הדרך / קורמק מקארתי

הוצאת מודן, 207 עמודים. מאנגלית: אמיר צוקרמן.

 חופש הוא זמן חסר גבולות, ולא סתם: חלק גדול ממטרתו של החופש הוא לתת לאדם לחיות בעולם שבו הוא אחראי לעצמו, ובעצם לבחון איך אנחנו מתמודדים כשאין עלינו משהו מגביל. אז אמנם עלינו יש גורם מגביל קבוע, שהוא אלוקים, אבל גיבורי ספרו של קורמק מקארתי לא באמת מאמינים באלוקים, אז אולי אפשר לקרוא למה שעובר עליהם בתור חופש.

אני מזהיר אתכם מראש, עוד לפני ההמלצה, כדי שלא תגידו אח"כ "לא אמרת". אמרתי. זה ספר קשה לקריאה, שהמתרגם -המוכשר להפליא- השתמש בו במילים שלא קיימות במילון. המשפטים קצרים מאוד, הדיאלוגים מאוד פשוטים וקצרים, והתיאור של העולם מסביבם הוא ארוך ולפעמים מייגע. כל זה נכון, אבל זה לא ממעיט מגדולתו של הספר הזה, שיצא לפני כשנתיים וכבר מנסה להתקבע כקלאסיקה.

אבא וילד יוצאים למסע בעולם אפור. משהו התרחש בכדור הארץ, והאפר שהשריפות הותירו מכסה את הכל: העצים אפורים ושרופים, המים מזוהמים וכמעט שאין נפש חיה בחוץ. יותר מזה, אין שמץ של ירוק, דבר לא גדל, וכשכלום לא גדל – הדרך היחידה להשיג אוכל היא מקופסאות שימורים בבתים שצריך לבזוז. מקראתי לא מנדב פרטים מה קרה בעולם, וכל ניחוש שלי הופרך במהלך הקריאה. אבל אין זה חשוב בכלל. האב ובנו הולכים אל החוף המזרחי בארצות הברית, נושאים עגלת סופר ובה כל רכושם. האב נושא גם אקדח עם שני כדורים: לא להגנה עצמית.

הם הולכים אל החוף המזרחי, אבל אין להם מושג מה לעשות שם. גם אין עוד תקווה לכדור הארץ, כך נראה. ובכל זאת, זה לא ספר אפוקליפסה רגיל כמו "סלולרי" או "שקיעה". מקראתי מפשיט את הגיבורים שלו מהכל: מהתרבות, מכללי המוסר הרגילים, מהספרות ומהמוזיקה. הדבר היחיד שיש להם היא התובנה שהם הטובים והאחרים שמסתובבים בעולם הם הרעים. לא ברור מה התובנה הזאת אומרת, אבל היא נושאת אותם ברחבי ארצות הברית: בשלג, בגשם ובאפר המטונף שמכסה את הכל. חופש, בעצם. חופש מהכל, ובתוך הרִיק הזה מקראתי בוחן בשפה אמיתית להחריד, לא מתיפייפת ולא מטיפה, הרבה מאוד מהאמונות שלנו על החיים: הקשר שבין אב לבנו, בין איש לאשתו, ואפילו על המשמעות של לחיות.

יש לי עוד המון לכתוב על הספר הזה, אבל הכי פשוט יהיה לומר: לכו לקרוא. זה יהיה קשה, זה יהיה מוזר, אבל כשתצאו מהקריאה ותסתכלו על העולם שמסביב. עולם בצבעים, כשאתם עדיין מנסים להבין לאן נעלם כל האפור והלבן ואיך אתם ממשיכים הלאה, זה יהיה שווה את זה.

למה אני ממליץ עליו? כי הספר הזה טלטל עשרות מדינות, ניצב שנים ברשימות רבי המכר, והוא באמת משנה את נקודת המבט שלך על המציאות.

למי זה מומלץ? יותר למבוגרים, פחות לצעירים. הוא לא ספר כיפי לקריאה, אם זה מה שאתם מחפשים בקיץ הזה.

נקודת תורפה: הספר הוא לא מה שהביקורות שעל הכריכה עשו ממנו. התרגום מורכב ומלא במלים שכמעט ולא קיימות. ספר קשה לקריאה ולפעמים מייגע.

כדאי לשים לב ל: האב הוא המייצג של העולם הישן, עם המוסר והאמונה. ובכל זאת, גם האב וגם הילד משתנים במהלך הספר – בדיוק לכיוון השני ממה שהיינו מצפים

מודעות פרסומת

3 Responses to “הדרך / קורמק מקארתי”


  1. 1 בני ארטובסקי 14 באוגוסט 2012 ב- 20:37

    עד כמה הספר שונה מספרי אפוקליפסה אחרים העוסקים בעניין, כמו "מלחמת העולמות" של וולס (ששיעמם אותי עד מוות) או "על העיוורון" של סארמאגו (המרשים יותר)? יש לו מה להוסיף?

    • 2 יהודה גזבר 15 באוגוסט 2012 ב- 0:04

      בגדול, כן. ספרי אפוקליפסה נוטים לבחון התנהגות של בני אדם נורמטיים במצב בלתי נורמטיבי. כלומר, איך מערכות התרבות שלנו מתפקדות כאשר המבנים שמחזיקים אותם נעלמים. הספר הזה בוחן בני אדם ללא מערכת תרבות. עירום ועריה. נורא מוזר, אגב.


  1. 1 Break in the wall | מסה על גבולותיה של החברה ועל היצר הרע « הכריכה האחורית טראקבאק על 15 בספטמבר 2012 ב- 22:34

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 491 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: