יוצאים לשתות

בסוף היא תִּמָצֵא, אתה יודע

I. אַתְּ

אַתְּ שֶׁהָיִית עֲנָבִים וַדַּאי יוֹדַעַת אֵיך יַיִן נִמְזָג
כְּמוֹ דְּמָעוֹת בְּפֻנְדָּק לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים. יַיִן
סָמִיךְ וְנוּגֶה כְּמוֹ הַלַּיְלָה. יַיִן עָצוּב כְּמוֹ הֶהָרִים.
יֵשׁ לֵילוֹת כָּאֵלֶּה, אַתְּ יוֹדַעַת: לֵילוֹת אֲחֵרִים,
בּוֹעֲרִים כְּמוֹ דָּם בִּפְצָעִים פְּעוּרִים.
וְאַתְּ שֶׁהָיִית עֲנָבִים וַדַּאי יוֹדַעַת אֵיךְ יַיִן קוֹטֵל
כְּמוֹ תְּשׁוּבוֹת שׁוֹלְלוֹת, כְּמוֹ מִכְתָּב מְבַטֵּל,
כְּמוֹ לַיְלָה:
בּוֹעֵר.

(לַיִל נִלְעַג, לַיִל בּוֹעֵר:
מִי שֶׁעֵר לא פִּכֵּחַ,
מִי שֶׁפִּקֵּחַ לֹא עֵר.)

II. הֵם

לַשִׁכּוֹרִים יֶשְׁנָהּ שָׂפָה אַחֶרֶת. הֵם אֵינָם מְדַבְּרִים
בַּשָּׂפָה הַיְּשָׁנָה, הַמְּדֻבֶּרֶת. אוּלַי הֵם יוֹדְעִים
הֲבָנָה שֶׁבּוֹעֶרֶת. עַל כָּל פָּנִים, יֶשְׁנָהּ
שָׂפָה כְּמִיתַת נְשִׁיקָה: שִּׁכּוֹרִים אַחֶרֶת אוֹמְרִים אוֹתָהּ
שְׁתִיקָה.

כְּבָר אֵינָם מַבְדִּילִים עַל הַכּוֹס: הַכּוֹס מַבְדִּילָה אוֹתָם,
טוֹבְעִים בִּמְצוֹל יְגוֹנָם עַל כָּל שֶׁהָיָה אֶבֶן דֶּרֶךְ חוֹתָם.
שֶׁכֵּן מַה שֶּׁהָיָה הָיָה וְאֶת זֹאת עוֹשָׂה הַיְּכֹלֶת לִבְחֹר,
וְאֵין לָהֶם דֶּרֶךְ אֲחֶרֶת אֶלָּא לָשׁוּב וְלִזְכֹּר,
אָמְנָם כֻּלָּם נְעָרִים וְאֵיךְ יָשׁוּבוּ אָחוֹר. עַל כֵּן
שְׁבִילֵי פְּנֵיהֶם דְּמָעוֹת וּבַצַּד הֵם דּוֹמְמִים,

מִי שֶׁעָדַיִן אֵינוֹ יֵאוּשׁ יֵצֵא אֶל הַכְּרָמִים.

III. הֵן

בַּכְּרָמִים הַקֵּיצִיִים, הַהוֹלְלִים,
הַנְּעָרוֹת עוֹדָן מְחַלְּלוֹת
וְהֶחָלִיל קוֹלוֹ צָלוּל
וְהַצְּלָלִים.

IV. הוּא

אַתְּ יוֹדַעַת, כָּךְ הוּא חוֹזֵר מִכָּל פְּגִישָׁה,
בַּלֵּילוֹת אוֹחֶזֶת בּוֹ הַהַרְגָּשָׁה: עַכְשָׁו עָלָיו לָלֶכֶת,
עָלָיו לָתֵת דְּרוֹר לַעֲצַמָיו, לִבְרֹחַ בִּקְסַמָיו, לָחוּשׁ
בַּאֵבָרִים אֶת מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא. בַּסּוֹף הוּא חוֹזֵר,
עַל מִשְׁכָּב בַּלֵּילוֹת הוּא שׁוֹתֶה וּבוֹעֵר. הוּא נוֹשֵׁב,
הוּא חוֹשֵׁב, הוּא מְדַמֶּה שֶׁהוּא אוֹהֵב. לֹא אַחַת
יְדַמֵּה לִפְעָמִים שֶׁגַּם הִיא, הַיְנוּ, שֶׁהֶם אוֹהֲבִים.
כָּךְ כָּל הַיּוֹם שִׁכּוֹר וּבַלֵּילוֹת מִתְפַּכֵּחַ בִּכְאֵבִים.

אַתְּ יוֹדַעַת,
הוּא אֵין לוֹ לוֹמַר לָךְ יוֹתֵר. בְּעִתּוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה
עָלָיו לְוַתֵּר: רַק לְלַקֵּט בַּעֲדִינוּת אֶת הָרְגָעִים הַיָּפִים,
אֶת הָרוּחוֹת הַמְּיַלְּלוֹת כְּמוֹ זְאֵבִים טְרוּפִים,
לִרְאוֹת מוּעָקָה שׁוֹרָה עַל פְּנֵי הֶהָרִים וּלְמַרְגְּלוֹתָם
דָּמִים רוֹחֲצִים דֶּלֶת עֶרֶב עֲשׂוּיָה כְּחוֹתָם. דֶּלֶת
נִסְגֶּרֶת מִפְתָּן וְהַדֶּמַע שֶׁאֵין לְהָבִין-

וַדָּאי אַתְּ יוֹדַעַת,
שֶׁהָיִיתְּ עֲנָבִים.

[לכבוד פורים, אבל לא רק. שיכורים, וכאלה. ועכשיו, בגלל שזה שיר עצוב ופורים הוא חג שמח. אז בימים הקרובים יעלו דברים שמחים. ונפתח, איך לא, עם עצב ותסכול בדייטים. בכלל לא דייט שלי, אגב, אלא של יצחקי, שבינתיים התחתן ונולדה לו בת והם חיים באושר ועושר וכאלה.]

מודעות פרסומת