סילבוס למערך סדנאות: מבוא לסיפורת

א. הסילבוס, או מערך הסדנאות הזה, שנע בין מבוא (כקורס) לסיפורת ובין מערך סדנאות שממחיש את הסיפורת עצמה, נוצר והועבר בשביל סדנת כתיבה בתיכון. הסדנה הועברה השנה, והמערך נוצר ועבר ביקורת ושיפור תוך כדי תנועה. כמובן, זהו שלב ראשוני, והרצה של הסילבוס הלאה יכולה לעשות לו רק טוב. אני מאוד אשמח להערות בכל תחום, כולל אמירות כמו 'אתה לא מבין כלום בספרות', ובלבד שיהיו מנומקות.

ב. זה אינו מבוא לכתיבת סיפור, אלא מבוא לסיפורת עצמה. התרגילים לא לימדו את התלמידים איך לכתוב (למרות שהם, מסתמא, עזרו), כי אם לימדו את התלמידים איך להתייחס לסיפור, איך לקרוא אותם, מה יש ומה אין בהם, ממה הם בנויים ועוד. מעבר על הסילבוס, אני מאמין, יבהיר את זה תוך יותר. חשוב להדגיש שהסיבה בשלה המערך הועבר בתור סדנאות, ולא בתור הרצאות, היא שהתנסות בבניית הסיפור מבהירה יותר טוב מהכל במה דברים אמורים. ויותר מזה, המעבר מתיאוריה למעשה מבסס דברים במציאות, כך שמסתבר שהם אכן נכללים בסיפור, ולא רק מהוים חומר רקע שלו.

ג. בסדנאות שהעברתי נכלל, בכל שלב, תרגיל כתיבה שהסביר בפועל איך הדברים מתבצעים. לא התרגיל ולא התכנים עצמם נמצאים כאן, והם יועלו בהמשך. המטרה המרכזית בפרסום הסילבוס הזה הוא מעבר חטוף על בניית תהליך הלמידה ועל החלקים הנלמדים במערך, מתוך תפישה שמבט-על עוזר לתכנן נכון יותר את הסדנאות במהלך השנה. כמובן, לכשיפורסמו הסדנאות ינתן כאן קישור, כל סדנה במקומה.

ד. הועבר, חודד ועבר ביקורת בעזרת רבים וטובים מחברי, מורי, מורותי ותלמידי, תודתי נתונה לכל אחד מהם.

 —-

1. סיפור (מעשה), התרחשות, 'דפיקה בדלת', קונפליקטים והתרתם.

כל סיפור הוא התרחשות: משהו שקורה, נמצא בין שתי נקודות זמן ומתרחש על ידי הצבת קונפליקט והתרתו.

2. מה שאנחנו כוללים בסיפור הוא הסיפור.

הסיפור משתנה לפי הדברים שאנחנו מחליטים לספר, בין אם הם קשורים לתמה המרכזית (המעוצבת על ידם) ובין אם לכאורה הם לא.

3. מיתוסים. איך סיפור עובד. הזדהות עם סיפור.

מבוא מקוצר מאוד למיתוסים והשפעתם על חיינו. על תהליך הקבלה של סיפור (לרבות אגדות אורבניות) בחיים האנושיים, ועל הצורך שלנו בעיצוב המציאות, הנענה על ידי סיפורים והתרת הקונפליקטים. סיפור הוא ייצוגה של המציאות, ועל כן הוא חייב להיות אמין במסגרות שהוא מציב לעצמו (לרבות פנטזיה וכדומה).

4. נרטיבים.

לא נקודות מבט שונות על אותו הסיפור, אלא שהסיפור הופך להיות אחר כאשר הוא מסופר מנקודות מבט שונות, והוא נשאר אמיתי (לא צד אחד כוזה וצד שני רואה את התמונה המלאה, אלא שאין תמונה מלאה).

5. התחלה, אמצע, סוף; הזמן בסיפור.

סיפור נע בין שני נקודות זמן. בחירת הנקודות האלה משפיעה על הסיפור וראייתו הכוללת. עיצוב הזמן בסיפור, והתייחסות למכלול של מציאות תוך שאנחנו חותכים קטעים ממנה.

6. שבירת תבנית, הפתעה.

בניגוד לדברים שנאמרו בסדנה מספר 3, ואולי גם כהמשך, הצורך בהפתעה בסיפור. שלא יהיה צפוי. שיהיה בו משהו חדש.

7. סמיוטיקה.

מבוא מקוצר מאוד לכל עניין מערכות הסימנים, לרבות השפה. לקראת שתי הסדנאות הבאות.

8. שפה כמסמן. פיסוק. סיפור אמור להתרחש, להיות מסופר בקול, לא להקרא מן הכתב.

השפה בסיפור. ההבדל שבין שירה ובין פרוזה בעניין המיקום של ההתרחשות.

9. סמלים, הבניית סמלים ושימוש בסמלים.

בדיקת סמלים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום, ואיך אנחנו משתמשים בהם על מנת לעצב את הסיפור. איך יוצרים הבנייה של סמל, ואיך מנהלים באמצעותו דיאלוג עם הקורא באופן לא מודע.

10. מוטיבים ועיצוב סיפר.

מהם מוטיבים, איך הם מתרחשים במציאות ומה משמעותם, ואיך הם מתרחשים בסיפור ותורמים לעיצוב הנרטיב האישי של המספר.

11. נקודות מבט.

לא נרטיבים, כי אם סיפור של אותו 'נרטיב-על' מנקודות מבט שונות, שחופפות זו את זו ומהוות לו תימוכין.

12. אמירה, מסר, התרת קונפליקט.

איך סיפור אומר דבר מה. למה כל סיפור אומר משהו. איפה מתרחשת האמירה (בסיפור או בתודעת הקורא). איך כל הדברים האלה קשורים לקונפליקט ולהתרתו (אם היא מתרחשת).

13. קוי עלילה, הנעת עלילה.

היחס בין המתח לסקרנות. עבר ועתיד בזמן הסיפורי, ותזוזתה של עלילה הלאה, על ידי הגיבור או על ידי נשיאת הגיבור הלאה.

14. דיאלוגים, מונולוגים וקיום ממשי של סיטואציה.

רגעי ממשות בסיפור עצמו. המעבר לקונקרטיות, ואיך זה קשור להבדלים שבין קולנוע ותיאטרון.

15. התכתבות עם יצירות. מכלול תרבות.

כתיבה בתוך מרחב כתוב, השקה לסיפורים אחרים, כלומר למציאויות אחרות. תגובה והחלה.

16. משלבים.

המשך דיבור על תהליך הריאליה. היחס בין המשלבים השונים, מה מאפיין כל אחד, ומה גורם לנו להשתמש במשלבים שונים בסיטואציות שונות או בסיפורים שונים.

17. קולו של המספר

בהתאמה לתמה המרכזית במערך, דיבור על קולו האישי של המספר ותהליך העיצוב שלו באמצעות השפה, צורת הכתיבה ועוד. יצירת תפישת 'סופר' פרסונלי שמשפיעה על הקורא. המחלוקת בין פוקו לבארת בעניין 'מיהו מחבר'.

18. אירוניה, הומור.

התכתבות עם תת-תודעתו של הקורא, מתוך תפישת ה'סופר' שלו.

19. דיבור עם הקורא.

התכתבות עם תודעתו הישירה של הקורא, תוך קריצה המרמזת על המרחב הכתוב שבו מתרחשת הסיטואציה.

20. זרם תודעה.

שילוב בין תפישת ה'סופר' של הקורא ותודעתו הישירה, בנסיון להעביר אותו מטאמורפוזה לתודעה אחרת.

21. קריאה ביקורתית מול קריאה ב'מרחב משחקי'. עריכת טקסטים.

תהליך הקריאה בתור 'חלק מהמשחק' (השהיית חוסר האמון. משחק, על פי ויניקוט). תהליך הקריאה כהתבוננות מודעת בעצמי (מבחוץ). יכולת שינוי הטקסט תוך דילוג בין הפנים והחוץ. היחס בין זה ובין המציאות: בין התבוננות אירונית מבחוץ ובין להיות חלק מהסיטואציה.

22. תהליך הכתיבה עצמו (שליטה בסוסים).

המרתה של המציאות לסיפור. תהליך הסימבוליקה שעובר על המציאות, ותהליך כתיבה ממשי, שמעביר את המציאות לשפה כתקשורת. שליטה ביכולות הכתיבה שלנו בהקשר היכולת לעצב סיפור, והכנה לקראת השלב הבא, הנותן כלים מעשיים לעיצוב הסיפור.