קירות

לפני שרונית בר מנשה התחתנה קראו לה רונית עמרמי וההורים שלה גרו בבית יפה עם גינה מקדימה וגינה מאחורה במושב קטן ליד קריית מלאכי ואמרו לה רונית את הנסיכה שלנו קחי מה שתרצי, מי יסרב לך, קחי את העולם כולו מי יוכל לומר לך לא. היא לא רצתה הרבה רק איזה חתן תלמיד חכם והם היו הורים חכמים מספיק כדי לא להתערב וכך יצא שכך וכך שנים אחר כך רונית מצאה את עצמה נשואה לאופיר בר מנשה שלא היה המתמיד של הישיבה אבל בהחלט אברך ואחרי שהיה אברך היה מורה בבית הספר היסודי שהיה בעצם תלמוד תורה שהיה בעצם מקום להעסיק בו אברכים אחרי שהם סיימו ללמוד וגילו שאין להם מקצוע, והיא עצמה למדה מדעי החברה באריאל ועבדה בתור מזכירה בחברת ביטוח והיו להם שלשה ילדים חמודים והיה להם בסדר בסך הכל וגם מינוס בבנק.

כיון שבנות ישראל יפות הן וזו העניות שמנוולתם חייבים להגיד שזה לא היה מינוס מאוד נורא אלא מינוס ממש ממש בסדר, לפעמים שלש ספרות לפעמים ארבע, והם לא היו באמת רעבים כי תמיד אפשר לאכול לחם עם ממרחים, והמשכורת נכנסה כסדרה ושכר הדירה ירד כסדרו והם הפרישו מדי פעם כסף ושמו בקופת הצדקה כדי לחנך את הילדים לתת צדקה אבל, איך לומר, לפעמים כשהיא הסתכלה קדימה היא לא ראתה שם בית יפה עם גינה מקדימה וגינה מאחורה אלא דירת שלשה חדרים בקומה רביעית במרכז קריית מנחם או קריית מלאכי או קריית ים מעל הקיוסק של הלוטו. והיא אמנם חיבבה את קריית מלאכי ותמיד זכרה לה לטובה את היותה העיר הגדולה הראשונה שלה ומקום נחמד לעשות בו טסטים ובכל זאת אם היו שואלים אותה לדעתה הייתה שמחה לבית קטן עם גינה קטנה ואיזה גפן תלויה או תאנה שאפשר לשבת מתחתיה כשאופיר עושה על האש.

אבל אופיר היה מאוד גרוע בעל האש ותמיד שרף נקניקיות שלא לדבר על סטייקים שלא היה להם כסף אליהם בכלל ולכן לא היה אפשר לדבר בכלל על גפן או תאנה או איזה חדר קטן שבו היא תוכל לעבוד כשהילדים בסלון ואופיר במטבח וכל הכביסה מונחת אחר כבוד על המיטה בחדר השינה, וזה בעצם מה שהיה בכל תקופת הקורונה. לא היה על האש ולא היה מנגל של יום העצמאות ובעיקר לא היה לה איפה לשבת, סתם כך לשבת ולא לעשות כלום בזמן שהדברים ממשיכים לקרות במקום אחר. אופיר עבד מהבית וניסה לעשות כל מיני שידורים חיים לתלמידים שלו שהיו רחוקים גם במקום וגם בנפש, והיא הייתה בחל"ת ועשתה עם הילדים מלאכות יד ובערב הם שתו לפעמים שוקו בסלון אחרי שהילדים נרדמו ושניהם היו עייפים כל אחד מסיבה אחרת.

ואם כן כנראה שזו הסיבה שכשכמעט נגמרה הקורונה רונית הייתה רעבה מאוד כי לא נשאר לה כלום מארוחת הצהריים, והיא הסתכלה על אופיר, שישב ליד המחשב הישן שלו וניסה לראות סדרה על אחד שחקן כדורסל, ועל שלשת הילדים שלה שהיו חמודים מאוד ולכן רק צרחו קצת ושברו לגו אחד על הראש של השני ואמרה לאופיר אופיר, מה אתה אומר אולי נזמין לנו ככה פיצה למסיבת סוף הקורונה. היא אמרה את זה בחיוך כי באמת הילדים היו חמודים וגם אופיר ובסופו של דבר כך היא דרכה של תורה והכל, אבל מתחת לחיוך הייתה לה כמיהה עזה לפיצה כזו חמה ומנחמת עם גבינה מותכת וזיתים וקראסט בקצה שאפשר להגיד עליו הלל, אבל אופיר הסתובב ואמר רוניני, מה פיצה, אין לנו כסף בכלל וגם נשאר המון אוכל משבת, לא חבל? וחזר למחשב.

ככה הוא אמר והשעה הייתה שבע בערב שזו בהחלט שעה של מקלחות ואחר כך השכבה ואחר כך לרבוץ על הספה ולקרוא ספר טוב ולאכול פיצה או משהו שלא דורש ממנה את כל התהליך של החביתות לחמים ממרחים אמא אני רוצה אבוקדו אמא אני רוצה חביתת עין אבל לא כזו, אחת אחרת, אמא את יכולה לנגב לי? ואחר כך הר של כלים בכיור, וגם אם אופיר היה שוטף אותם לפעמים עדיין יש דברים שגברים יכולים לעשות כמו שטיפת רצפות ויש דברים שאם את רוצה אותם נקיים עדיף שתנקי אותם בעצמך, והיא הסתכלה קדימה ואמרה לעצמה מצד אחד חביתות ואמבטיה מצד שני פיצה ופתאום עלה בה כמו קיא איזו תחושת מיאוס גדולה מהחיים שלה ומארבעת הקירות שהיא כלואה בהם ומשלשת הילדים שמורחים כרגע כרוב סגול על הקירות האלה.

היא לא אמרה כלום כמובן כי הילדים היו ערים וכי גם באמת לא היה להם כסף אלא שלחה את אופיר להגיש להם ארוחת ערב שהייתה שאריות משבת ואחר כך שלחה את כולם למקלחות ואחר כך סיפרה להם סיפור מהיוטיוב וכל הזמן הזה החזיקה את עצמה שלא להתפרץ אבל כיון שלא התפרצה פתאום ולאט לאט נגהה בה ההבנה של מה שהיא צריכה לעשות ואחרי שאברהם יצחק הקטן שתה את כל המים בעולם ועשה את כל הצרכים שבעולם ואחרי שנוגה הסתכלה עליה ואמרה בשיא הרצינות 'אמא לפעמים אני חושבת שאני נביא' (אפשר לימס ממנה!), ואחרי שהשעה הייתה תשע בערב וכל הילדים ישנו או נמנמו ואחרי שאופיר היה עם אזניות וראה סוף כל סוף את הסדרה שהוא רצה לראות, אחרי כל זה היא הלכה ולקחה את קופת הצדקה והלכה לפיצה פצץ שהייתה בקצה הרחוב והזמינה מגש ענק עם זיתים ופטריות וגבינה בולגרית, וכשהיה צריך לשלם היא שפכה את קופת הצדקה על השולחן וספרה שישים וחמישה שקלים בעשרות אגורות שהצטברו שם, ולא הסבירה כלום רק שילמה והלכה עם המגש.

וכשחזרה אופיר עמד בפתח ואמר הלכת בלי פלאפון, ואמר איפה היית אבל תוך כדי השאלה הוא כבר ראה את המגש והבין ואמר אבל יקירה, אין לנו כסף. בכלל בכלל. את בחל"ת ושכר הדירה יורד כסדרו ואנחנו על קצה מסגרת האשראי שהיא עשרת אלפים שקלים וכבר חשבתי לעצמי מאיפה אנחנו לוקחים הלוואה, מאיזה כסף קנית עכשיו פיצה? ככה הוא אמר, ורונית רצתה להגיד לו תגיד לי אולי תיקח אחריות כלכלית על המשפחה שלך ותלך לעבוד בעבודה יותר מכניסה אבל לא היה לה כח לכלום והריח הטריף אותה ולכן היא לא התייחסה אלא הפליגה על פניו כאילו היה אוויר והניחה את הפיצה על השולחן בסלון ואמרה לו עכשיו אני ואתה אוכלים פיצה, והוא אמר בסדר, בסדר וסגר אחריה את הדלת.

וככה ישבו שניהם מול המגש, הוא בצד אחד היא בצד שני, וכל אחד מהם לקח משולש פיצה שהיה עמוס בכל טוב והגבינה הצהובה ניגרה ממנו וככה אחרי שני משולשים שישבו לה בבטן ולפניה שני משולשים נוספים נחה איזו רוח טובה על רונית והיא הסתכלה על אופיר והוא הסתכל עליה ולרגעים מספר הוא לא היה המפלצת שחיה לידה בבית בחודשיים האחרונים אלא רק איש קטן קומה קצת מקריח ודי נחמד שהיא התחתנה איתו לפני תשע שנים ועכשיו טעים להם בסך הכל, ושכחה את כל המילים הרעות שרצתה להגיד לו וכל הרעיונות שלה לחינוך כלכלי מחדש וברגעים האלה שבהם הייתה לה פיצה בבטן, שלשה ילדים ישנים ובעלה מחייך מולה, היא חשבה שאין מאושרת ממנה בעולם כולו.

6 מחשבות על “קירות

  1. קראתי – ופתאום חשבתי על המשוררת זלדה – ואז הגיעו הילדים – ובכל זאת רוחה של זלדה שם נדמה לי

  2. זו תקופה כל כך מסובכת, ותיארת אותה כל כך מדוייק. ומה שמבאס שההפי אנד שלך לא תמיד נכון כי הקורונה מגבירה קשיים זוגיים ומשפחתיים וכאלה הרבה פעמים, ואת החלומות על איש תחת גפנו ותאנתו שתמיד היו שם היא מעצימה פי אלף. הלוואי שתמיד יהיו סופים טובים כאלה.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s