ההסכם של תמר ורפי

ביום השלישי, כלומר בלילה השלישי של מחנה הרא"ה, תמר, שהדריכה בסניף אחד, הבינה שמחר זה היום האחרון של המחנה וכבר לא יהיה לה זמן אחר, והיא ניגשה לרפי (שהדריך בסניף אחר לחלוטין) ואמרה לו רפי, ככה היא אמרה, ונבוכה מאוד כי מי בכלל עושה דברים כאלה חוץ מהגיבורים שקראה בספרים, ולכן אמרה כמו שהיה כתוב בספרים, רפי, אולי נהיה ביחד?

ורפי, שחשב ללכת לקורס טיס וחשב שהוא שווה יותר מזה, אולי אפילו את איילת מסניף ת"א מרכז, אמר מה, ואת צוחקת עלי, ומה הקשר, ואחרי שראה שאין אף חבר שלו בסביבה ושתמר עומדת לבכות שם, במבוכתה, אמר אני לא יודע, תמר, אני באמת לא יודע. ותמר, שראתה שכלתה אליה הרעה, אמרה אז מה אתה אומר נעשה הסכם כזה כמו בפריידנס, אם לא נתחתן עד שלושים וחמש אז יהיה לך אותי ולי אותך? ורפי, שנכמרו רחמיו וגיל שלושים וחמש היה רחוק לו מאוד, אחרי השחרור אפילו, אמר טוב, שיהיה.

בגיל שלושים וארבע, בואכה חמש, הם היו אנשים אחרים לגמרי. תמר הייתה תמי, עורכת דין. בוגרת העברית. שיער קצר ועודף בטחון עצמי. אולי עודף לא תהיה המילה המדוייקת כאן, אבל בטחון עצמי, בהחלט. רפי היה אחרי השחרור, צועד בצעדים מהוססים אל תוך הכאוס הזה שנקרא האזרחות. חברים לא האמינו כשאמר אין לי מושג מה לעשות. אני לא יודע. היית טייס, צחק עליו מוטי, איך אתה לא יודע?

בכל זאת לא ידע. היה משהו נוח בפקודות. הוא ידע למלא אותן וידע להנחית אותן. הניסיון להבין את העולם השני – שבו מילים הן עמומות לפעמים, ולא כולם חייבים לציית או לפקוד, והנתיבים בין אדם לרעהו פתלתלים – מילא אותו בתסכול. ובכל זאת צעד לאזרחות. מה כבר יכול היה לעשות. שניהם, למרבה הפליאה, עדיין לא התחתנו. מופלאה עוד יותר הייתה העובדה ששניהם היו בקשר עדיין.

ומפני כן, חודש לפני יום הולדתה השלושים וחמש, כשהיא פחות ופחות אטרקטיבית בשוק הנורא הזה של השידוכים והרווקות, שלחה תמר לרפי הודעה בפייסבוק. זו הייתה הודעה קצרה, מנוסחת בקפידה כראוי לעורכת דין. היה כתוב שם היי, זוכר אותי? והיה כתוב שם בסוגריים, (אני יודעת שאתה זוכר. אבל את ההסכם שלנו מגיל שבע עשרה, אתה זוכר?). זה כל מה שהיה כתוב.

ורפי, שהיה בודד מאי פעם, שאיילת נטשה אותו לטובת בצלאל (עוד לפני שנים, והם לא היו בקשר מאז) ושכל מה שנשאר לו הייתה בירה פושרת וגעגוע, פתח את הפייסבוק בלילה וראה את ההודעה. הוא ידע שתמר, כלומר, שהיא לא בשבילו. לא הוא בשבילה, לא היא בשבילו. שני אנשים שונים מדי זה מזה. ובכל זאת אמר כן, זוכר. הלילה היה קר מאוד, ומה בעצם יכול היה להגיד?

הם יצאו פעם ופעמיים. דייטים מגומגמים, כמובן. שניהם ידעו שהם שונים זה מזו. מטרות שונות. חיים שונים. שניהם ידעו שלפעמים פשוט אין ברירה. טכנית, אין ברירה. רפי הסכים להתגלח. תמר הסכימה להוריד את התמונה הגדולה, הבוטה, שהייתה תלויה לה בחדר. הדברים התקדמו מדייטים לפגישות, מפגישות לקפה, מקפה לשוקו בדירה, כדרך שדברים כאלה מתקדמים; תחילה, לשום מקום, אחר כך כמעט ולאירוסין.

ובעצם, אולי יום לפני הצעת הנישואין, משהו כזה, כשכבר כמעט והכל קרה, גם איילת שלחה לרפי הודעה. היי, היא כתבה. אתה יודע, חשבתי על זה. תגיד, אתה עדיין פנוי? הוא רצה להגיד שכן אבל ידע שהדבר הנכון הוא להגיד שלא. ואולי להפך: רצה להגיד שלא אבל ידע שהדבר הנכון הוא להגיד שכן. מי בכלל בקי בעניינים שכאלה. ובמקום להגיד ישירות כן או לא אמר אני לא יודע, איילת, ואיילת אמרה לו נו, איך אתה לא יודע, תבדוק ותעדכן, ודברים התגלגלו כך שלמחרת, במקום להציע נישואין לתמר, התקשר אליה באמצע העבודה (למרות שידע שאסור להפריע לה), ותמר אמרה בקוצר רוח מה, רפי, אני בעבודה, ורפי אמר סליחה, אני לא יכול ככה יותר, רציתי להגיד לך ואני לא יודע איך להגיד את זה.

ותמר אמרה מה, מה, ורפי אמר אני לא יכול להתחתן איתך, תמר. ותמר אמרה אבל הבטחת, ורפי, שלא ידע מה להגיד, אמר כן, הבטחתי, אבל לא רציתי להתחתן איתך באמת. וכשאמר את זה הבינה גם תמר שגם היא, מעולם לא רצתה להתחתן איתו באמת. שאולי עדיף חיים ארוכים ובודדים על פני סבל של שנים. ואמרה עזוב, רפי, אף פעם לא היו לי ציפיות ממך, וניתקה.

ורפי, שעמד שם עם הטלפון ביד, אזר אומץ והתקשר לאיילת ואמר לה הנה, החלטתי, אני פנוי, רוצה לצאת איתי? אבל איילת צחקה צחוק קצר ואמרה כפרה, אתה צוחק עלי? אני נשואה לבצלאל. שני ילדים. שלט על הדלת. לא שאלתי בשביל עצמי, שאלתי בשביל חברה שלי. אז מה אתה אומר? וכך פירטה שתי דקות על החברה, שהייתה נשמעת גנרית מאוד, ואמרה 'תחשוב על זה ותחזור אלי', ואחרי שניתקה עמד שם רפי המום עם הטלפון ביד כשהחיים סואנים סביבו והבין, פתאום, שהחיים שלו, שחשב שימריאו מהנערות עד לבגרות ויעלו על מסלול ישר ונכון, לא רק שלא המריאו לשום מקום אלא שלהפך, הם קורסים בהמולה. הם לא מה שחשב שיהיו, הוא לא האדם שחשב שיהיה, ועד עכשיו הוא פשוט לא שם לזה לב.

#סיפורי_בחירות
______________
(יש עוד מקומות אחרונים בסדנאות הירושלמיות. אפשר להשאיר פרטים כאן ואחזור אליכם)

4 מחשבות על “ההסכם של תמר ורפי

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s