זה לא נתון לפרשנות (סיפור מד"ב)

הדלת נפתחה חרישית. דוס.קו, הרובוט של הרב בן־שמעון, התגלגל לכיוונו של ישפה. הרב יקבל אותך עכשיו, הוא אמר. הספה עליה ישב ישפה התרוממה, וישפה נעמד, ניער את החליפה שלו והתקדם אל החדר. גם דלתו של חדר העבודה נפתחה מעצמה, והרב בן שמעון לחץ את ידו של ישפה והציע לו לשבת. החדר היה ישן. בשנת 2156 רוב החדרים היו מודולוריים, ולכל הפחות הציעו פונקציות חכמות. לא היה צורך בהמוני ספרים על הקירות; ניתן היה להשתמש בשדר ידע למוח, בקורא אלקטרוני או, לשמרנים יותר, בקיר שמחפה על פני הספרים. אבל הקירות אצל הרב בן שמעון היו עמוסי ספרים חומים, אדומים, כחולים, והריחו ריח של התפוררות עתיקה. הרב עצמו היה מבוגר למדי, כבן שבעים וחמש, עטור זקן, כיפה ושרשרת 'חי' שחוקה. היו עליו אגדות, על הרב בן שמעון. מישהו סיפר שהוא יודע בעל פה את כל הספרים שקרא. אמרו עליו שהוא גאון מחשבים. שהוא פרץ למחשבים של הֶקְסָגוֹן בגיל 18. שהוא ניצח את המחשב בשחמט. אף אחד לא ניצח מחשב בשחמט כבר מאה שנה. הוא היה יותר חכם ממחשב! אבל הוא בעיקר היה חכם מאוד. תלמיד חכם אמיתי. זה היה דבר.

כן, אמר הרב בן שמעון. במה העניין.
זה מאוד פשוט, אמר ישפה.
הרב בן שמעון הנהן. באופן מוזר, נראה היה שכל תשומת ליבו נתונה לישפה, ולא מוסחת על ידי משקפיים חכמות, אזניה או עדשה חכמה.
ובכן, אמר ישפה. אני מב"ח, מה שמכונה. מנהל בינה חכמה עצמאית. הוא מצמץ. אנחנו, אה –
הוא היסס. לא ידע איך להגיד את זה. אחר כך התעשת.
ובכן, אמר שוב, חשבתי – הרי אנחנו, כלומר היהודים, כלומר – כותבים כל הזמן פרשנויות, נכון? למה אנחנו כותבים פרשנויות, כי אנחנו לא מבינים את המקור, לא? הנה רש"י, נניח, קורא את הפרשה, והוא חושב לעצמו למה נניח כתוב 'לך־לך', ונותן לזה תשובה. אחר כך מגיע הרמב"ן, ונותן תשובה אחרת, נכון? ככה כולם. המשנה והגמרא והראשונים והאחרונים והבתראיים, כל אחד שואל שאלה על מי שקדם לו וכותב את התשובה. ככה הספרים האלה – הוא החווה בצורה כללית על כל הספרים שסביבו – מתרבים. ככה חשבתי.
ואז חשבתי לעצמי, מה אם נניח נזין את כל הטקסטים האלה לתוך התוכנה, ונריץ זיהוי שאלות, ואחר כך נבקש מהמערכת למצוא את התשובות הנכונות, על בסיס הידע הקיים, מה? ואז לא תהיה נניח מחלוקת אם יש אם למסורת או לא. נשתמש בכתבי היד הנכונים, בעדויות הנכונות – והופ, תהיה לנו תשובה. מה אז?
הרב בן שמעון הנהן.
אז זה מה שעשיתי, אמר ישפה. הכנתי את המערכת, כל הטקסטים כבר קיימים, הרצתי שאילתות לזיהוי שאלות, בניתי מערכת שמזהה מה היה קשה לרש"י, יצרתי התפלגות עץ של שאלות – כמה עשרות מליוני שאלות, למעשה, כי כל תשובה מולידה שאלה אחרת – ואז ביקשתי מהמערכת למצוא תשובות.

ו…? שאל הרב בן־שמעון.
והיא מצאה, אמר ישפה. זה לקח די הרבה זמן – חמש שנים, ליתר דיוק – אבל היא מצאה. לא בדיוק 42 והתשובה לחיים היקום וכל השאר, אתה יודע.
הרב בן שמעון חייך. מהטרמפיסט, הוא אמר.
כן, אמר ישפה. אז זה לא זה. זה פשוט ספר. כל השאלות על התנ"ך, והתשובות הנכונות. ההתפלגות של העץ סימנה ענפים שלמים – את רוב הענפים, למעשה – שיצאו מכל מיני תשובות שגויות, וזהו, יש לי כאן בקובץ את הכל. זו האמת. קוראים את זה ויודעים שזו האמת, האמת לאמיתה. זה מיישב את כל השאלות, הזרמים, המחלוקות – זה פשוט זה. אני יכול לשלוח לך, אם אתה רוצה.
הרב בן שמעון הרצין. ומה באת לשאול, שאל.
אני לא יודע, אמר ישפה. חשבתי שתרצה לראות את זה.
באת לשאול אם לפרסם את זה, אמר הרב בן שמעון, ואיך לפרסם.
ישפה הסמיק. כן, הוא אמר. איך אתה יודע?
לא רק מערכות מחשב יודעות דברים, אמר הרב בן שמעון. הוא שתק לרגע.
אני חושב שאתה לא צריך לפרסם את זה, הוא אמר. למעשה, אני אוסר עליך לפרסם את זה. ואם תפרסם, אני אודיע רשמית שזה שגוי לחלוטין.
אבל זה לא, אמר ישפה.

אתה צודק טכנית, אמר הרב בן שמעון, אבל טועה מהותית. אתה חושב שהסיבה שאנשים שאלו שאלות היא בשביל התשובה, אבל האמת היא שהם שאלו שאלות בשביל השאלה. הם לא ידעו את זה, והם הציעו תשובות ורבו על התשובות ולפעמים נלחמו עד חרמה בשם התשובות שלהם, אבל הם טעו. הכל הכל היה בשביל השאלה. תשובות ברורות סוגרות את החיים האלה, אתה מבין? שאלות פותחות.
ישפה נענע את ראשו. אתה טועה, כבוד הרב, הוא אמר. אנשים צריכים בהירות.
לא, אמר הרב בן שמעון. אנשים צריכים עמימות. אתה חושב שמשהו מכל הספרים האלו היה נכתב אם הכל היה ברור? מה פתאום. כלום לא היה נכתב. אתה יודע, הוא אמר, בשנות החמישים של המאה הקודמת היה דרשן גדול בירושלים שאמרו עליו שהדיבור שלו בהיר כמו השמש. קראו לו הדרשן אלגרבלי. הרב מתניה אלגרבלי. אתה מכיר את השם?
לא, אמר ישפה.
כן, אמר הרב בן שמעון. כי כשהכל ברור, הכל נשכח. אבל את ר' נחמן אתה עוד לומד, נכון? כי אף אחד לא יודע מה הוא בעצם רצה. זה יכול ללכת לכל כך הרבה כיוונים. אפשר ללמוד את זה; לשאול שאלות, לענות תשובות מהקישקע הפנימי שלנו. ככה זה עובד.
ישפה הנהן. טוב, הוא אמר. התראה קפצה לו בזווית שדה הראייה; פגישה עם הנהלת הקרן בעוד חצי שעה. אני צריך ללכת, הרב, הוא אמר. אני אחשוב על זה עוד קצת.
כרצונך, אמר הרב בן שמעון. הוא חייך אליו, ואז אמר רגע, ישפה, לפני שתלך, אני רוצה להראות לך משהו.

הוא קם ממקומו, נאנח וניגש לארון הספרים. הוא שלף משם ספר אחד, והגיש אותו לישפה. הנה, הוא אמר, קח. מתנה.

ישפה הודה לרב וקם ללכת. הרובוט ליווה אותו אל הדלת. כשיצא אל המנהרה הממוזגת, חשב שוב אם לפרסם או לא, ובינתיים עלעל בהיסח הדעת בספר שקיבל מהרב. פתאום קפא; הספר היה דומה מאוד לספר התשובות שהנפיקה המערכת שלו. הוא דפדף אל דף השער. בכריכה היה כתוב 'ספר הבהיר, יישוב קושיות הראשונים והאחרונים, דבר דבור על אופניו, מאיתי הצעיר באלפי יהודה, איתן במוהר"ר נתן בן שמעון'. הוא קרא בדף הפרטים: זו לא הייתה מהדורה ראשונה. לספר לא הייתה מהדורה כלל. הוא הודפס בהוצאה פנימית, בעותק אחד, שהיה בידיו. כשקרא את המילים, הספר החל להתפורר בין ידיו.

הוא פנה לעוזר האישי הוירטואלי שלו. אנג'ל, הוא אמר, תראה לי בבקשה את הקובץ שהAFAQ הוציאה, הקובץ עם התשובות, זה ששמור במסמכים שלי.

הוא איננו, אמר אנג'ל, נמחק על ידי גורם עמום שפרץ למערכת, לפני כעשרים וחמש דקות.

מחשבה אחת על “זה לא נתון לפרשנות (סיפור מד"ב)

  1. אם כשמישהו הולך לפרסם איזה פתרון לכל שאלות ספרות הדת החשש הוא שכולם יקבלו את הפתרון ולא, כמו יהודים טובים, יחלקו/יחרימו את הפתרון, מה זה אומר על האנושות של הסיפור? התקדמו או התנוונו? (נראה לי שהתנוונו, כי כל ההסכמה שלהם נובעת מהסמכות של המחשב, אבל מצד שני המחשבים באמת צודקים אז כל הכבוד להם שהם לא סתם מחפשים מחלוקות)

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s