אחד [שיר לשבת, פרשת במדבר]

אֲנִי רוֹצָה לִסְפֹּר אוֹתְךָ שׁוּב
וְשׁוּב, לִזְכֹּר אֵיךְ הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ
בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
אֵיךְ הִבַּטְתִּי בְּךָ בְּהִשְֹתָּאוּת כָּל הַזְּמַן
כַּמָּה פֶּלֶא שֶׁאֲנַחְנוּ

אֵיךְ סָפַרְתָּ אוֹתִי: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף
וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים
וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת
וַחֲמִשִּׁים

אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לִסְפֹּר אוֹתְךָ שׁוּב
אַחֲרֵי שֶׁסָּפַרְתִּי:
אֶחָד
(וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ
נֶעֱלָם
וְגַם אֵין סוֹף)

וְשׁוּב סָפַרְתִּי
אֶחָד

וּפִתְאוֹם לֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה אֲנִי וּלְאָן
כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ שְׁנַיִם וְנֶעֱלַמְתָּ לִי
וְהָיִיתִי לְבַד

מודעות פרסומת