ולא יסניף דבר בשירותים אבל ישתה קצת לשוכרה כמו שהיה שותה פעם בשלשיד'ס אשר בבית הכנסת יד תמר ופפראצי יצלמו אותו מנופף לשלום בעודו שר ניגון שלש התנועות כדרך המקובלים.

ומר ליאם ניסן היקר הוא יתנמנם קצת בכה ויתנמנם קצת בכה, ובדרך הביתה ביבי נתניהו ראש הממשלה יחסום את הרחוב כדי לעבור וליאם ניסן ימתין שם ברמזורים של רחוב עזה מצד זה לצד אחר ויגיד לשכנו לרמזור: בזמננו זה לא היה קורה, לא אדוני, ויתבייש במילה 'בזמננו' כי כמה הוא, שישים וחמש, לא כזה מבוגר. ואחר כך ילך לשבת מול הטלוויזיה ויראה סרטים צרפתיים בערוץ נישה קטן בשחור לבן ויגיד לעצמו זה דווקא טוב, לא הייתי מצפה מהצרפתים שככה, דווקא טוב, וירדם על הספה שכן המיטה חורקת במעט.

ובסוף השבוע לא יארזו מזוודות ולא דבר ממין זה, רק יתעוררו כל אחד במקומו, ליאם ניסן במיטתו רחבת הידיים שישים גיבורים סביב לה והאדון יוסף בר פפא אל מול הבוגנוויליה הפורחת ושאריות לחם הכוסמין וכל אחד יאנח לעצמו רגע בהקלה והאדון ניסן יגיד אמת הדבר שטוב להיות איש רגיל ברחביה אבל אי אפשר לישון ככה על המיטה המשוגעת וטוב להיות כוכב קולנוע בשביל מזרון ראוי, והאיש יוסף בר פפא יגיד אמנם רב ערך הוא להיות כוכב קולנוע אבל מה טעם לחיים ללא לא הפריחה הזו בחצר, הפריחה הזו המשוגעת, וללא לחם הכוסמין וללא החתולים שעל הגדר.

——–

ביום אחד בתחילת יולי השמיים היו כחולים לבנים והארץ ירוקה ולחה וספיידרמן רצה לצאת לחופשה. הוא צעק את זה יושב בניויורק בסנטרל פארק וההומלסים שמעו הוא אמר כמה כבר אפשר להציל אנשים כמה אפשר לעופף בין הגגות להחזיר אופניים גנובות להושיע את העולם מגובלינים ירוקים

ומתי הוא יוכל לשבת בבוקסר לשלוח רגליים קדימה לאכול פיצה שנשארה מהצהריים לראות America's Got Talent סיימון קאוול מדיח מתחרים ככה בהינף העט הוא אומר לקהל עם כח גדול באה אחריות גדולה, אפשר גם לראות סדרה אחרת או משהו להגיד די, די, עד כאן, קצת לנשום
קצת
לנ
שו
ם

אבל המטלות נערמו לו לספיידרמן בפנים בפנים כמו תחושת מחנק עד שיום אחד הוא קם חיפש את הטיסה הכי קרובה לקח מטוס לאן-שלא יהיה מצא את עצמו בתל אביב, מימינו היו שני תיירים יפנים נחמדים מאוד, מצלמות, הוא שאל אותם
מה יש כאן לעשות בישראל,

היפנים אמרו לו יש את הגנים הבאהיים הם מאוד יפים לתמונות אולי תלך,
והנה הוא בחיפה רואה גנים מטופחים, נאים מאוד, והריח ריח של חופש ומרחוק הוא שומע צעקות כאילו נערה במצוקה ככה סתם בטיילת לואי באמצע הבוקר נערה צועקת מי יודע למה ואיך אפשר שלא ללכת הלא עם כח גדול באה אחריות גדולה ועם אחריות גדולה באים ייסורי מצפון שאי אפשר לעמוד בהם לנצח

והנערה צעקה צעקה צעקה בעברית היא צעקה מי יודע מה נערה צועקת בעברית אבל מיד נשלפים קורים נטווית רשת הנה הוא זה מי זה כן ספיידרמן הנה הוא עף קופץ ושתי נערות מצלמות אותו בפלאפון שלהן מרחוק ומעלות לפייסבוק הנה ספיידרמן האהוב קופץ כאן בחיפה שלנו הידד כן כן אנחנו על המפה ונישאר ומיד אחריו רואים אותן משרבבות שפתיים עושות סימן ניצחון לימנית קוראים מורן לשמאלית קוראים סיון אתמול צחקו עליהן במועדון אמרו שהן פוסטמות ובכן מי אם לא הן ראו את ספיידרמן ראשונות רגעי ההשפלה נמחים ברגעי התהילה אבל רגע, לאן הוא נעלם

הוא נעלם לנערה ההיא שצעקה
קוראים לה שביט היא צעקה עכשיו התקשרו אליה מהאוניברסיטה אמרו לה שמעי נא יקירתנו, ככה בציניות אמרו, שמעי נא, לא עברת את הקורס האחרון שנשאר לך לתואר
ואת כבר התחלת התמחות כך שמענו
על סמך שתעברי את התואר
אבל הנה לא עברת
הו מסכנה
תעשי את כל השנה שוב
ככה אנחנו מקפידים באקדמיה
טוהר התואר או משהו,
והנערה היא עומדת על קצה הבניין היא צריכה את הכסף אבל יפטרו אותה מההתמחות ומאיפה היא תממן עוד שנת לימודים בקושי את זו היא הצליחה ואין לה איש בעולם רק היא והמדרכה שמתחת ואנשים צועקים לה אל תקפצי והיא אומרת מה פתאום אכפת לכם עכשיו אבל קודם למי, למי היה אכפת ממני

והיא קופצת אבל הנה כן מי זה הא זה ספיידרמן האהוב נושא אותה לחוף מבטחים היא שונאת אותו אבל אוהבת אותו כי איך אפשר לשנוא את ספיידרמן הוא וחוש ההומור שלו הוא תמיד היה מצחיק אותנו אה, ספיידי?

אבל הוא לא רוצה להישאר איתה לא רוצה לספר בדיחות לא רוצה ללכת מכות עם החובבנים בחיפה רוצה לשבת להירגע קצת אבל כל מייל מקפיץ אותו כל הודעה בוואטסאפ חוש העכביש שלו מתריע לו על כל דבר הוא רק רוצה לנוח אבל אנשים מתים, כל הזמן בכל העולם אנשים מתים ומי אם לא הוא יציל אותם והוא שונא את זה אבל חייב אבל שונא אבל לא יכול לעשות אחרת,

הוא אומר בתי הקברות מלאים באנשים שהיה להם תחליף
אבל בתי הקברות גם מלאים באנשים שאלה שלא היה להם תחליף לא הצילו

וכמה אנשים כבר יש בעולם עם כוחות על, האם בירושלים יש כאלה האם בתל אביב האם בחיפה, ואם תתאבד אישה או איש האם לא יהיה זה עליו שלא הושיע אותם למרות שיכול היה, וזהו זה הכל, זה מספיק, הנה הנה תראו איך האחריות מוטלת על שכמו כמו כבלים איך הנפש מצליפה בעצמה על כל פספוס איך הלב מתייסר במצפונו אפילו אם תביאו לכאן את כל הגנים הבאהיים על שפעתם ותפארתם עדיין אי אפשר יהיה להירגע
אי אפשר יהיה
להירגע

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s