היה לא תהיה | שיר לפרשת וירא

רְחוֹב יָפוֹ מוּאָר נוּרוֹת רַכּוֹת. רוּחַ פְּרָצִים.
אָב וּבְנוֹ נוֹשְׂאִים עַל גָּבֵּיהֶם
הַמָּאֳכֶלֶת וְהַעֶצִים.

הַסִּפּוּר מוּכָּר. גַּם שְׁנֵיהֶם מַכִּירִים אֵת הַסּוֹף.
עַל כֵּן צַעֲדָם קַלִּיל וְהֵם נֶהֱנִים מֵהַנּוֹף: הָעִיר הָעַתִּיקָה
מִתְנַשֵּׂאת בִּקְצֶה הָרְחוֹב, מַאֲמִינִים מִתְוַכְּחִים. אֶחָד מֵהֶם
מַעָלֶה נוֹשֵׂא לְשִּׂיחָה, וְכָךְ הֵם מְשׂוֹחֲחִים. לָכֵן גַּם אֵין
חֶמְלָה עֲלֵיהֶם, בְּעוֹדָם הוֹלְכִים: קֹדֶם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּאֵב,
שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ בֵּינֵיהֶם מְתַחִים.

שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד לֹא מַאֲמִינִים שֶׁהַבֵּן יָמוּת.
מִי שָׁמַע עַל דָּבָר שֶׁכָּזֶה? שֶׁפָּשׁוּט יָמוּת? זֶה מְסוּכָּן!
תָּמִיד אֱלֹהִים מְרַחֵם בָּסוֹף
עַל יַלְדֵּי הַגַּן.

[לֹא מַאֲמִינִים שֶׁיַמוּת. וּבְכָל זֹאת,
רַק אֱמוּנָה טְפֵלָה, מַשֶּׁהוּ קַל, לֹא צָרִיךְ לְהַגְזִים:
הַבֵּן לֹא הִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר, בִּזְמַנּוֹ, לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם מְהַאֵם.
דּוֹדָה שֶׁלּוֹ עָשְׂתָה מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה לֹא מִזְּמַן
וְהָפְכָה לִנְצִיב מֶלַח. סְלִיחָה, צֶמַח.
הַקִצוּר,
חַבַל לְהִסְתַכֵּן.]

וְרַק בַּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי שֶׁעָצַם אֶת עֵינָיו,
שָׂם לֵב שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם אַיִל נֶאֱחַז
בַּסְבַךְ בְּקַרְנָיו.

מַמָּשׁ, אַף לֹא אַיִל אֶחָד, קָטָן!

אֵלִי הַטוֹב. סִפּוּר שֶׁכָּזֶה,
מִי הָיָה מַאֲמִין?

* (ופתאום בין כל האנשים)

*

לזו שיודעת

וּפִתְאוֹם בֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים הָיָה רֶוַח
וּבֵין כָּל הָרְוַחִים הָיְתָה תְּהוֹם נוֹרָאָה
וְרָאִיתִי שֶׁאֲנִי לְבַד
וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי מְצֹרָע
אֵיךְ שֶׁאֲנִי כָּכָה בְּפִנַּת הָרְחוֹב הַזֶּה
עִם הַמּוֹכֵר פְּרָחִים שְׁנֵי זֵרִים בְּעֶשְׂרִים
וְעִם צְפִירוֹת הָאוֹטוֹבּוּסִים וְהָאֲנָשִׁים הַמְּמַהֲרִים
וְקַבְּצָן שֶׁמְּנַגֵּן שׁוּב וְשׁוּב
מֻכְרָחִים לִהְיוֹת שָׂמֵחַ מֻכְרָחִים

וְחָשַׁבְתִּי אֵיךְ אֲנִי לֹא חֵלֶק מִכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה
וְאֵיךְ כָּל אָדָם
לְבַדּוֹ נוֹלַד וּלְבַדּוֹ מֵת
וּמָה בֵּינְתַיִם

אֲבָל בַּסּוֹף נִזְכַּרְתִּי בָּךְ אֵיךְ שֶׁאֲנִי וְאֵיךְ שֶׁאַתְּ
הוֹלֶכֶת לְיָדִי וְצוֹעֶקֶת בִּי בְּשֶׁקֶט
תֵּדַע שֶׁאַתָּה לֹא לְבַד
בֶּאֱמֶת תֵּדַע שֶׁאַתָּה
לֹא לְבַד

—-

(שיר לשבת, פרשת מצורע)