הצעה

כך סתם, כמעט שנה וחצי אחרי ששרית־רוחמה ושמעון התחתנו, הגיעה אליהם הצעה מפתה. בהתחלה היא לא נראתה כמו הצעה מפתה אלא כמו החבר של שמעון, ימיני, שישב בסלון ושתה קפה ופיזר פירורים של עוגיות שוקולד צ'יפס על כל הספה. שמעון ישב מולו ופטפט ושרית־רוחמה הייתה בפינת האוכל ושמעה בחצי אוזן את ימיני אומר שמעון אחי, שומע, יש לי משהו בשבילך. דירה בבאר שבע, אין דברים כאלה. מושכרת כבר, אפילו. רק תתן קצת הון עצמי תיקח משכנתא ויאללה, שמעון, למה אתה מחכה? יאללה תקפוץ למים של הגדולים או שתישאר צעיר לנצח. זה מה שאתה רוצה?

ככה ימיני דיבר, ושמעון לא אמר לו שום דבר אלא ישב שם על הכיסא ושרית רוחמה הרגישה איך הוא כבר מתחיל להרהר בהצעה הזו כאילו היא דבר חי וקיים ולא רק איזה מגדל פורח באוויר, ובמקום להישאר בפינת האוכל עם הספר שלה 'חמישים דרכים לברוח' היא אמרה, זרקה ככה ממקומה, כמה הדירה עולה, וימיני אמר בעל הדירה רוצה עליה תשע מאות חמישים אבל עם קצת מאמץ אפשר להוריד אותו לשמונה מאות חמישים. אבל רק אם אתם רציניים. אם אתם לא רציניים חבל על כל המאמץ והיה כדאי כבר שתישאר בישיבה, שמעון, כדי שלפחות תלמיד חכם יצא ממך. ככה הוא עקץ ושרית רוחמה הרגישה איך היא מפתחת אליו נוגדנים אבל שמעון הפגוע אמר כן כן, אנחנו בעניין.

ואחרי שימיני הלך לו והשאיר פירורים על השטיח ועל הספה ובשביל קצר מהספה ועד דלת הכניסה, ואחרי שהם ניקו קצת וטאטאו, היא אמרה לשמעון שימי, אתה לא חושב על זה, נכון? ושימי אמר דווקא כן חושב, ושרית רוחמה אמרה מאיפה תביא לו שמונה מאות וחמישים אלף שקל? מה אנחנו, מליונרים? ושמעון אמר מה כלומר, לוקחים משכנתא. ושרית רוחמה אמרה משכנתא, משכנתא, יש לנו אולי חמישים, וההורים יביאו אולי מאה חמישים, בסוף אתה צריך לקחת איזה שש מאות אלף משכנתא. ממה תשלם את זה, מהמלגת לימודים שלך? כי שמעון למד עבודה סוציאלית באריאל. ושרית רוחמה אמרה המשכורת שלי בקושי מספיקה לאוכל ולשכר דירה, מאיפה תשלם עכשיו משכנתא, ושמעון אמר נו, הוא אמר שהדירה מושכרת, ושרית רוחמה אמרה נו, תבדוק איתו, ועכשיו בוא נאכל ארוחת ערב כמו בני אדם ואחר כך נלך להליכה.

וכשהם הלכו להליכה היא הרגישה איך האיש שהולך לידה הוא בעצם איש אחר שהוא לא האיש שהיא חשבה שהוא האיש שלה, כי שמעון שהיא הכירה היה מתרחק מהסיכונים האלה כמו מאש ורק אומר נשאיר את הכסף בחסכונות, נשמור על הכסף הזה, כמה כבר כסף יש לנו, ככה היה אומר ואפילו סנדוויץ' חביתה הוא לא היה קונה בבוקר באוניברסיטה כשהוא היה רעב, ומה פתאום הוא קם ונהיה לאיש אחר שחושב אולי השקעות בנדל"ן אולי לקנות דירה. לא שהיא לא רצתה דירה, כן? אבל לא עכשיו כשהיא מורה לספרות במשרה חלקית שנה שנייה והוא סטודנט ומי יודע מה יהיה בעצם.

אבל דבר גרר דבר ושמעון קפץ לאכול צהריים למחרת ואמר שומעת, ימיני אמר שהדירה לא מושכרת אבל יש לה פוטנציאל השכרה שחבל על הזמן, ככה הוא אמר, שיש שם אוניברסיטה עם המון סטודנטים שמוכנים לשלם כסף בשביל לגור שם בעיר, ויש שם אפילו פארק הייטק מתחדש, וכשהוא אמר 'הייטק' הייתה לו אש זרה בעיניים, ושרית רוחמה אמרה לו שימי, היית פעם בבאר שבע? ושמעון אמר לא, אז מה. היית פעם בסין? ובכל זאת את מזמינה דברים מסין. זה היופי בעולם הזה שאפשר לקנות דברים גם בלי להיות שם פיזית. ושרית רוחמה הרגישה שמשהו לא נכון בטיעון הזה אבל היא לא ידעה מה, ובמקום זה אמרה שמעון, אני לא רוצה את הדבר הזה אני מרגישה שזה לא נכון.

ושימי שלה התיישב לידה על הכיסא ואמר את מבינה שזו ההזדמנות שלנו לצאת מהמעגל הזה? ושרית רוחמה אמרה מה, איזה מעגל, ושמעון אמר נו, מעגל העוני, ושרית רוחמה מרוב הפתעה התחילה לצחוק ואחר כך אמרה חומד, אנחנו לא עניים. אני לא ענייה ואתה לא עני והשקעה בנדל"ן זו לא בדיחה זה לסכן את כל העתיד שלך על משכנתא שאיך תחזיר בדיוק. ושמעון אמר אני בדיוק עני. אין לי רכב ואני גר בשכירות בעיר ענייה ואין לי שום נכס בעולם ואני לא מרשה לעצמי קפה בקפיטריה, מה זה אם לא עני, ושרית רוחמה אמרה נו, אתה יכול להרשות לעצמך קפה בקפיטריה, ושמעון אמר, כל יום? עשרה שקלים פעמיים ביום? מאה שקלים לשבוע? ארבע מאות בחודש? ואם קפה, מה עם קרואסון. את זה אני לא מרשה לעצמי, ושרית רוחמה אמרה טוב, לא צריך לשתות קפה כל יום. אפשר מדי פעם, אבל כשאמרה את זה ידעה שהיא כבר הפסידה בקרב.

ולכן אחרי שבועיים הם מצאו איזה תירוץ גרוע ונסעו לבאר שבע והלכו לראות את הדירה, והדירה הייתה מגעילה קצת כמו שדירות לפעמים מגעילות, קצת רטיבות בקצה (בעל הבית, שהיה רזה וגרום והיה לו שעון רגיל מאוד על היד, אמר 'זה שטויות, זה מדבר כאן, מאיפה תהיה רטיבות), אבל שמעון הסתובב ואמר כל מיני דברים כמו 'זה כיוון אוויר נהדר' ו'יש כאן פוטנציאל השכרה גבוה' ואפילו 'כמה זה על בסיס מדד תשומת הבנייה?' שזה היה הרגע שבו שרית רוחמה הבינה שהיא בת עשרים וארבע אבל אין לה שום מושג מהעולם הזה. כלום כלום. אפילו מה זה תשומת הבנייה היא לא יודעת, ואיך היא הולכת לקחת ככה משכנתא.

ומצד אחד שימח אותה ששמעון מבין בדברים האלה ומצד שני הלחיץ אותה כי שמעון שהיא הכירה לא היה לו ראש עסקי בכלל והוא התעסק בעניינים ברומו של עולם ורצה להציל את עם ישראל ופתאום ככה הוא מודד תשומות בנייה או משהו, מה קורה כאן, הכל היה מבלבל. ובדרך חזרה שמעון אמר המון מילים כמו קלצ ופריים ושרית רוחמה, שלא הייתה טפשה כלל ועיקר, הבינה שמתגשם בה הסטריאוטיפ הישן של אמא שלה, על זה שכסף הוא נחלתם של גברים ונשים צריכות לדעת לנהל בית כמו שצריך, וזה עצבן אותה ממש. אבל במקום לפרוק את זה על שמעון, היא רק קצת הייתה קרירה אליו ובמקום זה פתחה ויקיפדיה וקראה את הערך 'משכנתא' והבינה דברים.

ככה היא למדה שלשה ימים במקום להתכונן למבחנים ואחרי שלשה ימים היא באה לשמעון, שכבר שוחח עם הבנק לאישור עקרוני למשכנתא וקבע פגישה ואפילו קנה חולצה מכופתרת אחרי שנה וחצי שהיא לא הצליחה לשכנע אותו לקנות, הכל בשביל הכסף, ואמרה לו שמעון, אנחנו לא נעמוד בזה. ושמעון אמר להפך, מה זה כבר שש מאות חמישים, ושרית רוחמה אמרה זה נכון, אבל ההון העצמי שלנו הוא ככה וככה ורמת הסיכון שאנחנו יכולים להרשות לעצמינו היא ככה וככה, ובאחוזים משווי הנכס וכל זה, ריביות ופריים וקלצ ומה לא, את הכל היא אמרה בשטף כאילו לא למדה את זה הרגע, ובסוף אמרה, שימי, בוא, שנינו יודעים שאני נלחצת ממזג האוויר ואתה נלחץ ממבחנים. אין לנו את היכולת הנפשית לעמוד בזה. עזוב אותך, חכה קצת.

היא ראתה את ההיסוס שלו ואת הרצון שלו לגדול ולהתבגר ואת הפחד שעוד כמה חודשים הדירות יעלו אינסוף שקל, וגם את הפחד מהמשכנתא ואת המחשבה שחוב זה דבר לא טוב ואת הפחד להתחייב ולעבוד המון כל חודש רק כדי לכסות את השעבוד הזה, ככה ראתה בפנים שלו, ואמרה טוב, יודע מה, אפשר ללכת לבנק לראות מה קורה. ככה היא אמרה, והם הלכו לבנק והבנקאי אמר להם ערבים או שאין מה לעשות, ושמעון אמר טוב, ההורים יהיו ערבים, בטח, ושרית רוחמה הרגישה שדווקא לא כזה רעיון גרוע לקנות את הדירה, אבל כשיצאו מהבנק ימיני התקשר ואמר שומע, בעל הדירה ירד מזה, הוא יעשה שיפוץ וימכור אותה בשלש מאות אלף יותר, ככה הוא אמר.

וברגע הזה שימיני התקשר הוקל לשרית רוחמה מאוד, כאילו עד עכשיו רבץ עליה הר ופתאום נעלם, והיא הסתכלה על שמעון וראתה אותו שהוא לא יודע מה להרגיש, אם לשמוח או להתבאס, ואמרה לו לא נורא, תבוא עסקה טובה אחרת, וכשאמרה את זה הבינה שני דברים. קודם כל הבינה שהיא מתבגרת לאט לאט וכבר מבינה דברים, והבינה שגם שמעון מרגיש פתאום טוב ואולי הוא לא רצה את זה מלכתחילה רק בשביל להרשים את ימיני ולא להרגיש ילד, ודווקא היה לה נחמד שהיא עדיין צעירה והוא עדיין צעיר ושיש להם עוד קצת זמן של ילדים ביחד עד הילדים, ואמרה לו שימי, אתה רוצה אולי קפה עם קרואסון כאן בקפה של בלהה ליד הבנק? ושמעון אמר כן, אני רוצה, במין שמחה מהולה שכזו, ושרית רוחמה ראתה את האור בעיניים שלו וידעה שהם עוד יקנו דירה יום אחד ויהיה להם לחוץ מאוד ושהם הולכים לריב הרבה על ענייני כסף אבל שבינתיים, בינתיים, הכל בסדר גמור.

____
(אם אתם רוצים פרטים על סדנאות הכתיבה שלי, זה כאן)

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “הצעה

  1. זה פשוט מעולה.
    היכולת שלך לעמוד על ניאונסים ולתאר דקויות באופן כל כך עמוק היא מדהימה.

    מעריך מאוד

  2. שלום וברכה.
    אין לי פייסבוק אז אני מגיב כאן.
    תגיד, למה מחקת את "שניים אחרי הישיבה"? הוא היה כ"כ מדויק. ממש התחברתי.

    תודה רבה. נריה.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s