פרק ה' – קומונריות צרודות צריכות תה

(פרקים קודמים: א, ב-ג, ד)

נתנאל בן ברוך הנהן וליטף את הזיפים הקצרים. הרב, הוא אמר בבהילות, כמעט בלחץ, אני צריך שהרב יאמין לי. זה לא אני. אני לא עשיתי כלום.

רגע, אמר הרב בני. על מה אנחנו מדברים.
על הכסף של גמ"ח הוופלים, אמר נתנאל בן ברוך. אני יודע שהוא נגנב בלילה בין שלישי לרביעי, ואני יודע שאני חשוד כי נכנסתי לגמ"ח באמצע הלילה, אבל זה לא אני, הרב. אני מבטיח שזה לא אני.
עדיין רגע, אמר הרב בני. הוא ניסה לחייך, למרות שהסיטואציה כולה לא נעמה לו. הוא הרגיש שהיא גולשת לו מבין האצבעות. איך אתה יודע שהוא נגנב, הוא אמר, ולמה שתהיה חשוד?
נתנאל עדיין חכך את הזיפים שלו. אוהד משיעור ה' דיבר על זה, הוא אמר. הוא דיבר על זה עם כולם. כולם יודעים שנגנב וכולם יודעים שהרב מחפש את האשם וכולם יודעים שיש מצלמות אבטחה שצילמו את מי שנכנס לגמ"ח. הוא רק לא מספר מי החשודים, אבל אני יודע שאני חשוד כי נכנסתי לגמ"ח באיזה שתיים עשרה בלילה.
הרב בני התיישב. למה נכנסת לגמ"ח בשתיים עשרה בלילה? הוא שאל. זו הייתה שאלה מטופשת, הוא ידע. מותר לאנשים להכין לעצמם כוס תה בחצות הלילה. אולי הוא לא הרגיש טוב. ובכל זאת הוא שאל, כדי לנסות לדלות את כל המידע שיכול היה לדלות.
נתנאל נבוך. נכנסתי כדי להכין כוס תה לאחינועם, הוא אמר.
אחינועם הייתה הקומונרית. הרב בני חייך בתוך תוכו. ולמה שאני אאמין לך? הוא אמר.
קודם כל, אמר נתנאל, הרב יכול לשאול את אחינועם. היא תאשר את הסיפור שלי. אבל הרב, אני לא הגנב כי אני יודע מי כן הגנב.

הסיפור היה כזה: בשעה אחת עשרה, בערך, ראה נתנאל את אחינועם חוזרת מהסניף לדירת השירות והציע ללוות אותה. זו הייתה הצעה הגיונית, כי לילה וחושך וכי אחינועם לא הסכימה שהמדריכים שלה ילוו אותה. הוא ליווה אותה לדירה, ואז הם המשיכו להסתובב, ובסביבות שתיים עשרה בלילה מצאו את עצמם חזרה ליד הישיבה. היה קצת קר ואחינועם הייתה קצת מצוננת וקצת צרודה אחרי שצעקה על חניכים כל היום, ונתנאל הציע להכין לה תה. הוא הלך לגמ"ח, שילם חצי שקל ("וזה היה מוזר, כי לא שמעתי את המטבע נופל, כנראה שהקופה הייתה מלאה עד הסוף"), הכין לה תה והם התיישבו לדבר. הוא לא זכר כמה זמן הם דיברו ("כנראה הרבה"), אבל באיזשהו שלב הוא ראה את רועי משיעור ד' יוצא מהשער של הישיבה עם שקית. זה כנראה הוא, אמר נתנאל לרב בני.

תמיד יש לרועי שקית קטנה ביד, אמר הרב בני.
לא, אמר נתנאל. תמיד יש לרועי תיק קטן שהוא מחזיק ביד. זה קצת מוזר אבל כולם מקבלים את זה, כי הוא כזה.

זה היה נכון. הרב בני נזכר שכשהוא בא לחדר של רועי, אח של אורן סיפר שרועי ארז תיק. יותר מזה, רועי באופן עקבי הסתובב עם תיק, לא עם שקית. פשוט התיק היה מוחזק ביד. אבל במצלמת האבטחה הוא יצא מהגמ"ח עם שקית, לא עם תיק. הוא הנהן לעצמו מבלי משים. תודה, הוא אמר לנתנאל. ממש תודה. אבל אל תספר על זה לאף אחד, טוב? אלה רק חשדות, כמובן, שום דבר פה לא מוכח.
ברור, אמר נתנאל. ו – הרב יכול שלא לספר לכל ההורים שאחינועם יוצאת עם מישהו? זה הדבר שהיא הכי מפחדת ממנו. כל הסניף יצחק עליה.
בוודאי, אמר הרב בני. האיזכור של אחינועם הזכיר לו משהו. חכה רגע, הוא אמר לנתנאל. אני יודע שאתה ממהר ללכת לארוחת ערב, אבל תגיד, שמעת במקרה איזה סיפור על מישהו, אחד החבר'ה בישיבה, שאחד האברכים תפס אותו מסתובב בתל אביב בלי כיפה בשבת והבחור ביקש ממנו שלא לספר על זה לאף אחד?

לא, אמר נתנאל. אני מצטער. אין לי מושג על מה הרב מדבר.
הרב בני הנהן, כאילו לעצמו. טוב, הוא אמר, לך, לך לארוחת ערב.

מה קרה, אמרה דפנה.
אני ממש אבוד שלא מדעת, אמר הרב בני. הילדים ישנו, הכיור היה מלא כלים, הכביסה הייתה על הספה, הם ישבו במרפסת ואכלו אבטיח, והרב בני שפשף את הרקות שלו וניסה להתרכז בסיפור שנתנאל בן ברוך סיפר לו לפני שעתיים.
מה יש, אמרה דפנה. זה הסיפור ההוא עם הגמ"ח וופלים?
כן, אמר הרב בני.
ספר לי, היא אמרה.
הוא פתח וסיפר לה את כל הסיפור. איך הם צפו בקלטת, איך הוא פגש את רועי במרפסת של עזרת נשים והתרשם שהוא לא אשם, ואיך הוא פגש עכשיו את נתנאל בן ברוך שטען שרועי כן אשם, ובכלל, התחושה שלו שיש עוד משהו מתחת לכל זה, אבל הוא לא יודע מהו.
הרועי הזה, אמרה דפנה.
הוא קצת מוזר, אמר הרב בני.
לא, לא זה. אמרה דפנה. הוא קפץ כשהוא שמע משהו על אברכיות בלי כיסוי ראש, נכון? שאל מאיפה אתה יודע על הסיפור הזה. אבל כששאלת אותו, הוא סיפר סיפור ארוך על אברך שתפס בחור מהישיבה בתל אביב. רגע, ומה עם האברכיות?
הרב בני חשב על זה. היא צדקה. רועי באמת נשאל על סיפור אחד אבל ענה על סיפור אחר. הוא תהה איך הוא לא חשב על זה עד הרגע. זה היה לו ממש מול העיניים.
וואי, הוא אמר, דפנוש, את גאון.
לא, אתה, היא אמרה וחייכה אליו.

למחרת בבוקר, אחרי התפילה, הוא חשב על זה שוב. בעצם היו לו כאן שתי גרסאות לסיפור. הגירסה הראשונה, של רועי, והגירסה השניה, של נתנאל. הוא חשב על זה כמו על שני ראשונים שמציגים כל אחד מהם גרסה שניה למה שכתוב בגמרא. הגרסה של רועי הייתה קצת יותר מפוקפקת, הוא חשב. היה שם איזה דילוג לא ברור. הגרסה של נתנאל הייתה יותר קוהרנטית, וגם הצביעה על חשוד מרכזי. אם הוא היה הב"ח, הוא היה בוחר בגרסה של נתנאל בצורה חד משמעית, אבל ההצבעה על החשוד המרכזי הייתה, איך לומר, נלהבת קצת. אולי מדי. כאילו מישהו השלים את הנוסח המקורי במילים משלו.

הוא היה שמח אם היה לו כאן איזה אחרון שיעשה סדר בסיפור, אבל לא היה. במקום זה הוא גלגל את התפילין, הניח אותן במקום והלך שוב לחדר של רועי, התמהוני משיעור ד'.
החדר עדיין הסריח מתערובת דוחה של ריחות גוף, נוזלים, גרביים מעופשות ואבק. עכשיו הוא שם לב שהיו שם גם סיגריות. אח של אורן עדיין ישב על המיטה ושיחק בפלאפון. רועי היה בחדר. ישן. הרב בני התיישב לידו על הכיסא, תוהה אם להעיר אותו ולשאול מיד, או לחכות קצת שיתעורר, אבל איך שהתיישב רועי פקח את עיניו ומיד התיישב, לקח את הכיפה. הרב בני! הוא אמר, מה הרב עושה כאן?
רציתי לשאול אותך משהו, אמר הרב בני. חשבתי שהתעוררת כבר. הוא רצה להקליל את האווירה, אולי לספר בדיחה, אבל במקום זה הרגיש כמו ניצב בסרט לא לו. מישהו עישן שם בחדר אתמול בלילה, והריח עדיין הכביד לו על הנשימה.
מה הרב רוצה לשאול? שאל רועי.
רציתי לשאול – נכון גמ"ח הוופלים? אז מישהו גנב את הכסף שלו בלילה בין שלישי לרביעי, וחשבתי שאולי, בגלל שהיית שם בסביבה, ראית במקרה אנשים חשודים שהסתובבו שם. יכול להיות? אתה יודע אולי משהו על זה?
כן, אמר רועי. זה אני. אני לקחתי את הכסף.

שנים אחר כך, כשהיה הרב בני נזכר בסיפור הזה, הוא היה נזכר איך הוא אמר את זה בכזו פשטות. 'אני', הוא אמר, כאילו דבר טבעי הוא, לגנוב כסף. הוא היה נזכר איך בהתחלה רצה לצעוק עליו, ואחר כך התיישב בו בחזרה המחנך שבו (זה היה ממש צעד חינוכי נכון, הוא היה אומר לדפנה, ממש נכון), ואיך שאל את רועי – אבל למה? למה עשית את זה? ושאל – הכסף עדיין אצלך? רוצה להחזיר אותו? ואיך רועי שתק, בהתחלה, ואחר כך אמר באותה פשטות, הכסף לא אצלי אבל אסור לי להגיד כלום, הרב, הוא אמר שהוא יהרוג אותי אם אני אגיד משהו.

#ופלים_סיפור_בלשי

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרק ה' – קומונריות צרודות צריכות תה

  1. ממש חזק הקטע של המטבע מתחת לפנס הזה, שרועי פשוט מודה שהוא לקח את הכסף. סחטיין

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s