בין עם ישראל לפרודו באגינס, עם השלכות מעשיות

I.    סאורון הוא עמלק של דורינו

מה אפשר להגיד על עמלק שעדיין לא אמרו.

קודם כל, שהוא עבר דמוניזציה. שהוא הפך להיות הרע המוחלט, השלם, חסר המשמעות, חסר הרחמים. כמו הרובוטים הלבנים ואלות הבייסבול שלהם ב'החיים, היקום וכל השאר', שרוצים להרוס את היקום. אולי יותר מזה, כמו סאורון ב'שר הטבעות'. סאורון מייצג את הרוע בצורה מושלמת. הוא לא 'רע', הוא 'הרע'. אין רע מלבדו. כל הרוע שואב ממנו את הכח, ומטרתו העיקרית היא להכפיף לו את כל העולם, שכולם יהיו עבדים שלו, שמי שלא עובד אותו ימות. אחד הקטעים היפים בשר הטבעות הוא שאף אחד לא נתקל בסאורון. הוא לא מופיע בספר. הוא מרחף ברקע, הוא ממריץ את הרעים לעשות כרצונו ומטיל את חיתתו על הטובים, אבל אין דמות כזו. גם אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אם כבר מדברים על הנושא. יש לו עין אחד, יש לו תשעה משרתים, אבל הוא עצמו לא קיים באמת.
קרא/י עוד «

מודעות פרסומת

הרהורים לפרשת בשלח

I.    זוהי שבת של שירה.

כל שבת היא שירה, למעשה, אבל רק לשבת הזאת קוראים ככה. זקנות ירושלמיות יוצאות בבוקר השבת ומפזרות גרעינים וחתיכות לחם לציפורי הדרור, לעורבים, ליונים שהומות את ה'גור גור גור' של כל בוקר שבת שקט. בבתי הכנסת עומד ילד, קולו דקיק, והוא מנגן בנעימה חדגונית-אך-נאה: 'אשירה לה' כי גאה גאה / סוס ורוכבו רמה בים'.  הרב'ה בחסידות הקרובה עורך טיש מיוחד ומחלק פירות לרגל ט"ו בשבט הממשמש ובא. אנחנו עוקרים את המשמעות הפשוטה, השלווה, של השבת, ומעניקים לה משמעות אחרת: כמה מנהגים, שיר אחד, והשבת מקבלת שם חדש. כבר אינה שבת רגילה, הו לא, זו שבת שירה.
קרא/י עוד «