מעשה מטיט ומרגלית (על החל"ת)

אבל הסיפור האמיתי של החל"ת, כך אני חושב, לא קשור בכסף. הוא קשור בזהות. כלומר הוא גם, גם קשור בכסף. אבל הכסף הוא לא רק דרך לחיות, כלי לחיות באמצעותו, אלא משהו עמוק יותר, שקשור לליבה של הזהות האישית שלנו: לשאלה מי אנחנו, בעצם.

לימדתי השבוע בסדנה בעקבות ר' נחמן את מעשה מעני ומרגלית. זה סיפור נהדר, שבו עני אחד מוצא מרגלית באשפה ואין אף אחד בעיר שלו שיכול לשלם את השווי שלה, והוא צריך לנסוע ללונדון כדי למכור אותה, אבל אין לו כסף. הוא הולך לקברניט של הספינה ומראה לו את המרגלית, והקברניט חושב שהוא איש עשיר ונותן לו מחלקה ראשונה בספינה. ואז, כשהוא יושב ואוכל ומתענג על המרגלית, הוא מניח אותה מולו ונרדם, והמלצר לוקח את המפה ומנער את האשפה לים וגם המרגלית הולכת לים.

וכשהוא מתעורר הוא נחרד, כי כל כולו תלוי במרגלית, וכדי שהקברניט לא יזרוק אותו מהספינה אל הכרישים הוא מעמיד פנים כאילו הכל בסדר והוא עדיין איש עשיר עם מרגלית, והקברניט, שחושב שהוא עשיר, מציע לו עסקה, לרשום איזו תבואה שהקברניט קנה – על שמו של העני, כדי שלא יחשדו בקברניט שהוא גנב. העני מסכים, והם מגיעים ללונדון, שם הקברניט מת בפתאום והעני מתעשר ממכירת התבואה 'כפל כפליים משווי המרגלית'.

זה סיפור נהדר, והוא כל כך לא ר' נחמן שאני חושד שהוא הסתובב כסיפור עם מוסר השכל ברחבי הארץ, כך שר' נחמן כנראה שמע אותו ממישהו. ובסופו של הסיפור הוסיף ר' נחמן הערה: "המרגלית לא היתה שלו, והא ראיה שנאבד ממנו. התבואה כן היתה שלו והא ראיה שנשאר אצלו. ומה שהוא הגיע לדבר שלו זה רק בגלל שהוא החזיק את עצמו".

ברסלברים מספרים אותו בדרך כלל כסיפור על ביטחון; העני בטח בה' שיביא לו פרנסה והכל יהיה בסדר, וכך אכן קרה. מה שהיה צריך להגיע אליו, הגיע. אבל לדעתי, לא ככה ר' נחמן מבין את הסיפור ולא כך הוא מספר אותו. העני לא בטח באלוהים; הוא העמיד פנים.

ור' נחמן בעיני, תופס את כל הסיפור כסיטואציה של העמדת פנים מול העולם. העני מתחזה לעשיר, הקברניט מתחזה לאדם ישר. הכל העמדת פנים בעולם הזה. וזה מה שר' נחמן אומר בסוף. המרגלית לא שלו, כי היא לא באה בזכות העמדת הפנים שלו אז אין לה שייכות אמיתית אליו. היא לא שייכת למהות שלו. התבואה באה בגלל העמדת הפנים שלו, אז היא שלו. כל הסיבה שהיא הגיעה לידו היא בגלל שהוא העמיד פנים.

אבל בעומק זה משהו גדול יותר. אנחנו נוטים לתפוש את עצמנו כמורכבים מאיזה גרעין פנימי יציב שלא תלוי בשום דבר בסביבה. יש 'אני', ויש 'אני מעמיד פנים שאני מישהו אחר'. אבל מה שר' נחמן מבין מהסיפור הזה הוא שאין גרעין כזה. אנחנו רק מעמידים פנים. כל הזמן. אנחנו מה שהסביבה שלנו רואה. אין דבר כזה גרעין אישיות מוצק. כל העולם הזה הוא העמדת פנים. כולנו הינדיק בתוך תוכנו, רק מעמידים פנים כאילו אנחנו בני אדם.

וזה נכון גם לגבי עבודה. לפעמים אנחנו חושבים, מה עבודה אומרת עלינו, היא לא אומרת עלינו כלום. בנאדם הוא לא הכסף שיש לו, ולא העבודה שלו, אלא משהו אחר שלא תלוי בסביבה ולא תלוי בשום דבר. אבל ר' נחמן הבין שאנחנו גם העבודה שלנו. גם המשפחה, גם החברים, אבל גם העבודה. שום אדם איננו אי מנותק מן היבשת. אנחנו בריסטה, לפעמים, או מלצר. ולפעמים נותני שירות. ולפעמים מתמזל מזלנו ואנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים והעבודה שלנו היא אנחנו, אבל גם כשלא, אנחנו עדיין העבודה שלנו.

וזה מה שכל כך קשה בפיטורים ובחל"ת. ובצורה אחרת, בפנסיה. אנשים חולמים על הפנסיה, על הרגע שבו לא יעשו כלום ורק ינוחו, אבל מה שמחזיק אותנו בעולם הזה, באמת באמת, זו העבודה. לא רק עבודה שמרוויחים עליה כסף, אלא בכלל, העמל. המפגש שלנו עם העולם שמבחוץ. הקושי שצריך להתגבר עליו. זה מי שאנחנו, וכשהעבודה שלנו נעלמת, כשמפטרים אותנו, כשאנחנו באים לחפש עבודה אחרי התואר ונמצאים בלימבו הזה של ה'אין עבודה', אנחנו מאבדים חלק מהפנים שלנו שעומדות בעולם. יש חלק בזהות שלנו שצריך לבנות אותו פתאום מחדש. איזה קשה זה.
___

אגב, תשמעו משהו. הכנתי תכנית אלול מקוונת. בחיי. תכנית שלא נזקקת למקום אחד כדי להזכיר לנו את עצמנו וכדי לחשב דרך הלאה. יש בה שני מסלולים: הראשון, למי שעובדת, או הורה, או שסתם אין פנאי, פיזי או נפשי – זו תהיה סדנת כתיבה בת מפגש אחד בשבוע, עם קריאה ודיון וקצת מעוף מעל השגרה, משהו שיזכיר לנו שאלול. אבל למי שירצה – יש מסלול שני; תכנית שמתפרשת הלאה, לאורך השבוע, בקבוצות דיון ומחשבה קטנות במהלך השבוע, ועם מהלך סדור של התפתחות שנבנה צעד על גבי צעד וסיכום שבועי ועם הניסיון לאסוף את כל הרסיסים של התקופה הזו ולעבד אותם ולהבין, אולי, משהו על מי שאנחנו.

כל הפרטים יהיו בפרסום הרשמי שיעלה, אינשאללה, בסוף השבוע, אבל היום יום רביעי ואני צריך לסגור קצוות אחרונים ובעיקר צריך לדעת כמה מעוניינים יש בקהל כדי שהכל יעבוד כמו שצריך. אז זהו, אם אתם בעניין, בבקשה תגידו לי. אפשר גם להירשם כאן ואשלח פרטים כשאסגור הכל. תודה.
https://forms.gle/79C9gzWSA3FRCz6v7 )

2 מחשבות על “מעשה מטיט ומרגלית (על החל"ת)

  1. תודה רבה לך על הסיפור ועל התובנה 🙏
    סתם איזה משהו צדדי. קצת מבלבלת אותי ה"ראייה" של ר' נחמן (זה שזה נשאר אצלו זה ראייה שזה *באמת* שלו).
    אני מבין שאם אדם מאבד משהו יכול להיות שזה משהו פסיכולוגי – שהוא מרגיש בתת מודע שזה לא שלו – ולכן הוא מאבד את זה, אבל זה שאדם ירוויח משהו בהעמדת פנים יהווה הוכחה שזה באמת מגיע לו? טיפה רחוק, לא?

    ומצד שני – אולי אין הכי נמי, זה בעצם מה שר' נחמן התכוון לפי פירושך (באופן צדדי, כי העיקר הוא שלילת החלוקה בין הגרעין להעמדות הפנים)?

  2. מה שאהבתי הכי הרבה היה הסיפור עצמו. קצת דומה לסיפור של האינדיק אבל בכיוון אחר. הנקודה בעיני היא שכשאתה מאמין שיש לך משהו, לפעמים זה מה שאתה צריך כדי להגיע למה שאתה באמת (הרבה צבאות ניצחו או הפסידו כך, חברות עסקיות עלו וירדו כך). בעצמי עברתי חוויה כזאת לאחרונה – ברגע שקיבלתי את האמון שאני מסוגל למשהו מסוים, גיליתי שאני אכן מסוגל לזה – בלי קשר לאמון שקיבלתי.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s