תרי מעשים קצרים בדבר ירושלים העיר הבנויה

א. 

מעשה ועלה בדעת יהודי אחד ללמוד בגימנסיה ושיהיו ספרי מינין נושרים מחיקו, וביקש לו דירה נאה בירושלים. מה עשה, עמד וארז תיבה ושם כליו בתוכה ועלה לירושלים והניח כליו אצל פונדקי אחד מאוהביו. ולא שהיה פונדקי ממש אלא מפני שהיה צר בממון היה מלין עולי רגל על המושב. ובכן עמד אותו היהודי וחיפש לו בנחלאות דירה אחת שיתגורר בה. מה ביקש, ביקש שתהיה אכסדרא נאה וגזוזטרא להעלות בה הטבק"י ושותפים שדעתם מיושבת עליהם שכל שאין לו שותפים שדעתם מיושבת עליהם ראוי לו שנתהפכה שלייתו על פניו ח"ו לפי שהמשוגע חשוב כמת.

ומפני מה אין השותפים דעתם מיושבת עליהם, מפני שירושלים עיר חולמנית היא ונחלאות חלומה מכל שכונותיה. דומה עליך שאתה הולך במישור והנה אתה בעליה. דומה עליך שאתה הולך ברחוב זה והנה אתה ברחוב ענתות. ומעולם לא ידע אדם היכן רחוב ענתות אלא כל ההולך לאיבוד מגיע לשם. אפשר שתסובב בה ימים ולילות ולא תמצא מאין באת ולאן אתה הולך, וכל כך למה, מפני שעשרה קבין של קדושה ירדו לעולם ותשעה נטלה ירושלים. מעתה כל ההולך ברחובות ירושלים נטפל אליו מעט מזעיר מן הקדושה ומדגדג לו בחטמו ורוכב לו על כתפיו עד שמתחזה לו ירושלים כדמות אישה. מקרבה והיא מרחקתו, מתרחק והיא מקרבתו. עיתים היא בכך ועיתים היא בכך. סופו שהוא נשבה ומתאהב בה ושוגה באהבתה תמיד.

באמת אמרו עשרה קבין של שיגעון נטלה ירושלים באה נחלאות ונטלה תשעה מתוכן.

הלך אותו יהודי שביקש ללמוד בגימנסיה ועלה לדירה אחת, אמרו לו נקיי הדעת שבירושלים לא מסיבין אלא אם היו יודעין מי מסב עמהם. הואיל ואינך ממקורבינו לא תשב עימנו. עלה לו לדירה אחרת, אמרו לו הואיל ואינך מקרקר כתרנגול לא תשב עימנו. עלה לו לדירה שלישית, אמרו הנה זה עתה נתפסה. דירה אחרת נתחבבה עליו אלא שעלתה ממון הרבה, לפי שעמדו בעלי בתין שבירושלים וייקרו את שכר הדירה והיו מכבידין על בני ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים. והיו כל הדירות מכווצות כאילו היו תלמידי חכמים שבשטייטלים. היה אותו יהודי מהלך בסמטאות ודועך את נפשו עד שמצא עצמו בגינה אחת וברחובות נאים ודומה היה עליו כאילו מצא עצמו בגן עדן.

בראשונה כשבאו יהודים הראשונים לצאת חוץ לחומה עמדו ותיקנו להם מבוכים פתלתלים אם לעקל אם לעקלקלות, נסתתרו ברחובות צרים ובבתים צפופים כיהודים הללו שדרים חוצה לארץ. אחר זמן באו בני מחוזא ואמרו להם והלא צר לנו המקום לשבת יחדיו. אמרו להם יהודים הראשונים לא כך מקובלנו מאבותינו, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים? אמרו להם בני מחוזא מעולם לא והנה כן. עמדו ותקנו שכונה נאה אחת ורחביה שמה. למה נקרא שמה רחביה על שום שהרחיב ה' גבולינו ופרינו בארץ. דבר אחר אמרו לפי שדירה נאה ואשה נאה מרחיבה דעתו של אדם.

בא אצל רחביה ולא מצא דירה גם שם. נטה אהלו בגן סאקר והיה מתנצח בבני ירושלים כל היום. היה משסה בני נחלאות ברחביה ובני רחביה מנחלאות. אמר להם לבני נחלאות מה מצאתם בנחלאות, אמרו לו השכנים נאים בעינינו. אמר להם והלא אני איני נאה בעיניהם. בוודאי בני נחלאות נאים הן, אלא שהעניות מנוולתם. אמרו לו עתה כך, אבל לעתיד לבוא יבואו מלאכי השרת ויקשרו שני כתרים לכל אחד ויהיו נאים כבראשונה. אמר להם בוודאי יבוא המשיח, על כל פנים נמצא לנו דירה עד שיבוא המשיח.

עמדו וישבו על הספסל וציפו שתתפנה דירה. הזקינו וציפו שתתפנה דירה. אדהכי והכי הביאו להם משענות ונשענו עליהם. לא שנוח להם לישב ברחוב, אלא שאין להם דירה ללון בה. הדא הוא דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים איש משענתו בידו מרוב ימים. ברוך המקום שזיכנו לכך.

ב.

שוב היה מעשה מאחד שהיה הולך בצפרא דשבתא בגני ירושלים ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר ובנות ירושלים שיוצאות וחולות בכרמים, והיה ליבו מתרחב ואומר לנפשו "בוודאי הוא מראה גן עדן", שכך היה גן עדן לפני חטא אדם הראשון. וכך היה הולך שעות הרבה ומשיח את ליבו עד שבא למקום אחד וקיים בגופו שלשיד'ס עם הערינג וטבל פתו וקנח בציר והייתה דעתו גסה עליו.

אדהכי והכי נסתלקה החמה והיה ירח של אמצע החודש עולה. ראתה שבת ירח עולה, יצאה השבת והלכה לה ובא לו מוצאי שבת.

שעה קשה יש להם לישראל ומוצאי שבתות שמה, יש אומרים מפני שמסתלקת נשמה יתירה מן הגוף ויש אומרים מפני שרואים בביאת השבוע ואין בהם רוח לעמוד, ויש אומרים מפני שאכלו כל השבת ועכשיו מבקשים מנוחה. וכבר נמנו ישראל וכתבו ספרים בנושא, ואף אותו אחד היה יושב בביתו וקפצה עליו מרה שחורה ונזכר חטא אדם הראשון ונזכר בית המקדש שנחרב בעוונותינו ונזכר חובות שיש עליו ואין בידו לפרעם.

אמרו חכמים הנופל למרה שחורה ילמד תורה שנאמר עליה כי נר מצווה ותורה אור, ואומר מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. ישב ולמד דברי חכמים, כגון המהלך בלילה יחידי וכגון המפנה ליבו לבטלה וכגון סוגיה מבן עזאי שנאה דרש ולא נאה קיים, וסבר אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.

כיון שלמד סוגיה מבן עזאי ידע בעצמו שחטא. נישק לגמרא על לחיה ופתח הדלת ויצא. כיון שיצא נזכר שמועה נאה שאמרו מנהג יפה לצאת במוצאי שבת, וחסידים נהגו לישב ולהשיח ליבם ולברר איך יראה שולחן השבת, ואף שאין ראייה לדבר זכר לדבר ממה שכתוב צאנה וראנה בנות ירושלים. היה מסבב והולך בחוצות ירושלים ומבקש לנפשו רפואה.

שוק אחד יש בירושלים ומחנה יהודה שמו. ולמה נקרא שמו מחנה יהודה על שם מעשה ביהודה ותמר שיצאו ממנו מלכים. היה מסבב האיש ומהלך עד שבא לשוק ופגע באישה בשוק. אמר לה שלום עלייך, אמרה לו שלום עליך. אמר לה כמה נאה את. אמרה לו לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה נאה כלי זה שעשית. אמר לה לא הייתה כוונתי אלא כנגד המלעיזים, אמרה לו אף אני לשחוק נתכוונתי.

באמת אמרו פגע אדם באישה בשוק, רצה הוא ורצתה היא וכו'. היו פניהם מאירים כאור שבעת הימים, והיה עצבון מוצאי שבתות נמוג ושמחה גדולה בשמיים ובארץ. נתקבצו מלאכים אצל רבש"ע ואמרו לפניו, רבש"ע, לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. נענה הקב"ה ואמר והלא מים התחתונים קרבים אצל מים עליונים, והלא אור שבעת הימים, והלא זה בחינת קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. אמר בעל המעשה, כן יזכנו הקב"ה במהרה בימינו אמן.

מודעות פרסומת

על הבחירות לראשות עיריית ירושלים

צעירה מגיעה לראיון קבלה במחלקה לאדריכלות בבצלאל. היא ממוללת עט בידה. אחרי שאלות נימוס ושאלות עיצוב כאלה ואחרות היא נשאלת: 'האם גילה היא חלק מירושלים?'. הצעירה לא כל כך מבינה מה השאלה. גילה היא, הלא, שכונה בירושלים. היא עונה 'כן' ובסופו של דבר היא מוצאת את עצמה מבחוץ. כלומר, היא לא התקבלה. מקומות כמו 'ישראל היום' וכותבים בעלי אג'נדה פוליטית שממהרים לקפוץ על מציאות מאשימים את בצלאל בהכוונה פוליטית; גילה היא לא חלק מירושלים כי היא נכבשה, כמדומה. גופים מסוימים אפילו רואים אותה כהתנחלות. בצלאל, כנראה, גם רואים אותה כהתנחלות, ולכן אותה צעירה לא התקבלה.

כמובן, השאלה היא אחרת. לא 'האם גילה היא התנחלות', אלא 'האם גילה היא חלק מירושלים'. בשביל להבין את השאלה צריך לחשוב מהי, בכלל, אותה 'ירושלים' מדוברת. אנשים הולכים ברחוב ואומרים 'העיר', איזו עיר? עד לאן מתפרש אותו שם, 'ירושלים'? או, אם תרצו, כיוון אחר: אצלינו בבית, לפני שיוצאים החוצה אומרים לחלל האויר 'טוב, אני הולך', ואז מרים אי-מי את עיניו מהספר או מהמחשב ואומר 'לאן?'. זה מנהג פולני עתיק, וכל תשובה קבילה לו. אבל נניח שאני עונה 'לעיר'. מה אני עונה, בעצם? האם הר נוף היא לא חלק מהעיר? 'העיר' זה רק שכונות מרכז העיר? כלומר, המוקד המסחרי של ירושלים הוא מה שאפשר לכנות 'ירושלים', ושאר שכונות הלווין לא?

כמדומני שזה מה שהתכוונו שם, בבצלאל: האם גילה, שאין רצף (יהודי) בינה ובין שאר העיר, נחשבת חלק מירושלים. בזמנו חשבתי ש'ירושלים' הוא כל מה שאפשר ללכת אליו ממרכז העיר ברגל, בשתיים בלילה, בעודך חצי שתוי. להר נוף אפשר ללכת, גם לארמון הנציב. לשכונות הלווין: פסגת זאב, רמות, גילה – כבר לא. אבל החלוקה הזאת לא טובה, שכן קריית יובל, וקריית מנחם, דרך משל – הם בוודאי חלק מירושלים, למרות שגילה קרובה יותר. בקיצור, אין ברירה אלא ללכת לחלוקה המונציפאלית: כל מי שמשלם ארנונה הוא ירושלמי, וחסל. וגם החלוקה הזו אינה נכונה, שהלא כמה וכמה ירושלמים הם בכלל תל אביבים, וכדומה. ומה לעשות.

semel

במעבר קצת חד: היום מתרחשות הבחירות לרשויות המקומיות. בין היתר, גם לירושלים. דומה עלי שאולי הבחירות האלה בכלל, והמאבק על ראשות העיר בפרט, הן בעצם סוג של קרב על המרווח הזה, שבין המושג הטעון 'ירושלים' ובין העיר עצמה. שלשת אלפים שנה הצליחו להטעין את המילה הזאת בכמויות של משמעויות הנלוים אליה: הדת, המסורת, המוקד, הנצח, ה'אקסיס מונדי'. אנשים הולכים בירושלים כפופים, משתגעים. בחיי, רק ההד של המילה גורם לך לעצור במקום. ומהצד השני, כמו בכל מקום, אנשים בירושלים רוצים לקנות במכולת, ולא לקחת משכנתא על תשלום שכר דירה חודשי, ושתהיה חניה ובכלל, לחיות. גם לירושלים יש את המרתפים שלה. את השכונות חסרות התיירים, את המקומות שניידות משטרה חונות שם דרך קבע, את המסוממים במרכז העיר ואת נוער השוליים. ירושלים של מטה.

במובן הזה, הסיסמה של ליאון 'התושבים לפני הכל', היא אירונית. היא בעצם מנסה למצב אותו כמישהו שפונה לירושלמים עצמם, לעיר, לא למושג. אלא שהסיבה שליאון רץ, מלכתחילה, בירושלים, למרות שזו לא העיר בה הוא גדל, היא שזו 'ירושלים' בכתב מודגש. כי היא עיר בירה. כי היא העיר הגדולה בישראל. כלומר, אם תושבים היו מעניינים אותו, הוא יכל לפנות לכל עיר אחרת. הוא פנה לירושלים לא בגלל התושבים, אלא למרות התושבים [ולצורך העניין: הסיבה שדרעי וליברמן משקיעים מאמצים בירושלים, ולא במקומות אחרים]. וברקת, שמואשם בנסיון להפוך את ירושלים לעיר בירה אירופאית, נסיון שמתעלם מהקדושה, המסורת והמשמעות שיש לירושלים בעיני יהודים (ונוצרים, ומוסלמים), דווקא מגיע מהכיוון ההפוך: הנסיון לצמצם את הפער שבין אותו הד שיש למילה ובין המציאות בשטח. להפוך את 'ירושלים' למושג שלא נובע דווקא מהדת או מהתרבות, אלא בעל משמעות שנובעת ממנו עצמו, מהמציאות. ממה שמתרחש בפועל ובזמן הווה בירושלים.

וזה משעשע, כי ליאון בא מגבעתיים. בניגוד לירושלים המבודדת בין הערים, גבעתים היא נספח. היא חלק ממטרופולין תל אביב, ונבלעת בין שתי רשויות מקומיות מאופיינות (תל אביב ורמת גן). במובנים האלה, גבעתיים לא קיימת. אתה נמצא ברמת גן. חוצה כביש, אתה בתל אביב. גבעתיים, כיום, היא סוג של פיקציה. כן, היא גובה ארנונה וכדומה, אבל אין לה קיום מיתי שמבודד מסביבתו ומייחד אותה. בהתאמה, אפשר להבין את הגישה שלו לירושלים, אבל היומרה שלו להבין לליבם של הירושלמים כמי שעמד בראשות הרשות לפיתוח ירושלים, דומה ליומרתו של קצין אירופאי, שמעולם לא היה טירון, להבין לליבם של טירוניו. כשירושלמים אומרים 'ליאון לא ירושלמי', הם לא מתכוונים 'הוא מעולם לא שילם ארנונה', שהרי גם בגבעתיים משלמים ארנונה. הם מתכוונים: הוא חושב שהוא מבין את העיר, בזמן שהוא, לכל היותר, תופש את המושג. וזה מושג שלא כולל את פסגת זאב, גילה, רמות, הר נוף, קרית מנחם ועוד רבות וטובות משכונותיה של ירושלים. זה, אגב, מסביר למה הוא לא ידע איפה זה 'מפגש השייח': כי זה לא ב'עיר', זה בתלפיות. רחוק, מבודד, לא חלק.

הרי ידוע: המציאות היא, תמיד, הרבה יותר ממה שהדימוי שלה מכיל. ומה גם ירושלים.

שיהיה לנו בהצלחה.

——————-

[הערת שוליים שאני חייב להכניס: לא היה לי מושג שתושבי מזרח ירושלים לא בוחרים. גיליתי את זה בשבת האחרונה והייתי בשוק. לא יודע מה אפשר לומר על זה מעבר ל'לעזאזל'. מסתבר שזה לא נכון. ]