פרק ט: רציתי קצת את הפאסון

(הפרקים הקודמים כאן)

מה הבנת, אמרה דפנה.
הבנתי מה קרה, אמר הרב בני.

כל יום שישי היה הרב בני טרוד. אחרי ההבנה ההיא, ביום חמישי, הוא חיפש את אברהם רובינשטיין בבית המדרש אבל הוא לא היה שם, הוא הלך לפנימיות אבל רועי לא היה שם. הוא חיפש את נחמני אבל שלומוביץ' אמר לו שנחמני נסעו לשבת, וזה הזכיר לרב בני שגם הם נוסעים לשבת אצל חמיו וחמותו, רוני וריקי (כלומר, אהרון ורבקה), בביתם אשר ברמת גן. זה עצבן אותו קצת, והוא לא היה בטוח למה. הוא אמר לשלומוביץ' שהכסף במעטפה הוא ככל הנראה של גמ"ח הוופלים, ושאולי כדאי להחזיר אותו לאוהד האחראי על הגמ"ח, ושלומוביץ' אמר בטח, ברור, והרב בני אמר נו, נו, תצליח, וחייך, אבל עדיין היה עצבני.

בערב הוא העביר שיעור לתיכונית על שאלת הותרה או דחויה וזה תפס לו את כל ערב יום חמישי, וביום שישי בבוקר הוא ניסה ללמוד בבוקר במרפסת אבל השכנים גזמו את הגדר החיה ואחר כך שטפו את האוטו בצעקות. כשנכנס הביתה הבין שלא נשאר לו זמן ללמוד, ואת שארית הבוקר העביר בלהכין את הדגים שאמא של דפנה אוהבת, לארוז את כל הבגדים של הילדים במזוודה, להכין שניצלים לארוחת הצהריים הקבועה של יום שישי, וסף העצבנות שלו עלה לאט לאט.

ההורים של דפנה היו חמודים, בדרכם, אבל היו להם קטעים של אנשים מבוגרים. אמא שלה התעקשה שהמזוודות חייבות להיכנס לחדר כי אי אפשר להשאיר מזוודות בסלון. אפילו לא לרגע. אבא שלה ארז את מכונת הקפה בארון כבר מהבוקר, והבית היה כל כך נקי עד שהוא לא הרגיש בנוח לשבת לרגע בסלון ולנוח. אני לא מבין למה אבא שלך אורז את המכונה כבר ביום שישי בבוקר, ודפנה אמרה עזוב, בני, עזוב, זה מה שיש. להכין לך קפה שחור רגיל? הוא לא רצה, אבל זה מה שהיה, ולכן קיבל את הקפה השחור (שהיה מוכן בול, יאמר לשבחה של דפנה) ושתה אותו במרפסת, עדיין עצבני.

למה אתה עצבני כל כך, אמרה דפנה.
זה הסיפור ההוא, אמר הרב בני. הוא יושב לי על הראש.

הם ישבו בבית של ההורים שלה שברמת גן. הילדים הלכו לישון חוץ ממיכל שהייתה על השטיח ושיחקה. הכלים היו שטופים, האוכל היה ארוז במקרר וההורים של דפנה קראו מקור ראשון והחליפו ביניהם רכילות מקומית. רובינשטיין אמר לאורי בבית הכנסת שיפסיק לקשקש כל כך הרבה, אמר אבא של דפנה, ואמא שלה אמרה מה, הוא שוכח מה אביטל אמרה עליו בפעם הקודמת? וכך זה התנהל. הם יכולים היו לעשות את זה – לרכל ככה – שעות, אם לא ימים. הזמן עבר לאט.

רגע, אמרה דפנה. אנחנו מדברים על הסיפור ההוא עם הגמ"ח וופלים? ועל רועי הזה שגנב את הכסף?
כן, אמר הרב בני. אבל זה כבר מזמן לא סיפור רק של גמ"ח הוופלים ושל רועי. יש כאן משהו יותר גדול, או יותר קטן, אני לא יודע מה קרה בעצם.
אוף, אמרה דפנה. לא הבנתי. הצלחת להבין מה קרה ואתה לא יודע מה קרה? לכן אתה עצבני כל היום?
בערך, אמר הרב בני.
איך זה הגיוני, אמרה דפנה.
כי יש לי תיאוריה, אמר הרב בני, והיא מתאימה פיקס לכל הסיפור, אבל לא הצלחתי למצוא אף אחד מהחשודים כדי לאמת אותה. הם לא היו אתמול בבית המדרש בסדר צהריים, בסדר ערב הייתי בבית, וביום שישי ממילא כל אחד עושה מה שבא לו. קשה לי להאמין שאברהם רובינשטיין, נניח, הלך לשחק עם כולם כדורגל במגרש –
רגע, אמרה דפנה. רגע רגע. מי זה אברהם רובינשטיין?
הרב בני הסביר.

התיאוריה הייתה כזו:
רועי, הטיפוס המוזר משיעור ד', ואברהם רובינשטיין, המתמיד של הישיבה, הם זוג. בצורה כזו או אחרת (אני יודע שזה מוזר אבל רגע, אמר הרב בני). נחמני, האברך, תפס יום אחד את אברהם רובינשטיין בתל אביב בהקשר מאוד לא דתי (חילל שבת או משהו, אני חושב), אבל לא עשה עם זה כלום. לא סיפר לר"מ שלו, לא סיפר לרב גמליאל, לא לאף אחד. שמר את הסוד שלו אצלו.

ואז, יום אחד, נחמני היה צריך כסף באופן דחוף. איכשהו זה נודע לאברהם רובינשטיין וממילא לרועי. רועי גנב את הכסף מגמ"ח הוופלים, אברהם שם את זה במעטפה וכתב על זה 'תודה', ואחד משניהם הלך להגניב את הכסף דרך החלון של נחמני (זו הייתה הטעות שלי, אמר הרב בני. כל הזמן הנחתי שאם מישהו מעביר למישהו אחר כסף, והמישהו האחר לא רוצה שזה יצא החוצה, זו כנראה סחיטה. אבל זו יכולה להיות צדקה).

מי־שזה־לא־יהיה חשב שאף אחד לא יהיה שם, אבל אשתו של נחמני הייתה שם, מסתובבת בפיג'מה ובלי כיסוי ראש כי בכל זאת, בית, וקלטה שמישהו מציץ לבית שלהם דרך החלון. מי־שזה־לא־יהיה היה צריך לחשוב מהר. הוא כיבה את החשמל מלוח החשמל, מה שגרם לאחד ממכשירי החשמל להתקלקל ולעשות קצר כשניסו להדליק, והבחור ההוא, אברהם או רועי, הפיל את המעטפה וברח חזרה לישיבה.

זהו, זו התיאוריה שלי, אמר הרב בני.
זה לא רע, אמרה דפנה. ולמה שזה לא יהיה נכון?
טוב, אמר הרב בני. האמת שזה נראה לי נכון.
אז מה הבעיה, אמרה דפנה.
שלא יכולתי לשאול אותם אם זה נכון! אמר הרב בני. תחשבי שיש לך תיאוריה מושלמת, שמסבירה את הכל, וכל מה שאת צריכה זה רק לוודא מה היה הנוסח המדויק של הרמב"ם, אבל אין לך מחשב וכל הכרכים של הרמב"ם תפוסים. את יודעת שהתיאוריה שלך נכונה אבל חסר לך רק הצעד הקטן הזה כדי להוכיח אותה. זה משגע, לא?
זה באמת משגע, אמרה דפנה. היא נשענה עליו. למה בעצם לא יכולת לשאול אותם אם זה נכון?
הם לא היו בשום מקום, אמר הרב בני.
טוב, אמרה דפנה בהיגיון, אז תשאל אותם ביום ראשון, לא?
כן.
אז זה מה שיש, אמרה דפנה. לא שווה להיות עצבני שבת שלימה רק בגלל התיאוריה הזו. תנשום קצת, בני. לא הכל צריך להיות על הראש שלך. למה הרב גמליאל לא מטפל בסיפור הזה בעצמו, בעצם?

הרב בני חשב על זה קצת.

אני חושב, הוא אמר לאט, אני חושב שרציתי להגיע אליו כשכל הסיפור כבר פתור. להגיד לו הנה, הרב גמליאל, מישהו גנב כסף מהגמ"ח אבל תפסתי את הגנב. לא חשבתי שכל הסיפור יסתבך ויסתבך ויסתבך, ורציתי קצת את הפאסון של הפותר המוצלח. של הגאון הזה שיושב בפינה של בית המדרש ושותק רוב הזמן אבל שולף פתאום איזה תירוץ מבריק לקושיה של ר' עקיבא איגר. זה מה שרציתי. אבל זה לא קרה.

החיים לא עובדים ככה. הסכימה דפנה.

מיכל נרדמה בינתיים על הספה, והם הלכו לישון ובבוקר הרב בני הלך לתפילה ואחר כך חזר ועשה קידוש ושתה קפה ועוגת שמרים שיהיה קידוש במקום סעודה, ואחר כך אכלו סעודת שבת בבוקר והלכו לישון וקמו למנחה ולסעודה שלישית וקילחו את הילדים ושמו להם פיג'מה ונסעו הביתה והסיפור הזה של גמ"ח הופלים נדחק הצידה ונשכח בשטף החיים, וביום ראשון בבוקר הכין הרב בני שיעור ואחר כך הגיע לבית המדרש והניח את צרור דפי המקורות לידו והתיישב ללמוד ואפילו למד עד עשר וחצי אחת עשרה ככה, ברצף, ואז קם לרגע לחלץ איברים.

וכשיצא למבואה של בית המדרש ראה שם את אברהם רובינשטיין מגיח מהמסדרון וידע שסוף סוף יקבל תשובה ברורה לשאלה שהטרידה אותו כבר יותר מחצי שבוע. הוא ביקש לדבר עם אברהם לרגע, ואברהם, שנראה היה שהוא מוכן לרגע הזה, אמר טוב, והם עלו לעזרת הנשים והתיישבו באיזור ריק והרב בני אמר אברהם, אברהם, ואברהם אמר, הנני, וצחק, וגם הרב בני צחק כי זה היה קצת מצחיק.
אברהם, אמר הרב בני, יש לי שאלה. הכסף מגמ"ח הוופלים נגנב – ואחר כך נמצא כשהוא בתוך מעטפה שכתוב עליה 'תודה' בכתב היד שלך. אני יודע כי רק אתה כותב ככה תי"ו. אז זה לא ממש שאלה אבל אני אשמח אם אתה יכול להסביר את זה.
אברהם רובינשטיין הסמיק ונבוך וסירספ את הציציות שלו על האצבע ולבסוף אמר אני לא בטוח שאני יכול להסביר את כל זה. רק חלק.
תסביר את החלק שאתה יודע, אמר הרב בני.
טוב, אמר אברהם רובינשטיין. אל"ף, עד כמה שאני יודע אף אחד לא גנב את הכסף מגמ"ח הוופלים. לווינו אותו ותכננו להחזיר אותו. אני חושב שאפילו נשאר שם פתק שכתוב בו 'היינו צריכים כסף במהירות, נחזיר את הכסף עד שבת'.
ובי"ת? אמר הרב בני.
זה באמת כתב היד שלי, הודה אברהם רובינשטיין. בכלל לא תכננתי לקחת את הכסף, תכננתי לקחת את הוופלים בהקפה, אבל אוהד היה שם והייתי חייב לשים כמה מטבעות. לא שזה משנה. בכל אופן, נחמני היה צריך כסף מהיום למחר, ואני קצת חייב לו אז אמרתי לו שאני אלווה לו כמה שקלים עוד הערב, אבל לא העזתי לקחת את הכסף לבד ורועי אמר לי שהוא ישמח לעזור, ואז לקחתי את המעטפה עם הכסף והלכתי לשים את זה אצל נחמני אבל אשתו הייתה שם אז כיביתי את האור וברחתי. זה הכל בערך.

הרב בני הרגיש כמו בסוף שיעור כללי מוצלח במיוחד. הוא התאפק שלא לשמוח בקול, ורק שאל – אתה יודע למה נחמני היה חייב את הכסף?
לא, אמר אברהם רובינשטיין. הוא פשוט אמר לי את זה בחברותא שלנו באגרות הר"ן.
ולמה היית חייב לו? אמר הרב בני.
אברהם רובינשטיין נבוך שוב. שוב סובב את הציציות על האצבע. ואחר כך אמר, הרב מבטיח לדון אותי לכף זכות?
בוודאי, אמר הרב בני.
הוא ראה אותי בתל אביב, אמר אברהם רובינשטיין. אני וחן – חן זו חברה שלי – , אנחנו, אממ, אנחנו –
הבנתי, אמר הרב בני. אתה יכול לעצור כאן.
תודה הרב, אמר אברהם.
את הכסף אתם לא צריכים להחזיר, אמר הרב בני, הוא הגיע לגמ"ח חזרה.
אויש, אמר אברהם, אז נחמני –
הרב בני הבין. נחמני היה צריך את הכסף. אם הכסף חזר לגמ"ח, נחמני בבעיה.
אני אטפל בזה, הוא אמר לאברהם. תודה. אתה יכול לחזור ללמוד.
תודה הרב, אמר אברהם. הוא קם ויצא מעזרת הנשים. הרב בני נשאר לשבת, הוא הזיז את הכיפה שלו קדימה ואחורה על הראש וניסה להבין מה קרה כאן הרגע. בסוף התייאש, קם להכין לעצמו קפה חלש ולהעביר לתלמידים שלו שיעור לסיכום סדר בוקר.

הוא עדיין היה קצת עצבני.

פרק זה נכתב בזכות קהל קטן של תומכים נאמנים.
רוצים להצטרף ולתמוך גם? אני אודה לכם מאוד
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרק ט: רציתי קצת את הפאסון

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s