וַהֲרֵי צְלִיל הַתִּקְתּוּק הוּא בְּעֶצֶם הַמָּוֶת מְהַמְהֵם, וַהֲרֵי כָּךְ
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֵיךְ הַשָּׁעוֹן מְדַפְדֵּף עוֹד יוֹם מְשַׁעְמֵם. וְאֵיךְ
הַזְּמַן שֶׁלְךָ מְטַפְטֵף כְּמוֹ הָיָה חֲסַר עֵרֶךְ. כְּמוֹ הָיָה חוֹל
בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם, הַנּוֹשֵׁר אֶל שׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ.
נִשְׁאַרְתָּ בַּבָּיִת, מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, מָה אֶפְשָׁר
מִלְּבַד לְהִסְתּוֹבֵב מֵאָחוֹר וּבְעִיקָר לְחַכּוֹת, וְזוֹהִי חָצֵר אֲחוֹרִית
וְאַתָּה נִמְצָא בֵּין הַפַּחִים, מְחַכֶּה שֶׁמִּישֶׁהוּ, שֶׁמַּשֶּׁהוּ,
שֶׁיָּבוֹא עַמּוּד עָנָן וְיַרְאֶה לְאָן הוֹלְכִים.
כִּי אִם אַתָּה עָיֵף, סָךְ הַכֹּל שָׁכַבְתָּ יוֹתֵר מִדַי בַּחוּץ.
וּבִשְׁבִיל לְהִשָּׁאֵר בְּבַיִת גַּם צְפִיָּה בְּגֶשֶׁם הִיא תֵּרוּץ: אַתָּה הֲרֵי
צָעִיר כָּל כָּךְ, וְהַחַיִּים כָּל כָּךְ אֲרֻכִּים. וּבִכְלָל,
יֵשׁ עוֹד זְמַן לַהֲרֹג הַיּוֹם; הֲלֹא לְשֵׁם כָּךְ מְחַכִּים.
וְאָז יוֹם אֶחָד אַתָּה מִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר וְנִדְהַם: אֵיךְ
פִּתְאוֹם עוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים הוֹפִיעוּ שָׁם. וַהֲרֵי
אַף אֶחָד לֹא אָמַר לָרוּץ, וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ בִּמְנוּחָה,
הֲרֵי שֶׁהִקְשַׁבְתָּ לְגֶשֶׁם הַיּוֹרֵד וּפִסְפַסְתָּ אֶת יְרִיָת הַפְּתִיחָה.
וְאַתָּה רָץ וּמִתְנַשֵּׁף, רָץ וּמְמַהֵר,
רָץ לִתְפוֹשׂ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲבָל הִיא שׁוֹקַעַת,
כְּלוֹמַר: אַתָּה מְאַחֵר.
וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה רָץ נֶגֶד עַצְמְךָ שֶׁמֵּעֵבֶר לַסִּיבוּב,
שֶׁלֹּא תְּנַצֵּחַ בַּמֵּרוֹץ הַזֶּה, אַתָּה יוֹדֵעַ,
וְהַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד תַּקְדִּים אוֹתְךָ שׁוּב.
מָה יֵשׁ לוֹמַר.
בְּאֹפֶן יַחֲסִי, הַשֶּׁמֶשׁ נִשְׁאֶרֶת אוֹתוֹ דָּבָר,
זֶה רַק אַתָּה שֶׁהַזְּמַן מַכֶּה בּוֹ, זֶה רַק אַתָּה
שֶׁנִּהְיֶה מְבֻגָּר.
מְבֻגָּר, לֵאמֹר: זָקֵן. קְצָר נְשִׁימָה. מְבַקֵּשׁ לְוַתֵּר.
לֵאמֹר: הַמָּוֶת הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב יוֹתֵר יוֹתֵר.
הַשָּׁנִים מִתְקַצְּרוֹת, הַזְּמַן אוֹבֵד, לִבְּךָ רָץ שׁוֹב וְרָצּוֹא.
כָּל עוֹד תְּחַפֵּשׂ נִרְאֶה שֶׁלְּעוֹלָם לֹּא תַּצְלִיחַ לִמְצֹא.
מָה נוֹתַר, בְּחַיֶּיךָ, תִּרְאֶה, מָה נוֹתַר. כָּל הַתִּכְנוּן לְחַיִּים
נִהְיֶה מְיֻתָּר. אֲנִי כּוֹתֵב וּמוֹחֵק, מְשַׁרְבֵּט שִׁבְרֵי אֲמִירוֹת,
לְהַשְׁאִיר חֲצִי דַּף מְיוּתָם
וְכַמָּה שׁוּרוֹת.
כְּפִי שֶׁאַנְגְּלִים נוֹהֲגִים: מְנֻמָּס וּמְנֻכָּר,
אֲנִי נִתְלָה בַּיֵּאוּשׁ הַשָּׁקֶט וְהַקַּר.
הַזְּמַן הִסְתַּיֵּם.
הַשִּׁיר נִגְמַר.
מוּזָר, חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי עוֹד מַשֶּׁהוּ לוֹמַר.
– –
בַּיִת.
בַּיִת, שׁוּב.
לַחֲזֹר, לִנְשֹׁם, לֶאֱהֹב, לִהְיוֹת כָּאן,
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, מַשְׁמָע: לְאָן תָּשׁוּב.
וּבַלֵּילוֹת הַתְּשׁוּשִׁים, הַקְּפוּאִים,
כְּשֶׁהַכֹּל כְּבָר עָבַר וּכְשֶׁהֶעָתִיד קְצַר רֳאִי,
שֶׁיִּהְיֶה לְאָן לָבוֹא, לְהִתְיַשֵּׁב, לְהַגִּיד: הַמֵּרוֹץ? הַשֶּׁמֶשׁ? הַכֹּל נִשְׁכַּח,
הִנִּיחוּ לִי וַאֲחַמֵּם אֶת עַצְמִי מוּל הָאָח.
(פִּתְאוֹם וְאֵי שָׁם, הַרְחֵק,
מֵעֵבֶר לַשָּׂדוֹת,
פַּעֲמוֹן מִצְטַלְצֵל בִּפְעִימוֹת שְׁנִיּוֹת וְדַּקּוֹת,
וְהוּא צָלוּל, וְרַעַנָן, וְהוּא קוֹרֵא לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ,
לִשְׁמֹעַ אֵת קוֹל הָגִיַּת מִלּוֹת הַקֶּסֶם הָרַכּוֹת–)
————-
TIME
Written by: David Gilmour, Nick Mason, Roger Waters & Richard Wright
Ticking away the moments
That make up a dull day
Fritter and waste the hours
In an off-hand way
Kicking around on a piece of ground
In your home town
Waiting for someone or something
To show you the way
Tired of lying in the sunshine
Staying home to watch the rain
You are young and life is long
And there is time to kill today
And then the one day you find
Ten years have got behind you
No one told you when to run
You missed the starting gun
And you run and you run
To catch up with the sun
But it´s sinking
Racing around
To come up behind you again
The sun is the same
In a relative way
But you´re older
Shorter of breath
And one day closer to death
Every year is getting shorter
Never seem to find the time
Plans that either come to naught
Or half a page of scribbled lines
Hanging on in quiet desperation
Is the English way
The time is gone
The song is over
Thought I´d something more to say
Home
Home again
I like to be here
When I can
When I come home
Cold and tired
It´s good to warm my bones
Beside the fire
Far away
Across the field
Tolling on the iron bell
Calls the faithful to their knees
…To hear the softly magic spell
—-
למעשה, כפי שניתן לראות, לא תרגמתי את השיר מילולית אלא על פי משמעות (מה שמכונה 'גיור'? אני חושב, לא יודע). תודה לשמואל שהפנה את תשומת ליבי להטעיה שבכותרת.
יהודה, אתה חייב לנו הסבר….
האם אמור להיות קשר מילולי בין המקור לבין ה"תרגום"?
או אולי –
זהו שיר שלך שנכתב בהשראה של שיר אחר (באנגלית)?
או אולי –
זהו סוג של שיר המשלב תרגום של הטקסט המקורי + פרשנות (שלך) בגוף השיר?
כי –
אולי אין סיכוי שאנו, הקוראים, נבין (בלי הפירוש)?
בקיצור: מה זה הדבר הזה?
טוב, תרגום מילולי ומדויק זה כמובן לא. ואפשר לראות את זה על השורה הראשונה.
הנסיון היה לקרוא את השיר של הפינק פלויד בתור שיר (poem) ולא בתור פזמון מושר (song), לקחת את הגרעין של השיר ולנסות להעביר אותו לשפה אחרת. כמובן שלעברית יש את הבעיות שלה, ואת הקונוטציות שלה למילים, והניסיון היה שהתחושה שאוחזת בי כשאני שומע את השיר (באנגלית) תועבר בקריאה של השיר (בעברית). אז זה לא שיר שלי שנכתב בהשראת השיר של הפינק פלויד, כי אני די צמוד למשמעות של הבתים ולמה שמתרחש בהם. ופרשנות כמובן יש, גם כי כל תרגום הוא פרשנות וגם כי רציתי להעביר את המילים חיות ונושמות, ולא לרצוח את השיר על מזבח הדיוק המילולי.
היו מקומות שלא הצלחתי להתאפק. הפתיחה שונה מאוד, והבית (המטופש למדי) "Home \ Home again \ I like to be here \ When I can" קיבל אצלי אובר משמעות. ויש עוד הרבה כאלה. אבל בתור תרגום שמעביר את רוח השיר, ולא את הדיוק המילולי של כל מילה ומילה, אני מקווה שזה הצליח.
יהודה,
חשבתי קצת על התגובה שלך והיא לא "מתיישבת" אצלי.
יש בינינו, אתה הכותב ואני הקורא, סוג של אמנה בלתי כתובה. אני מאמין לך ואתה מכבד אותי. ולכן אם אתה כותב למעלה "תרגום", אני מיד מכוון את עצמי לקרוא תרגום, ולא משהו לא מוגדר שנמצא היכנשהו על הספקטרום בין תרגום לבין שיר מקורי בהשראת…
תבוא ותגיד: מה אתה עושה דרמה מאיזה עניין פעוט וחסר חשיבות של ממש?
אז ככה. אתה ואני חיים בשני עולמות, בעולם האמיתי שלנו אך גם בעולם המילים. בעולם האמיתי זו באמת לא דרמה, חפיף, לא עושים עניין.
אבל בעולם המילים יש בעיה, מישהו גרם לי ללמוד שיעור מעוקם, יצר אצלי תגובה של לא-להאמין. וכי איך אנהג בפעם הבאה כשאני פוגש תרגום שלך אשר לא הצמדת לו את המקור? ואולי החשדנות היא מדבקת, ואתחיל לחשוש גם מנאמנות של מתרגמים אחרים?
היה לנו חוזה שבין כותב לקורא, ומישהו פגם והפר את החוזה הזה.
[כל זה רק בעולם המילים, בחיים האמיתיים לא קרה כלום]
חבל.
אני מקבל את התגובה שלך, ואתקן את הכותרת ואת הפוסט עצמו.
תודה.