סיפורי בחירות

במקום הבהרה: פוליטיקה לא מאוד מעניינת אותי. בני אדם, לעומת זאת, מעניינים אותי מאוד.

א.
ופעם אחת בני גנץ ישב לדייט ראשון עם דעת הקהל ודעת הקהל אמרה לו אז מה בני, מה אתה חושב שכדאי להזמין, ובני עיין בתפריט היטב ואמר נראה לי נזמין שקשוקה. שקשוקה? אמרה דעת הקהל, וגנץ נבהל מהר ואמר לא לא, התכוונתי להגיד נזמין ספגטי. ספגטי? ככה, בדייט ראשון? אמרה דעת הקהל בזעזוע, שהרי ידוע לכולם שלא מזמינים ספגטי בדייט ראשון, כלומר לכל מי שעבר קצת זמן מאז שהוא השתחרר. ובני אמר מהר לא לא, לא ספגטי, בואי נזמין מרק. בואי נזמין טוסט. בואי נזמין חומוס וננגב ככה מעל הדלפק וניפגש כמו שצריך פייס טו פייס. מה את אומרת? מה את אומרת?

ודעת הקהל הסתכלה עליו ואמרה לו אני לא מבינה, אתה לא מסוגל להחליט מה להזמין במסעדה אז איך אני יכולה לסמוך עליך שנתחתן? ובני גנץ אמר מה פתאום חתונה ככה בדייט ראשון? ודעת הקהל אמרה אתה יודע מה, אתה צודק, הפסיכולוגית שלי אמרה שאני צריכה לזרום ולתת צ'אנס בדייטים ראשונים כי אחרת אין סיכוי שאני אשתחרר מהאקס שלי, ובני קצת נלחץ מזה שמזכירים פתאום אקסים אבל הוא נשען לאחור ברווחה מזוייפת ואמר אוקיי, נשמע טוב, אז תזמיני מה שבא לך ואני אתאים את עצמי אלייך. ודעת הקהל אמרה אני אקח סלט. וגנץ אמר סלט, סלט, איזה סלט ניקח, אולי ניקח סלט קינואה ואולי סלט ירוק ואולי סלט רימון וסלרי, ודעת הקהל נשענה אחורה על הכיסא וצפתה בו מדבר מילים ועוד מילים כדי למלא את הרווח ושלא תהיה שתיקה מביכה והרהרה לעצמה שהוא דווקא חתיך וחבל, הוא הרבה יותר חמוד ומסתורי כשהוא שותק.

ב.

אבל אני לא מבינה, אמרה תנועת זהות ביאוש, אני מתחילה עם עוד בחור ועוד בחור, כולם מסתכלים עלי, אומרים לי שאני אחלה, שזה לא אני זה הם, וממשיכים להתחתן עם הבחורה הבאה שהם פוגשים. למה הם לא סופרים אותי? מה, אני לא אופציה? הם ישבו בבית קפה קטן במרכז העיר, וכולם שמעו כשהיא קינחה את האף, אבל המשיכו להתנהג כרגיל כאילו היא לא קיימת.

רננה ישבה מולה ולא ידעה מה להגיד. תראי, היא פתחה. את אחלה… כן כן, קטעה אותה זהות, את זה כולם אומרים. כל מי שמסביבי אומר לי שאני מהממת. שאני חכמה. שאני הכי מגובשת, שיש לי את הדעות הכלכליות הנכונות. הכי בחורה להתחתן איתה, וזה נכון. ובכל זאת אף אחד לא מתחתן איתי. מה הקטע, תגידי לי.

בכנות? אמרה רננה.
בטח, אמרה זהות. אני מאמינה גדולה בכנות.
בכנות, אמרה רננה, את קצת נרקיסיסטית. לא בקטע שאת מרוכזת בעצמך. סתם, בקטע שאת חושבת שאת מושלמת. את לא מושלמת. אין דבר כזה מושלם. אבל זה שאת חושבת שאת מושלמת, זה, ובכן, הבעיה שלך. את מבינה, היא אמרה, את חושבת שאנשים מתחתנים עם רשימת מכולת אז את מציגה את עצמך לעולם בתור רשימת מכולת מושלמת. זה שטויות. תשאלי כל אדם נשוי. הוא חיפש את רשימת המכולת שלו, ואז מצא מישהי עם אופי, עם אישיות, בת אדם אמיתית, מישהי שהוא מזדהה איתה ושאכפת לו ממנה, זרק את הרשימה לפח והתחתן איתה. וזו כל התורה כולה.

אני יכולה להפריט בשבילך את המכולת, אמרה זהות. וגם את הרשימה, וגם את הנישואין, ואם צריך אני מוכנה להעביר גם את המושלמות למיקור חו–

רננה נאנחה. לא הבנת כלום, היא אמרה. תעזבי את השטויות האלה, זה מה שיש לך, זה לא מה שאת צריכה. מה שבאמת חסר לך —
נו, מה? הסתקרנה זהות (עדיין בספקנות),
מה שבאמת חסר לך, אמרה רננה, זה זהות.

ג.

ופעם אחת חזר משה כחלון הביתה ביום חמישי ובדואר חיכה לו מכתב מהבנק. שום מכתבים לא מגיעים בימינו דרך הדואר חוץ מחשבונות בנק וכספים שצריך לשלם ממישהו אחד למישהו אחר ולכן הוא הסתכל על התיבה בעייפות גדולה ובסוף הוציא את המכתב ושם על השולחן בסלון והתנהג כאילו הוא לא שם. דעת הקהל לא הבינה בעניינים של הבנק וגם הוא לא אהב אותם כל כך אבל הוא אהב את דעת הקהל וגם היא אהבה אותו. כך לפחות קיווה.

עכשיו ידע מה כתוב במכתב, הוא אכל סלט ושתה קפה ובסוף הוא הסתכל על המכתב והמכתב הסתכל עליו והיה איזה מומנט ביניהם והוא פתח את המכתב והיה כתוב שם שהחשבון שלהם במינוס רציני. הרבה יותר ממה שהם יכלו להרשות לעצמם. הרבה יותר ממה שהוא אמר לה לפני חמישה חודשים. הם חיו כאילו יש להם כסף למרות שלא היה. כלומר זה הוא, הוא קנה לדעת הקהל דברים למרות שלא היה להם כסף. הוא ידע את זה, אבל רצה שהיא תשמח. היא באמת שמחה (למרות שחשדה, 'מאיפה יש לנו כסף לזה?' אמרה בחשדנות על המלון שלקח אותה בסוף אוקטובר. הוא הרגיע אותה, למרות שלא ידע בעצמו. בתכנון שלו הוא תכנן לעבוד יותר קשה כדי לכסות את המינוס, אבל זה לא קרה בסוף).

הוא לא ידע איך להגיד לדעת הקהל שאין להם כסף, וגם ידע מה היא תגיד. היא תגיד, מה קרה, מה קרה שפתאום אתה אומר לי עכשיו, וגם, בשביל מה אתה האיש שאחראי על חשבונות בבית אם אתה לא עושה את העבודה. והוא לא רצה שהיא תנזוף בו ככה, הוא רצה שהיא תשמח, ומצד שני ידע שאין לו ברירה. שיש דברים שחייבים להיות גלויים בין בני זוג. כל הערב הסתובב סביב זה כמו חתול סביב כדור, כשבסוף, רגע לפני שהלכו לישון, אמר לה שומעת, דותי (זה היה שם החיבה שלה), הגיע מכתב מהבנק, וסיפר לה.

מה 3.5 אחוז גירעון, היא אמרה, מאיפה המספר הזה הגיע. חשבתי שיש לנו כסף, היא אמרה וכעסה כל כך. אתה לא זה שאמור להיות אחראי, היא אמרה, אתה מבין מה זה אומר? זה אומר שאני צריכה לעבוד קשה יותר כדי לשלם על חובות שלא אני עשיתי. למה אתה עושה לי את זה? הוא רצה לענות 'כדי שתמשיכי לאהוב אותי', אבל לא העז. לא ככה, לא עכשיו. במקום זה אמר 'כואב לי הראש, מאמי', ו'כואבת לי הבטן', ובכה קצת בדמעות אמיתיות (לא כאב לו כלום, אבל פחד. גם פחד מוליד בכי). היא לא אמרה כלום, ואפילו קצת חיבקה אותו כשהלך לישון, אבל שתקה כל הלילה ושתקה גם למחרת וביום שישי ובשבת ושתקה כל כך הרבה עד שכחלון ישב במשרד שלו ביום ראשון בבוקר ובהה באוויר וידע שדעת הקהל לא אוהבת אותו יותר (למרות המסעדות והמלון והתכשיטים וכל ההוצאות על זוגיות שהוציא ביחד), ולא ידע למה, או מה קרה בדיוק, או מה צריך היה לעשות.
————-

כמו כן-  קורס הסטוריטלינג המקוון זמין לרכישה. אפשר לקרוא עליו עוד ולקנות אותו כאן: https://wp.me/P83gZR-ia

הקורס הבא ממש מעבר לפינה. הנושא יהיה 'מה זה בעצם טקסט' שאפשר לקרוא לו גם 'מבוא לכל כתיבה באשר היא'. ארבעה מפגשים. יהיה מרתק 
ההרשמה לעדכונים כאן: https://goo.gl/forms/HdnUOMb1Pd7j3J0D2

 

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s