נבואה

מה בעצם היה. יום חמישי בקניון הדר, תלפיות, ירושלים. באף שפה אין את הביטוי 'יפה כמו אזור תעשייה' ויש לזה סיבה טובה. ובכן יום חמישי, אישה אחת בת שלושים, חצאית ירוקה, חולצה תכלת, השם הוא ריקה, היא גרושה יש לה שני ילדים שכועסים עליה שהיא לא עושה להם כלום בחופש אבל מה לעשות, היא עובדת, והיא הולכת לה, קונה קצת אורז ותפוחי אדמה ודג סלמון (היא מבטאת את זה 'סולומון'. יודעת את האמת, אבל קשה לשחרר הרגלים ישנים), פיצוחים, מאתיים חמישים גרם שחורים, ולסגור עם סלוטייפ בבקשה, ופתאום –

אבל רגע לפני זה מי, מי בכלל מצפה לרגע הזה. תחשבו כמה ילדים חיכו לקבל מכתב מהוגוורטס. אלוהים יודע כמה ילדים. מיימי ואביטל וקובי ורועי כולם הלכו לישון ביום הולדת 11, מחכים למכתב, ואף אחד לא קיבל מכתב. ולחשוב כמה אנשים ניסו לדבר עם אלוהים, אתם יודעים כמה, מליארדים. כורעים ונופלים על ברכיהם ומבקשים שתבוא איזו יד ענקים ותרים אותם באוויר, שהנבואה תאחוז בהם, רוצים לדבר עם מאמינים ולהגיד להם מה לעשות ואיך. חבל שאף אחד מהם לא קרא את ספר שמות, לגלות שאלוהים מדבר רק עם מי שלא רוצה לשמוע.

וככה, פתאום, קול, "ריקה," והיא אומרת "כן, מה?" כי היא חושבת שזו אחותה מדברת איתה אבל לא, זה אלוהים, ככה הוא מציג את עצמו, אלוהים, והוא לא מדבר בשפה תנ"כית כי אלוהים מדבר כמו שבני אדם מדברים, והוא אומר לה אני רוצה שתסעי עכשיו בבקשה לגליל, למושב תמדי. איך אני אסע, היא אומרת, והוא אומר סעי, נו, קחי רכב וסעי. אבל אין לי רכב, היא אומרת, ואלוהים אומר אין לך? ובאמת לפני שעתיים היה טלפון, היי ריקה זו חמוטל השכנה, תגידי, יש לך מה לעשות עם רכב בסופ"ש? אני בדיוק נוסעת וחשבתי אולי תשמחי, תוכלי לקפוץ להורים, וככה יש רכב, והיא שכחה מזה ועכשיו נזכרה והיא אומרת אבל אלוהים, מה אני אעשה במושב תמדי, ואלוהים אומר לכי, תגידי להם שהם לא בסדר, שאני כועס עליהם מאוד.

וריקה לא מאמינה באלוהים בכלל, לא באלוהים, לא במשה, לא בתורתו, לא ברבנים, לא בהלכה, לא בשום דבר, והיא לא אומרת כלום ודי בטוחה שהיא הזתה את כל הסיפור הזה ולכן עולה לקו 15 ונוסעת הביתה עם הקניות, והיא יורדת בקטמון ושני הילדים שלה פותחים את הדלת והם משחקים בפלייסטיישן והיא אומרת מה נשמע, חמודים, ורועי לא אומר כלום רק 'אהמ', וכשהוא אומר את זה עידן מכניס לו גול בפיפ"א, וריקה הולכת למטבח ושמה סלמון במרינדה ופתאום קול, נו מה קורה, וריקה אומרת מה, זה מופרך ללכת להגיד להם את זה, ולנסוע עכשיו לצפון זה בכלל, ואלוהים אומר מה הסיפור, קחי את הרכב סעי לצפון את יכולה לקחת את הילדים מצידי.

ככה אלוהים אומר ופתאום הרעיון לא נשמע כל כך מטופש, באמת לא היה להם חופש השנה ואוגוסט עוד רגע נגמר, וריקה אומרת לעידן ורועי רוצים לטייל לצפון? והם אומרים מה, ולא, ומה פתאום, אבל ריקה אומרת יאללה, יאללה, וככה באמצע אוגוסט אורזת שני תיקים ולוקחת את המפתחות מחמוטל והופ, לאוטו, שמה בוויז מושב תמדי מתחילים לנסוע צפונה. ובדרך עידן מרביץ לרועי כי הוא ילד קטן, ורועי צורח עליו אתה לא תיגע בי, ואלוהים לא אומר לריקה כלום כבר המון זמן והיא מרגישה שכל הסיפור הזה מופרך מאוד, מה אלוהים על הבוקר, אבל היא לא יכולה להתכחש לזה שהיא נוסעת עם הילדים צפונה ככה באמצע החופש, ואולי משהו כאן קורה.

ככה הם נוסעים ונוסעים איזה שעתיים ומגיעים למושב תמדי וריקה נכנסת למכולת לקנות שלשה ארטיקים כי בכל זאת הייתה נסיעה ארוכה ומעצבנת, והילדים מנמנמים להם באוטו בחוץ, והיא קונה ארטיקים וחוזרת והילדים מתעוררים ומלקקים ארטיק ומבסוטים ורק אז היא מבינה שהיא לא יודעת מה ועם מי לדבר, אין אף אחד ברחוב כי חם, רק במכוניות, והיא יושבת ברכב ומנסה להבין מה היא עושה ובאיזשהו שלב נמאס לה והיא מסתובבת עם הרכב ובאה לנסוע לחוף אמנון, ואלוהים פתאום אומר לה, כאילו הוא ישב שם כל הזמן, נו מה את עושה, וריקה אומרת למי אני אגיד פה משהו, זה לא נראה לך הזיה? ואלוהים אומר לא, זה לא נראה לי. ואומר תקשיבי נעשה את זה פשוט, תעשי את זה או שאני משבית לך את הרכב כאן באמצע תמדי. והיא מהססת אז הוא אומר, גם את הפלאפון, ומשתתק.

ובלית ברירה כי נו, היא עשתה את כל הדרך ואיך תתמודד בלי פלאפון ומכונית שהיא בכלל של חמוטל, ריקה יוצאת מהרכב וניגשת לבית הכי קרוב, כתוב שם 'משפחת כהן' והיא נוקשת על הדלת, ופותח לה בחור קצת גבוה ודי שרירי, שזוף מאוד, ואומר כן, מה? וריקה מרגישה מטופשת אבל כבר אין לה ברירה והיא אומרת אממ, אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל מה שאתם עושים זה לא בסדר בעיני אלוהים והוא כועס עליכם מאוד. ככה היא אומרת והיא אדומה כולה ממבוכה והבחור מסתכל עליה ואומר אוקיי, והיא אומרת טוב? והבחור אומר טוב, וסוגר את הדלת. וזהו. היא חוזרת לרכב ועידן שואל אמא, איפה היית, וריקה אומרת לו הלכתי לשאול אותו איך מגיעים לנחל שאנחנו נוסעים אליו, שאין לו כתובת בוויז, והם מסתכלים עליה בהערכה והיא נוסעת בשבילים של המושב באופן אקראי לחלוטין עד שאיכשהו דרך עפר.

והיא יודעת שבקצה כל דרך עפר מונח מעיין אז היא נוסעת ונוסעת והנה, מעיין, והילדים נכנסים שמחים וצוהלים ואיזה בחור עם כיפה מכין קפה בצד כי זה מה שבחורים עם כיפה עושים תמיד במעיין ורק היא יושבת שם על אבן גדולה, היא והחולצה הלא מתאימה שלה, ומנסה לדבר עם אלוהים אבל הקו מת. היא אומרת לו נו אלוהים, מה עשינו בזה, והוא לא עונה. וחם לה והוא לא עונה. והיא מקללת והוא לא עונה. ובסוף היא אומרת נו מה, מה היה שם, ואלוהים חוזר אליה כאילו מחלום רחוק ואומר אה, הם משפחת פשע, בדיוק הכינו מטען לפוצץ איזה רכב עם ילדים, אמרתי להם לא לעשות את זה. והם לא יעשו את זה? שואלת ריקה מבוהלת, ואלוהים כאילו מושך בכתפיו ואומר מניין לי לדעת. הרשות נתונה. וזהו, את יכולה לחזור חזרה. ולהתראות.

ככה מעיין, חמישי אחר הצהריים, חם קצת פחות, והיא יושבת שם המומה ואומרת לעצמה מה, אני אתקשר למשטרה? ומה אני אגיד להם, זו, משפחת כהן הזו היא משפחת פשע והם מכינים מטען או משהו? ומצד שני כן, ילדים והכל, ומצד שני מה, איך להתקשר, וככה היא מתלבטת והבחור הדתי מכין קפה והילדים שלה צוהלים ובסוף היא אומרת טוב, נו, וכשהילדים מתארגנים חזרה וכבר ברכב, בדרך לטבריה לארוחת ערב או משהו, היא עוצרת בטלפון ציבורי ומתפללת שהוא יעבוד, והוא עובד, והיא מחייגת 100 ואומרת למוקדן ככה וככה, מושב תמדי, משפחת כהן, מטען, ואני מקור אנונימי אי אפשר ליצור איתי קשר זה מסוכן מדי, וביי. ואחר כך מתיישבת חזרה באוטו ויודעת שלפחות ניסתה.

הם ישנים על חוף הכינרת ובבוקר קמים לטבילה קצרה ואחר כך בשישי היא והילדים המבסוטים לאללה נוסעים חזרה כי יש עוד ארוחת שישי לעשות ומחר היא מוזמנת לאבוטבול לצהריים וחבל, רותי מכינה קציצות סוף הדרך, ובימים שאחר כך היא עוד מקשיבה לרדיו ובודקת פושים מאתרי חדשות כדי לדעת אם קרה משהו והייתה איזו פשיטה על משפחת כהן במושב תמדי אבל שום דבר לא קורה, כלום כלום, אולי הם שבו מדרכם הרעה, אולי הייתה פשיטה ויש צו איסור פרסום, ואולי כל הסיפור הזה היה רק בראש שלה, מי בכלל יודע. אף אחד לא יודע כלום אם יש אלוהים או אין אלוהים אם הוא מדבר עם בני אדם או לא, וככה כלום לא קורה חצי שנה וריקה די בטוחה שהיא הזתה את הכל אבל חצי שנה אחרי פתאום קול בראש, היי ריקה מה המצב, ובעייפות היא אומרת כן, אני כאן, מה הפעם צריך.

3 מחשבות על “נבואה

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s