א.
להארי פוטר יש את אוטונוס הלילה ולמיאזקי יש את החתולבוס, ושניהם אוטובוסים שאינם נוסעים בקוים המסדירים את המציאות (כלומר שאין להם תחנות לרדת בהם וכבישים לנסוע בהם), אלא קופצים ומדלגים ועושים מה שהם רוצים.
הנהגים של האוטונוס מטורללים קצת והחתול הוא חתול ממֵילא, כך שמראש הוא עושה את מה שירצה. ולנו אין אלא את האוטובוסים המוסדרים שלנו ואת הטיסות הקבועות מראש, ואת הנהגים שבירושלים שדוהרים בסמטאות צרות כאילו אין קירות אבן בעולם ובכל זאת אינם מתנגשים בכלום. הלא דבר הוא.
ב.
יוסף אמר לי שפריפריה היא אכן פריפריה גם כשהיא מנסה להתחמק מזה בכל כוחה, כלומר שהיכולת לאבד את ההקשר ולנתק הכל וליצור איזה עולם אחר, מצג שוא של סטריליות, נמצאת רק במרכז.
וראיה לדבר – הקניונים בצפון הארץ ובדרומה, שמנסים להיות המרחב הסטרילי והמנותק שיש בו רק מותגים ומוזיקת מעליות חרישית, אבל מוצאים את עצמם עם 'חנות כלי כתיבה יוסף ובניו' ועם 'כל בו – חדווה הלבשה תחתונה', והמוזיקה מושמעת מרמקולים שמוצבים ליד חנות האלקטרוניקה, ומדי פעם יש פרסומות מקומיות ואתה מבין שזה רדיו קרית שמונה שמנגן שם.
ואיך המציאות חודרת את השיש ואת הפלורוסנטים.
ג.
פעם קראתי שמסעות נחלקים לשניים, כלומר שיש שאתה הולך בשביל להגיע למקום אחר ויש שאתה הולך כדי לברוח מהמקום בו אתה נמצא. ואחר כך חשבתי שיש מסעות שהם מצד עצמם; שאתה לא הולך משום מקום ולא מגיע לשום מקום, אלא יוצא מהבית וחוזר אל הבית, וכל מטרתו של המסע הוא שתהא הליכה, ויהיו נופים חדשים ודברים חדשים. כלומר שיהיה הֶיוֹת.
וכל כך מפני שאין דברים גרועים יותר מאשר הציפיה האינסופית למשהו שיקרה והגעגוע למשהו שכבר קרה.
ד.
אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם שֶׁהוּא מָקוֹם אַחֵר וְשֶׁיֵּשׁ זְמַן שֶׁהוּא אַחַר כָּךְ, וְלָכֵן לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ שָׂדֶה דְּגָנִיוֹת בָּרוּחַ שֶׁל הָאָבִיב וְלִפְעָמִים אֲנַחְנוּ יָם שֶׁצָּרִיךְ לְהִקָּרַע אֲבָל רֹב הַזְּמַן אֲנִי הַיֶּלֶד הַקָּטָן (בְּשֵׁם מוֹיְשֶׁה חַיִּים) שֶׁיָּשַׁב מֵאֲחוֹרַי בַּנְּסִיעָה מִתֵּל אָבִיב לִיְרוּשָׁלַיִם וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הִתְעוֹרֵר וְהִתְחִיל לִצְעֹק 'הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה!' בְּכָל הַכֹּחַ.
ה.
אדם חושב שהוא נוסע לניו-יורק בשביל לראות את העולם הגדול, אבל למעשה אדם יוצא לחופש לא בכדי להגיע למקום מסוים, אלא בכדי לברוח ממקום אחר; הוא יוצא לצימר כדי לברוח מהבישולים והניקיונות, טס ליוון עם חברים כדי לברוח מהמשפחה, יוצא לחו"ל כדי לא להיות עם העבודה שלו באותה מדינה, יוצא אל הטבע כדי לברוח מהעיר.
ולפעמים אפשר לראות אנשים יושבים בתחילת הקיץ ושואלים את עצמם לאן הם רוצים ללכת, בשעה שהיו צריכים לשאול את עצמם מה חסר להם במקום בו הם נמצאים.
ו.
תָּאֲרוּ לָכֶם אֶת בְּדִידוּתָהּ שֶׁל פֶּתַח תִּקְוָה, כַּמָּה מָקוֹם נִתַּן לָהּ וְכַמָּה מָקוֹם הִיא צְרִיכָה בֶּאֱמֶת. אִם הָיִינוּ יְכוֹלִים הָיִינוּ מְחַבְּקִים אוֹתָהּ. הָיִינוּ אוֹמְרִים לָהּ שֶׁאֲנָשִׁים צְרִיכִים מַשֶּׁהוּ לִשְׂנֹא וּלְהָנְגִיד אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם. הָיִינוּ מַרְאִים לָהּ שֶׁאָבִיב בַּחוּץ. שֶׁאַהֲבָה בָּעוֹלָם. שֶׁלֹּא תִּפְחַד.
ז.
פעם חשבתי שזמן הוא אשליה, והוא רק עניין של שינויים במרחב. כלומר שאם יש הרבה שינויים הזמן עובר מהר, ואם שום דבר לא קורה הזמן עובר לאט.
אם זה נכון זה מסביר למה נסיעות מעייפות מאוד; הרי היה הרבה יותר זמן, בתוך השינוי הזה במרחב. ואלמלא דמסתפינא הייתי אומר שאדם דתי שאכל בשר בארץ אחת וטס שעתיים ונחת בארץ אחרת מותר לו לאכול חלב, שהרי עברו הרבה יותר משש שעות.
ומי שחשב למדוד מרחק בשנות אור, יפה חשב.
(רק לשמוע את הביטוי; 'שנים של אור'. הלב מצטמרר מעונג)
ח.
קָרָאתִי בָּעִתּוֹן עַל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים כְּמוֹ שֶׁמַּר נְתַנְיָהוּ עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ וְכֵן מַר בֶּנֶט וַאֲחֵרִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת פְּרִיחָה בַּחוּץ וְהָאֲוִיר מָתוֹק וְצָלוּל וְהָמוֹן פַּרְפַּרִים צְהֻבִּים. אוּלַי אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב עַל הַפְּרִיחָה בְּעִתּוֹן (כִּי הַמִּלִּים אֲפֹרוֹת וְכוּלֵי), אֲבָל לִפְעָמִים צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁלַחַת גְּדוֹלָה שֶׁל כָּל הָעִתּוֹן וְהַפּוֹלִיטִיקָאִים לִשְׂדֵה הַכַּלָּנִיּוֹת לְיַד בֵּית שֶׁמֶשׁ. בְּלִי מַצְלֵמוֹת וּבְלִי שְׁעוֹנִים וּבְלִי עֵטִים. אִם יִרְצוּ לְהִתְחַבֵּק יִתְחַבְּקוּ וְאִם יִרְצוּ לְחַיֵּךְ יְחַיְּכוּ וְאִם יִרְצוּ לְדַבֵּר עַל מַשֶּׁהוּ יִתְקַשְּׁרוּ לַאֲהוּבוֹתֵיהֶם וְיֹאמְרוּ 'אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ'.
הכריכה האחורית 