מתכון לצ'ולנט

ובכן רבותי אין ספק שהחורף הגיע, הגשם מטפטף, השלוליות מקפצות, השבוע נגמר וצריך להכין צ'ולנט לשבת.

צריך להגיד שצ'ולנט הוא תמציתה של החוויה היהודית. שהיא, אם יותר לי להתפייט קמעא, רגע השילוב שבין מסורת, אמונה, טיפת חוצפה יהודית והיכולת לפשוט את הרגליים ולנוח רגע בין גלות אחת לאחרת. כמו כל דבר ביהדות יש בנושא אלפי זרמים ועדות ושיטות שונות באמונה (שבוודאי יופיעו בתגובות) אבל, שוב כמו כל דבר ביהדות, רק אני צודק וכל השאר רשעים ארורים. ובכן, לענייננו.

א. לפני שמתחילים משרים בערך כוס שעועית, מעורבת – אדומה ולבנה – למשך הלילה. אני תמיד משרה יותר ואז זורק קצת לפח כדי שיהיה שפע. אין לי מושג אם זה מביא שפע אבל אני ממשיך לעשות את זה כדי לא להפריע למזל. אם לא השריתם – בשלו אותה איזו שעה על אש נמוכה עם סודה לשתיה. סודה לשתיה היא כמו המנחה המקוצרת של השריית השעועית; זה לא בדיוק זה, אבל אין זמן אז לא מתלוננים.

ב. מטגנים בצל אחד, גדול. כמה בצל, כך שכל תחתית הסיר תהיה מכוסה. תחשבו על הבצל כמו שאתם חושבים על ריפוד לכיסא. מה אתם חושבים, שתפוחי האדמה ישמחו לשבת על הקרקעית החשופה של הסיר? אין לכם דרך ארץ? את הבצל מטגנים כמו שמטגנים בצל, כלומר אט אט ובמתינות עד שיזהיב. זה גם מה שנותן את הצבע לחמין (ביחד עם הכמון שנגיע אליו בהמשך), אז נא לא לזלזל בעניין. אומרים לכם אט אט, אז תקחו את הזמן. אפשר לשיר לו שירי שבת בינתיים. אני מחבב את 'כל מקדש שביעי' אבל מה שעולה לכם לראש זה אחלה.

ג. שמים תפוחי אדמה חתוכים לקוביות לא קטנות מדי ומצרפים חלקים נבחרים מבטטה נבחרת שזו ככל הנראה הבטטה האחרונה שנשארה בעגלת הירקות. ככה זה תמיד. בכל אופן, מה שחשוב כאן זה תפוחי האדמה. אני נוהג לשים שכבה אחת אחידה של תפוחי אדמה על הקרקעית ואז לשים עליהן קצת בטטה מחשש לעין הרע.

ד. מפזרים חופן גריסי פנינה וקצת מהשעועית שהשריתם – בלי המים. חשוב לי להגיד משהו על גריסי פנינה. אנשים מסויימים לא נזכיר את שמם, עומר, חושבים שאפשר לשים חיטה או שעורה במקום גריסי הפנינה. או שאפשר (חס וחלילה) לוותר על הגריסים. ה' ישמור מאיוולת שכזו! גריסי הפנינה הם מה שמוציא גלוטן והופך את תערובת הבשר ותפוחי האדמה שלכם מחבורה של רווקים בודדים בנחלאות – לבִּיצה. אל תזלזלו בהם!

ה. מוסיפים בשר חתוך לקוביות באותו הגודל כמו תפוחי האדמה. כאן נחלקו הדעות איזה בשר מוסיפים. אם יש מעות, אני שם אסאדו. אם אין מעות, אני קונה שמונה (שריר) או חמש (כתף), ומוסיף עליהם שומן בקר ועצם עם מיח. העצם זה סתם בשביל הפוזה. אחר כך מוציאים אותה לשולחן ויונתן אומר 'הופה, זה גזבר, הוא מומחה לחמין', אבל זה סתם כי רואים אותה. השומן (שנעלם) זה מה שחשוב.

ו. שוב תפוחי אדמה, עליהם בשר, עליהם גריסים ושעועית. למה ככה? כי בלי חזרות אין טעם לתלמוד.

ז. ממלאים במים עד שיכוסו ראשי ההרים כמו שנכתב אצל נוח. מוסיפים ראש שום שלם וכמה ביצים. ראש השום נותן מתיקות קלה, וחוסך לכם את השטויות האלה של סילאן. תגידו, ר' עקיבא היה שם סילאן בחמין נראה לכם? מוסיף אגוזי מלך? הכל שטויות. הביצים זה בשביל הזאטוטים שיהיה להם במה להתעסק בשבת בבוקר.

ח. מתבלים בכל מיני תבלים! וליתר דיוק: כמון במשורה (כן כן!). מלח, פלפל שחור. זהו. אם רוצים אפשר להוסיף פפריקה מתוקה שהיא כמו וורטים בעלוני שבת; כשאתה רואה אותה אתה אומר לעצמך 'וואי, מעניין, חשוב, בטח משמעותי' ואתה שוכח מקיומה אחרי חצי דקה. כמון, לעומת זאת, הוא כמו שיחת מוסר טובה. הוא מחלחל לתוך העצמות שלך באופן שאפילו לא ידעת שאפשר. אפשר לפרגן במלח, הוא סופח נוזלים ולכן קצת קשה להגזים בו. זהו רבותי. החמין שלכם מוכן.

ט. כלומר – תרתיחו כמו שנאמר בתלמידי חכמים שמתלהבים איש על רעהו בגלל איזה חידוש באחרונים, תעבירו לאש נמוכה לכמה זמן שבא לכם (שעה זה סבבה) שזה כמו הסבר טוב בראשונים, לא צריך להתלהב מכלום זה פשוט נשמע נכון ואנחנו ממשיכים הלאה. אם הכנתם את החמין ביום חמישי תרתיחו אותו שוב לפני ששמים על הפלטה ביום שישי. וכמובן – לילה שלם על הפלטה, ולאכול בשבת בבוקר כשהגשם יורד בחוץ והוויסקי בהישג יד.

_____________

הערות חשובות!

– חמין זה עניין של מסורת. עשו את הצ'ולנט כשם שאמך עשתה צ'ולנט. אם אביך הוא זה שעושה צ'ולנט (כמו במקרה שלי), עשה כמו שאביך היה עושה. אם הם היו עושים חמין, ולא צ'ולנט, עשה אף אתה חמין. אין פה עניין לדברים כמו חצילים, קינואה או (שומו שמיים) שזיפים מיובשים. אתם חושבים שבוולוז'ין היו שמים חצילים בצ'ולנט? שרבי עקיבא היה שם אגוזי מלך בחמין שלו? זהו. מותר לשנות פה ושם, כן? אבל אל תגזימו. אם, דרך משל, הרוזנברגים יצאו מהבית שלך ויאמרו 'מה הסיפור של החמין של גזבר, יש בו חצילים' תדע שלא עשית מלאכתך נאמנה.

– חמין זה עניין של אמונת חכמים. או אמונה באופן כללי. בטחו בחמין שלך ששמתם בו מספיק מים ושהוא משתזף כהלכה. דבר זה לימדונו רבותינו, אם אתה מסתפק אם שמת מספיק מים או לא, משמע שמת מספיק מים. אם לא היית שם, לא היית מסתפק. ספקנות, ידידי, זה העניין המהותי ביותר באמונה. כמות המים שצריכה להיות בחמין היא בדיוק במידה שבה אתה לא בטוח אם זה יותר מדי או פחות מדי. חמין אינו עניין לוודאות, הו, לא, חמין הוא עניין של אמונה וביטחון. אם תוסיפו לו מים כדי 'להיות בטוח', כמנהג השוטים, תמצאו את עצמכם אוכלים בצהרי השבת מרק צ'ולנט עם שקדי מרק.

– מביני דבר נהגו לאכול שאריות מהחמין במלווה מלכה, כלומר במוצאי השבת. ולכן לא מכינים חמין בסיר קטן של שלשה וחצי ליטר, אלא בסיר של חמישה ליטר לערך, ומזמינים חברים לחסל את הכל במוצאי השבת. ואף שאין סימן לדבר, טעם יש בדבר שהוא טעים.

בהצלחה לכלל הציבור הקדושה והקב"ה יזכנו לאכול מאכלים טעימים לרוב. אמן.

5 מחשבות על “מתכון לצ'ולנט

  1. ומה אם אני עושה חמין איך שבא לאשתי ולי לאכול אותו?
    אנחנו לא שמים שעועית. למה? ככה. לא אוהבים.
    וכן, הופכים אותו למתוק ורק קמעא קמעא חריף. בטטות הולכות בו על הכיפאק. גם סילאן. מלאן סילאן. יש למישהו בעיה עם זה?
    וואלאכ, שופך פנימה חיטה כאילו בשבוע הבא פסח וצריך להיפטר מכל החמץ שבפריזר. כן, וגם גריסי פנינה. ואתה יודע משהו? אנשים שאוכלים אצלי חמין לא מסוגלים לקום מהשולחן מרוב שהתפוצצו. יופי?

    "מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. וכל המאמין, צריך לבשל ולהטמין, לענג את השבת ולהשמין, ויזכה לקץ הימין".

  2. אצטט ספור יפה שלך מפעם [מהזיכרון]: "מה הוא אמר? מי שלא אוכל תבשיל של תפוחי אדמה ובשר בשבת הוא לא יהודי"

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s