ככה זה


 "I know that you can love me"

I. הוראות לבָּחור אחרי נטישה
יֵשׁ לְהַשְׁאִיר אֶת הַשְּׁתִיקוֹת לַמְאֹהָבִים, אֶת הַפַּחַד
לַמַּרְתֵּפִים, אֶת הַצְּעָקוֹת לַתַּדְהֵמָה. אֲדִישׁוּת יֵשׁ לִמְכֹּר
כִּמְעַט בְּאַגַּב, בְּעָרְמָה. נְשִׁיקוֹת יֵשׁ לֶאֱרֹז בְּשַׂקִּיּוֹת
נְיָר רַכּוֹת וְלִשְׁלֹחַ לְפִי כְּתֹבֶת הָהַזְמָנָה. חִבּוּקִים –
רַק לְאִמָּא וְרַק לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. יֵשׁ לְהַפְסִיק בְּהֶקְדֵּם אֶת
הַצִּפִּיָּה לְהוֹדָעָה, אֶת הַלֵּב הַפּוֹעֵם, אֶת הַשֵּׁנָה לְלֹא שֵׁנָה,
יֵשׁ לְהַפְסִיק וּמִיָּד לִשְׁלֹחַ תִּקְוָה לְכָל אוֹהֵב וְסַבְלָנוּת לְכָל הַמְתָּנָה.
חִיּוּכִים יֵשׁ לִשְׁמֹר בַּאֲרִיזָה שֶׁל עוּגִיּוֹת, הֲלִיכוֹת שְׁקֵטוֹת בַּפַּרְק לְהָנִיחַ
לִקְבוּצַת זְקֵנוֹת. אֶת הַסְּרָטִים לְהַשִּׁיל מֵהַמַּתָּנָה, אֶת הַכִּסּוּפִים
לִפְרֹם אַט אַט וּבִנְגִיעָה עֲדִינָה. אֶפְשָׁר לְהַבִּיט בַּחַלּוֹן, אִם זֶה עוֹזֵר,

אִם מַשֶּׁהוּ בִּכְלָל יָכֹל לַעֲזֹר.

II. ארוחת ערב לבד

אֵין טַעַם לְהָכִין חֲבִיתָה. כְּלוֹמַר,
יֵשׁ סִבָּה לַחֲבִיתָה אֲבָל אֵין לָה טַעַם:
חֲבִיתָה תְּפֵלָה.
גַּם אֵין כָּל סִבָּה לְהַעֲמִיד נֵרוֹת עַל פָּמוֹטִים,
אוֹ לְהַחְשִׁיךְ אֶת הַחֶדֶר וְלִלְכֹּד מַבָּטִים,
אוֹ לְחַיֵּךְ.
אֲפִלּוּ אֵין אֶת מִי לְהַאֲכִיל בְּכַפִּית
אֶת הַקּוֹטֶג' וְאֶת הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּרָאתָ.

בִּמְקוֹם זֶה אַתָּה יוֹשֵׁב וּבוֹהֶה,
כְּבָר עָדִיף שֶׁתִּבְהֶה בַּחַלּוֹן.

III. חלון, שיהיה

הוּא לֹא מְדַבֵּר אֶל הַחַלּוֹן, הַחַלּוֹן לֹא מְדַבֵּר אֶלָיו.
כַּנִּרְאֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהֵם בְּרֹגֶז נֶעֱלָב, אִם רֹגֶז הוּא
לְהַבִּיט דֶּרֶךְ הַזּוּלָת כְּאִלּוּ הוּא שָׁקוּף, לְהִתְעַלֵּם
בִּנְקִישַׁת רַגְלָיִים וּבְאַף זָקוּף, לָקַחַת זַיִת מִמַּגָּשׁ וּלְהַפְטִיר –
אֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתְךָ. מִישֶׁהוּ אַחֵר? מִישֶׁהוּ מַכִּיר?
אִם כָּךְ – אָז כֵּן, הֵם בְּרֹגֶז:
הוּא מִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, הַחַלּוֹן מִסְתַּכֵּל דַּרְכּוֹ. דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶפְשָׁר
לִרְאוֹת רְחוֹב קָטָן וּבָחוּר בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית וְאַסְפַלְט חַם,
אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ,
לֹא אִכְפַּת לִי גַּם.

עַל הַסַּפְסָל בַּגִּנָּה הַבָּחוּר מֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ כְּאִלּוּ
הָיוּ כָּל חַיָּיו תְּלוּיִים בַּשָּׁעוֹן הַזֶּה, מִתְנַדְנְדִים כְּמוֹ
גּוּפוֹת עַל חֶבֶל תְּלִיָּה. הוּא מְסַדֵּר אֶת שׁוּלֵי מִכְנְסָיו
וּמֵצִיץ בַּשַּׁקִּית – –

חֶבֶל תְּלִיָּה? אָמַרְתִּי חֶבֶל תְּלִיָּה? אֵלִי, אֵין סָפֵק, הוּא מְחַכֶּה לְנַעֲרָה.

 

————————————————————————————-

[לכאורה לא קשור, למעשה השיר הזה התנגן לי ברקע במשך כל הזמן שלקח לי לכתוב את השיר. כן, בלופים אינסופיים.]

guns'N'roses) "

3 מחשבות על “ככה זה

  1. תגובה ל "הוראות לבחור אחרי נטישה":
    אהבתי מאוד, השיר מדויק מדוד ומשקף, אך גם נותן מקום לקורא, ולא מדביק אותו לקיר בבוטות שהיה יכול להיכתב על הנושא הזה. הניגודים (או שלא) אסוציאטיביים מרתקים וגורמים למחשבה מהרב משמעיות שלהם. למרות הנושא שעליו נכתב, השיר משאיר תחושה נעימה, קלילה, כמו ריח עדין של סבון (מוצק) אחרי מקלחת. שיר עם הרבה ניחוחות וצבעים כמו יום קריר אחרי גשם.
    מצ"ב לך שיר באותו נושא (אשמח להערות והארות).

    הפשטת אותי משבר,
    חיברת את שברי לאט ובסבלנות בלי לפצוע אותי מרסיסי.
    הלבשת אותי אהבה והערצה,
    שהפשיטו ממך חן וחוזק.
    הלבשת אותי יציבות, בזה שנתת לי את שלך.
    ועכשיו לבושה אני מלכות ואצילות,
    משאירה אותך ערום ועריה מתבוסס בדמי זיכרונותיי.

    • ממש תודה על התגובה.
      לצערי אין לי זמן לתגובה ארוכה על השיר שלך, בטח שלא בפומבי. מייל או פייסבוק יוציאו ממני משהו, אני מניח, ואת/ה מוזמן לשלוח.

  2. […]  התרגיל שנתתי לתלמידים שלי כלל ליצור רשימה של דברים שמסמלים את הבית. כלומר: דברים שאם אני יוצא מהבית לא יהיה לי אותם, אני אצטרך לוותר עליהם. בית כמושג מטאפורי, כמובן, שמתייחס גם לאמונה ולקשר. אחר כך, לקחת את הדברים ולתת להם המשגה מחוץ לבית. סוג של 'מה עושים איתם עכשיו' או 'איך משחזרים את זה'. כשערכתי לעצמי את התרגיל הזה, בעבר, זה מה שיצא: […]

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s