איחולי מזל טוב עצמיים

א. מה שלומנו

בדרך כלל אני שואל מה שלומכם, אבל הפעם אני רוצה לעצור לפני כן, רגע, ולספר מה שלומנו. שלומנו עייף מאוד ומאושר מאוד (מדהים איך שני אלה הולכים ביחד, יד ביד, כמעט תמיד). שלומנו ישן בלילה אבל מתעורר מדי פעם להחלפת טיטול, להאכלה, להרגיע, לנחם. שלומנו מתאושש כרגע, והוא הולך ברחוב בעיניים הלומות ורוצה להגיד מה אתם יודעים, לפני שבוע נולדה לי תינוקת. הבאנו לעולם חיים חדשים, אבל במקום זה אני מסתובב בסופר פארם, משווה תכשירים. לפעמים אני עייף. איך אמר יהודה עמיחי? 'מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאֶה כְּמוֹ נֵס, אֲבָל מִקָּרוֹב אֲפִלּוּ נֵס לֹא נִרְאָה כָּךְ'. מקרוב נס נראה כמו טיטול מלא, כמו פליטה על החיתול, כמו בכי בלילה, כמו האחות בטיפת חלב שמבקשת להשאיר את העגלה בחוץ כי לפעמים היא נתקלת בה ונופלת. ככה נראים ניסים. מה הפלא, אם כן, שהלב עולה על גדותיו פעם בכמה שעות וגואה דרך העיניים. איך אפשר לדבר בזה בכלל, בחיי.

ידידיה אמר לי אתמול שלידת תינוקת היא כמו חו"ל. אתה אורז, אתה נוסע לבית החולים, בבית החולים הכל מתנהל אחרת; השעות, המשמרות, האנשים. אתה מתפלא לפגוש אנשים שאתה פוגש יום יום בחיים, מייצר קשרים מיידיים עם כל אדם במחלקת היולדות, ואחר כך אתה חוזר הביתה עמוס מטלטלים ומשהו במציאות שונה קצת. זר, במידת מה. כאילו מישהו הסיט את העולם במעלה אחת מהפעם הקודמת שהיית בו. אתה עודך הלום מהאורות הבוהקים, מהבדיקות, מהבת החדשה, וכבר דופקת השכנה על הדלת ומבקשת שיהיה שקט כי היא מטגנת קציצות וקשה לה להתרכז. ואתה רוצה להגיד מה, אבל מה, איך את מדברת איתי בקציצות, תראי כמה אופק נפרש כאן בעריסה הקטנה הזו. אבל מהנהן, מבין בכל זאת. אלה החיים.

ב. סיפורי לידה

קראתי אתמול קטע יפה שכתבה מיטל שרון על סיפורי לידה. זה מצא חן בעיני אז אני מצטט את כולו ומוסיף קישור אל הבלוג היפה שלה, שווה לקרוא שם גם דברים אחרים (ואיזה דבר מדהים זה בלוג. אין לי מושג מי היא מיטל, ובכל זאת אני עוקב וקורא אותה ומה קורה בחיים שלה ומרגיש איזו קרבה שכזו, רגעית, לאדם שזר לי לחלוטין. פלא).

"אתמול הלכתי לשתי הופעות סטנדאפיסט מוצלחות, אחת מהן במיוחד, של ג׳וסי לונג (Josie long). ג׳וסי, שקצת נראית כמוני, ילדה לפני 13 חודשים את הבת שלה, והיא מדברת באריכות על הלידה. היא עושה את זה לפי הנרטיב המקובל: כמה שעות צירים, כמה פתיחה, מתי היא הלכה לבית חולים, איך היא התמודדה עם הצירים, היו או לא תפרים. היא עושה את זה כמובן גם לפי הנרטיב המקובל בסטנדאפ: הצבת זרקור ענק על המקומות שבהם נהוג לדלג קדימה (כמו למשל הרגע הזה שבו הראש כבר יצא, אבל שאר הגוף לא, ומחכים עוד רגע, בזמן שכולם מסתכלים באי נחת מסביב ומנהלים סמול טוק הזוי). וחשבתי לי שאיזה דבר מגניב זה סיפורי לידה, שהם תמיד בנאליים ויוצאי דופן במידה שווה, ושזה דבר שרק נשים יכולות להכיל: משהו שבאופן מוחלט אי אפשר לתת לו ציון ולדרג אותו, משהו שמתקיים גם בספירה החד פעמית וגם בספירה היומיומית."

(זה מכאן)

ג. הורות

מתוקף היותי אח לשבעה אחים, ששה מהם קטנים ממני, אני יודע לעשות דברים מסויימים. אני יודע להאכיל מבקבוק, אני יודע להחליף טיטול, לזהות כשהתינוקת רעבה. אני יודע להוציא גרעפס, להרגיע תינוקת על היד או על הכתף. אני יודע לעשות מקלחת ראשונה ויודע למדוד חום מים עם המרפק ולהחזיק תינוקת עם האצבעות תחת הראש. לפני הלידה חשבתי שאלה הדברים שצריך לדעת: מתי היא רעבה, מתי משהו מציק לה, מתי צריך לעשות משהו. אבל עכשיו, שבוע אחרי, אני פתאום מבין שהקיום ההורי, האוקיינוס הרחב שנפרש בפני, הוא לא אוקיינוס של פרקטיקה אלא של רגשות, של תחושות, של הניסיון לארגן מחדש את המקום שלי בתוך התא המשפחתי שלי. זו לא רק התחושה שאיבר שלי פועם עכשיו מחוצה לי, ולא רק הדאגה או האחריות. זה משהו רחב יותר שאני אפילו לא מצליח להתחיל להבין אותו או לנסח אותו: דברים שקשורים בתחושת השייכות שלי לחיים האלה, למקום הזה. ההבנה שמישהי נזקקת לי. שהיא צריכה אותי מתוקף היותי אני, ושאני נזקק לה מאותן הסיבות בדיוק. התחושה, כמובן, שמשהו בי משתקף בה ובכל זאת הוא שונה לגמרי, וההבנה שהיא ההתחלה של המבט אל העתיד, כמו שביל חדש שמתמשך מהמקום בו אני עומד הלאה, ככל שהעין משגת. 

ד. השיר שפרסמתי בפייסבוק כדי לספר שנולדה לנו בת

כָּל כָּךְ מֻקְדָּם שֶׁעֲדַיִן הַשָּׁמַיִם מְנוּמְנַמִים אֲבָל מֵעֵבֶר לָרְחוֹב
מַתְחִיל לַעֲלוֹת רֵיחַ שֶׁל לֶחֶם טָרִי טָרִי וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אֵיךְ הָעֵצִים הַקְּטַנִּים שֶׁשָּׁתְלוּ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב מִתְמַתְּחִים וְנִפְרָשִׂים
וּמְנַעֲרִים אֶת עַצְמָם מֵהַטַּל וְהָמוֹן גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם מְפֻזָּרִים

בָּרְחוֹב לְיַד הַשּׁוּק נָפְלָה עֲרֵמַת נַעְנַע עַל הָרִצְפָּה וַאֲנָשִׁים מְמַהֲרִים לַעֲבוֹדָה
אֲבָל עוֹצְרִים וּמְרִיחִים וְאוֹסְפִים אוֹתָהּ וּמְרִיחִים שׁוּב
וּמְנַעֲרִים אֶת הָרֹאשׁ וְהָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם מוּאַרוֹת קְצָת

וּמִלְּמָטָה צוֹעֵק מִישֶׁהוּ אַבְרָם אֵיךְ הָיָה הַלַּיְלָה וְלֹא מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה
כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם עֲדַיִן לַיְלָה וּקְצָת לוֹקֵחַ זְמַן
וְגַם הַלַּיְלָה לִפְעָמִים הוּא עֲדַיִן
וְשֶׁיֵּשׁ אוּלַי הַרְבֵּה דְּבָרִים לְהַגִּיד עַל לַיְלָה אֲבָל זוֹ לֹא הַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה

בִּמְקוֹם זֶה אוּלַי לָשִׁיר, אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי, לָשִׁיר מַשֶּׁהוּ שֶׁיִּנָּשֵׂא בְּכָל הָאֲוִיר
הַמָּתוֹק שֶׁל בֹּקֶר יְרוּשַׁלְמִי רַעֲנַן שֶׁכָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי
עוֹמֵד עַכְשָׁו מוּל הָאוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים וְהַעַרְפִילִים
הַמְּכֻשָּׁפִים וּמַחֲזִיק אוֹתָךְ בַּיָּדַיִם וְאוֹמֵר סְלִיחָה שֶׁהֵעַרְתִּי אוֹתָךְ מֵהַשֵּׁנָה
יְפֵיפִיָה נִרְדֶּמֶת
אֲבָל רַק רָצִיתִי שֶׁתִּרְאִי אֶת הַזְּרִיחָה הָרִאשׁוֹנָה בַּחַיִּים שֶׁלָּךְ, אַת יוֹדַעַת,
לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה עָתִיד כָּתֹם-וָרֹד-בָּהִיר שֶׁעוֹלֶה לְאִטּוֹ מֵעַל הַגַּגּוֹת
שֶׁל הָעִיר הַמְּתֻסְבֶּכֶת וְהַשְׁבוּיָה בַּחֲלוֹמָהּ הַזֹּאת

לוֹמַר כִּי זֶה בֹּקֶר יָפֶה מְאֹד
כִּי זוֹ אַתְּ יָפָה מְאֹד
כִּי רָצִיתִי לְסַפֵּר לָךְ כַּמָּה טוֹב לִי שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת כָּאן, אִתָּנוּ, כְּלוֹמַר
בָּעוֹלָם הַזֶּה לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּחַלּוֹן
וּבֶאֱמֶת עָיֵף מְאֹד, הַבֹּקֶר, וּקְצָת חָרְפִּי בַּחוּץ אֲבָל תִּרְאִי
אֵיזֶה יֹפִי
בֹּקֶר

————————————-

עניינים טכניים ועסקיים.

א. בשבוע הבא, ביום שני, מתחיל הקורס המקוון שלי לכתיבת ויצירת תוכן. הוא מיועד לכל מי שכותב לקהל – החל מרבניות, דרך עסקים וכלה בכל מי שכותב בלוג או מפרסם בפייסבוק. חמישה מפגשים מקוונים, בעיני (ובעיני המשתתפים בעבר) הם מפגשים מוצלחים, עם המון ערך והמון תוכן, תרגילים טובים ומשוב. ההרשמה נסגרת במוצאי שבת, כך שאם תרצו להצטרף ברגע האחרון – כלומר בארבעת הימים הקרובים – שלחו לי מייל חזרה ואשלח לכם פרטים. אפשר גם פשוט להירשם כאן.

ב. לתומי חשבתי שאסיים את הספר עד הלידה. זה לא קרה, אבל נשאר לי מעט מאוד. אינשאללה, נשאר לי חצי סיפור אחרון, והוא אמור להסתיים היום (?), מחר (?), להישלח לעריכה חוזרת ויאללה, להגהה ולדפוס. 


המון אור, המון טוב. 

יהודה.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s