בחירה

רותם התגעגע כשהוא ראה את שלומית ברחוב. וזה היה מוזר שהוא התגעגע כי, בכל זאת, עברו עשר שנים ושלשה ילדים ומה, פתאום עכשיו בתור לפלאפל בקינג ג'ורג' פתאום תספורת וריח והלב שלו מתעורר. והוא אומר לו לא, טמבל, תחזור לישון, אבל הלב שלו התעורר. אחר כך שלומית הסתובבה ולא ראתה אותו, והוא לא ראה אותה, ובכלל, היה להם רע ביחד. בהתחלה טוב, אחר כך חריקות, קרטועים, אחר כך היה רע לתפארת, אבל ככה בתור לפלאפל, אחרי שבילה חצי יום עם יערה במרפאת הילדים, עם בלון מרחף ביד אחת, פתאום.

את יודעת, הוא אמר לנועה בארוחת הערב. כלומר, בארוחת הערב של שניהם, עם הקפה של אחרי שהילדים הלכו לישון (וקמו, וביקשו מים, ואז לסדר את השמיכה, ואז את הבלון מהמרפאה, ואז פיפי), ראיתי את שלומית היום. וואלה, אמרה נועה, כאילו בנונשלנט אבל באמת, באמת, היא הרגישה איך החמיצות מתגנבת אליה ללב ומכווצת אותו, ורצתה להגיד, נכון שהיא התכערה? נכון שהיופי הרענן שלה הפך לקמטים? היא ידעה, כמובן, כי הרי בדקה את זה בתמונת הפייסבוק, מדי פעם, אבל לא אמרה את כל הדברים האלה. רק שאלה נו, ומה שלומה?

אני לא יודע, אמר רותם. לא שאלתי. ובאמת לא שאל, רק הסתכל והרגיש איך הלב שלו קפץ לפתע, ואחר כך נחרד קצת כי מה יהיה אם תזהה, ואחר כך רצה לראות מה קרה, אם היא התבגרה בכבוד, כמו שאומרים, ומה בעצם שלומה, ולרגע – כי היה רגע אחד כזה – התגעגע לגוף שלה. התגעגע מלשון כמה. כמו טיפת זיעה מבצבצת על העור. וכדי למחוק את זה מהר מהר תהה מה היה קורה אם היה מתחתן איתה, ובמקום לנסוע לרחובות פעם בחודש היה נוסע לירושלים פעם בחודש, יושב שם במטבח הקטן של ההורים של שלומית, והאח הקטן שלה שמנסה להכין קפה שחור ובפעם האלף הכל גולש לו על הכיריים היה מריץ עליו, החנון, הממושקף, איזו בדיחה – מה היה קורה אז?

ובעצם הרי כשהתחתנה עם רותם התחתנה גם עם התשליל שלו. עם הצל. עם ההעדר. עם האיש שאיננו הוא; האיש היוזם, האיש שיודע לפרגן בגדול, ולא רק להודות, האיש שהוא האבא המושלם ולא רק האבא הבסדר. שלא מתרחק בנפשו פתאום, מאירועים, וצריך להגיד לו כמו שאומרים לילד קטן 'תהיה כאן, תהיה כאן, אל תלך שוב לפלאפון', ומאז – לא שהיא לא מאושרת, אדרבה, אבל בכל פנייה לא נכונה התשליל שלו קופץ ואומר אם רק היית מתחתנת עם שלומי ההוא, שלומי שהתחיל איתך חצי שנה ובסוף לא, הכל היה בסדר. ולא שלא בסדר עכשיו, אבל —

הרופא היה נחמד היום, הוא אמר לנועה. לא הכאיב, בדק אותה בזהירות, אמר שזו העונה וזה הגיל, ושצריך להתלבש היטב ולהיזהר, והיא אמרה יופי, טוב שלקחת אותה בכל זאת, ואחר כך היו צריכים לשבת קצת בנינוחות בריבוע הקדוש הזה, של הכביסה המקופלת והכלים בכיור והמקרר המלא והילדים הישנים, ולהסתכל על הרחוב, אבל במקום זה חיבקה אותו ככה, פתאום, בהצמדה, והוא הופתע קצת מהפתאום אבל חיבק אותה חזרה, בכח, בניסיון למחוק עם הגוף את הזכרונות ולדחוף את הרגשות למגירה השכוחה ההיא שמעלה אבק רוב הזמן, ואכן כך היה.

ואחר כך, אחרי הכל, רגע לפני השינה, נועה עשתה סיבוב לראות שיערה ואיתן ואורי נושמים, ואחר כך כיבתה את האורות בכל הבית ובדקה שהכל מסודר והכל בשליטה, ונכנסה למיטה ורגע לפני עצימת העיניים אמרה לרותם רותם, תגיד, ורותם קפץ למשמע השם המפורש, לרגע חשב שאולי היא כועסת עליו, ואחר כך אמרה רותם, תגיד, אתה שמח שהתחתנת איתי ולא עם שלומית? היא בטוח מבשלת יותר טוב ממני, הרי. ורותם אמר כן, ברור. בהתחלה הוא אמר את זה כי הרי אין תשובה נכונה אחרת, אבל אחר כך, כששמע אותה נוחרת לידו קלות, זה היה ברור לו, ממשי לו כמו הנחירות הקלות שלה, והגעגוע שכך לכדי הקלה או אפילו הודיה. הוא חשב איך אין דומה לתחושה שאי שם, בעבר, היו לפניך שתי בחירות, ועכשיו אתה יודע שבחרת בבחירה הנכונה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “בחירה

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s