כשהחברים הופכים לזכרונות

כשהחברים הופכים לזיכרונות

אם הוא היה סופרמן, ידע קובי, הוא היה טס לשם מיד ומסדר את העניינים. הוא היה יכול להגיע דקה לפני הערבי הזה, ובעוד הרוצח מטפס במדרגות להרים לו אחת ימנית שטוחה, שתעיף אותו ישר לגהינום. הוא היה יכול לקפוץ עליו מאחור תוך כדי שהוא משתולל במסע הרצח, לקחת לו את הרובה ולשבור אותו על הברכיים. אפילו אם המחבל היה מנסה לעשות משהו – נניח, לירות לו בעין – לא היה קורה כלום, וכולם היו עדיין בסדר והחיים היו הרבה יותר פשוטים. החיים בכלל הרבה יותר פשוטים כשאתה סופרמן.

אבל הוא לא. אולי בגלל זה היו לו הרבה יותר ייסורי מצפון.

קרא/י עוד «

מודעות פרסומת