גלידה (פרק 2)

[הפרק הקודם כאן]

ה.

לנעמי, חברה של יסכה דינה, קוראים בעצם נעמי איתן. במקור זה היה נעמי גלעד והיא אפילו רצתה לשמר את השם ולקרוא לעצמה נעמי גלעד-איתן או משהו שיוויוני שכזה אבל כיון שהתחתנה עם גלעד איתן (ולא עם אדיר הדתל"ש שסחב אותה חצי שנה או עם יוסי אליהו שהיה כרוך אחריה בתיכון ואז הלך ללמוד ב'הדרת פנים') הייתה לה התחושה שכל העסק עם השמות הולך להיות מסובך מדי, ועדיין מפריע לה שזה שם המשפחה שלו ובכל פעם שמישהו קורא לה נעמי איתן יש לה את התחושה שבכלל לא מתכוונים אליה אלא למישהי אחרת.

הם גרו בדירת חדר וחצי מכוערת עם כמות פסיכית של האגן דאז במקפיא (כי גלידה צריכה להיות איכותית) אבל היא עמדה לסיים את התואר וגלעד למד עריכת דין ודף יומי והיא הייתה די מאושרת.

וכך היה עד שיום אחד היא דיברה עם יסכה דינה בטלפון ויסכה דינה אמרה לה נועם שלי, בכל יום הוא מכין לי ארוחת ערב ומספר לי מה היה היום בישיבה ובבוקר הוא מנגן לי שיר כדי להעיר אותי, איזה חמוד? ונעמי אמרה נכון, נכון, אבל בתוך תוכה חשבה על זה שגלעד מעולם לא הכין לה ארוחת ערב או ניגן לה שיר והדבר הכי רומנטי שהוא עשה אי פעם היה להציע לה נישואין וגם זה, מזל שאמא שלו הייתה שם בזמן התכנונים כי אחרת הוא היה מציע על ספסל אקראי בגינה הציבורית. והיא חזרה הביתה ואמרה גלעד, אתה יודע, נועם של יסכה-דינה מנגן לה שיר כל בוקר, וגלעד הסתכל באחד הדפים שלו בהסח הדעת ואמר טוב, נו, מה לעשות. אני לא יודע לנגן.

בקיצור היא הייתה טרודה יום ויומיים איך הופכים את הקשר שלהם לפי אלף רומנטי וערב אחד הבריק לה הרעיון וכשגלעד חזר מהמכללה נעמי התיישבה מולו ואמרה לו גלעדי, אני רוצה לטוס איתך לאיטליה. מה יש לי לעשות באיטליה, אמר גלעד, ונעמי אמרה מה זה משנה, בוא בשבילי. טוב, אמר גלעד. מה, אתה לא מתרגש, היא אמרה והוא אמר לא, לא כזה. אני לא כזה טיפוס של טיולים. גם כשאני הולך לצימר אני לוקח איתי ספר שיהיה לי מה לקרוא, וגם באיטליה את בטח כזה תתרוצצי מכאן לשם ותרצי שנראה הכל ואני אשב בצד ואקרא ספר. אבל אם זה מה שעושה לך טוב, אני רוצה שיהיה לך טוב, אז ניסע לאיטליה.

באמת זה היה ככה, כלומר שהיא התרוצצה ממקום למקום והראתה לו את שער טיטוס ואת הפנתאון ואת הקולוסיאום והוא חייך אליה ומדי פעם בנסיעות הוא שקע בספר שלו או בדק מיילים, והם הצטלמו ביחד לתמונות משותפות ליד שער גן העדן או בכיכר הרפובליקה, כך שכשורדית, אמא שלה, בדקה בפייסבוק הם היו נראים מאושרים ביחד וזה מה שחשוב בעצם, אה, מאיר? כך אמרה לאבא של נעמי שנמנם על הספה ואמר כן, כן, ואף אחד לא ידע שהטיול הרומנטי הגדול של גלעד ונעמי דועך לאט לאט ושהוא לא מראה שום סימן שהוא נהנה ורק נגרר אחריה למקומות, ובמקום להרגיש הכי ביחד מול כל העולם היא הרגישה הכי לבד מול כל הביחד.

וערב לפני היום האחרון בפירנצה ורגע לפני שהם חזרו לארץ הם הלכו בכיכר בפירנצה וראו גלידה, ומשהו בלב של נעמי זז לרגע כי בכל זאת, גלידה. וגלעד הסתכל עליה פתאום ואמר לה נעמי, את רוצה אולי גלידה? ומרוב ההתלהבות היא אפילו לא טרחה לבדוק את האיכות ומיד אמרה לו כן, כן, בטח שאני רוצה, והוא קנה גביע אחד במחיר מופקע והם ישבו על המדרגות ולקקו מאותו גביע, פעם אחת הוא ופעם אחת היא, ולרגע אחד כל נגני הרחוב נגנו רק בשבילה וכל הציפורים צייצו בשבילה והעיר הייתה נראית לה המקום הכי יפה בעולם.

וכשהיא חזרה הביתה היא ישבה עם יסכה דינה לקפה ואמרה לה תקשיבי, את לא מבינה, יסכה דינה, כל כך יפה שם. כל כך כל כך. ויש שם בפירנצה גלידה, את לא מבינה. בחיים לא טעמתי גלידה כזו. את אוכלת משהו קר והלב שלך מתחמם. ויסכה דינה שבחיים לא יצאה מהארץ הקשיבה לה מוקסמת, ותוך כדי שהיא מספרת נראה פתאום לנעמי כאילו הטיול היה הדבר הכי רומנטי בעולם, עם כל השמות האקזוטיים והשערים המפורסמים והתמונות בפייסבוק.

וכשנעמי חזרה הביתה היא ראתה את גלעד ואמרה לו וואי, גלעדי, איזה כיף היה באיטליה, נכון? אני רוצה לחבק אותך. וגלעד הרים את העיניים שלו מהמחשב ואמר לה טוב, אם זה מה שעושה לך טוב, אז סבבה, והוא קם מהכיסא ונתן לה חיבוק גמלוני שכזה, ובתוך כל הזרועות שלו היא הרגישה הכי אהובה בעולם והכי שייכת בעולם ואפילו לא היה אכפת לה לרגע שקוראים לה בשם המשפחה שלו.

ו.

לפני הפעם הראשונה שנעמה בוזגלו חתכה משמעון מרמלשטיין הם קבעו בקפה קפה בתחנה המרכזית ובדרך היא העבירה בראש את כל הבחורים שהיא יצאה איתם עד כה, יובל כהן מהסניף ויוסף אליהוא מהשירות וההוא מגבעתיים עם השיער החום שהיא אף פעם לא זכרה מה השם שלו, שהיה דייט וחצי וכבר היה ברור שזה לא זה. לא הרבה בחורים סך הכל אבל כל אחד מהם נבחר בפינצטה חוץ משמעון מרמלשטיין, שהיא נפגשה בו במקרה בתחנה המרכזית והוא עזר לה עם התיק.

ויחד עם זה היה לה ברור שעם אף אחד מהם לא היה לה כיף או מצחיק כמו שמעון מרמלשטיין. אבל מצחיק בקטע ציני, היא הסבירה לאמא שלה לפני, כאילו הוא מסתכל על כל העולם מבחוץ וכל העולם נראה לו הזוי, וזה עצוב או מצחיק תלוי במצב הרוח שלו באותם רגעים. זה לא שהוא לא אדם טוב, אמא, אבל יש רגעים שהוא כל כך מנוכר. ואמא שלה הנהנה ואמרה את צריכה מישהו שיחבק אותך, חומד, ונעמה בוזגלו אמרה זה בדיוק מה שחשבתי.

ולכן כשהם התיישבו זה מול זו היא לא עשתה הרבה גישושים ואחרי השלום שלום מה שלומך מה למדת היום איך היה באוניברסיטה היא אמרה תקשיב, חשבתי על זה הרבה ואני עדיין לא ממש יודעת אתה קצת אשכנזי מדי וקצת שכלי מדי בשבילי, כאילו לא תוכל להעניק לי את החום הדרוש, אז נראה לי שלא. ושמעון אמר אני לא מבין מה זה אומר, ונעמה אמרה לעצמה בדיוק זה הקטע, אתה לא מבין מה זה אומר, ובדיוק הגיע המלצר עם השוקו והקפה והם לקחו פסק זמן לשתות משהו ולנשום.

ולשמעון היא אמרה לא משנה, באמת לא משנה, זה לא אתה הבעייתי פה, זה אני שצריכה משהו שאתה לא יכול לספק לי, ולמרות שאתה מצחיק וחכם ממש אז ההחלטה הכי הגיונית היא להפרד. ושמעון מרמלשטיין שלא ידע דבר על כל ההתלבטות הזאת אמר את בטוחה? והיא אמרה בבטחון, כן, חשבתי על זה הרבה. ושמעון אמר טוב, אם זה מי שאת חושבת שאני אז אני לא אהרוס לך ואבכה עכשיו. והיא צחקה קצת ואז נעצבה לעצמה כי הציניות הזו הייתה בדיוק הסיבה שגרמה לה לחתוך.

כל זה היה לפני שנתיים וחצי ובינתיים היא הספיקה סיים את התואר שלה בריפוי בעיסוק בתל אביב ולצאת עם עוד הרבה בחורים אחרים אבל כל הבחורים האלה היו נראים לה אנשים זרים שהיא צריכה להכיר וזה לא הרגיש לה הגיוני בכלל. מה גם ששמעון מרמלשטיין נתקע לה בראש מסיבה כלשהי והיא לא הצליחה להבין למה.

אמא שלה חשבה שזה בגלל שהוא היה כל כך חד ונכון ויודע מה צריך לעשות בכל סיטואציה ואבא שלה חשב שזה בגלל שהוא נראה לא רע וגם די חכם ונעמה חשבה שאלה בדיוק הסיבות של כל אחד מההורים שלה להיות עם השני, ורק נורית החברה הכי טובה חשבה שזה בגלל שזו הייתה טעות להפרד ממנו מלכתחילה וזה בדיוק מה שהיא אמרה לנעמה בוזגלו. ונעמה אמרה טוב, אבל החלב כבר נשפך, בדיוק לכן אנחנו בוכים. ונורית אמרה כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.

וכך יומיים אחר כך היא התקשרה אליו בהפסקת צהריים והוא אמר היי, שלום, ונעמה אמרה בקלילות תקשיב, שמעון, אני בדיוק מגיעה במקרה לסביבה של הישיבה שלך וחשבתי לקפוץ להגיד שלום ואולי גם לשבת לאכול גלידה או משהו, מה אתה אומר, ושמעון אמר לא דיברנו איזה שנתיים, ונעמה אמרה כן, אני יודעת, זה באמת לא הגיוני וזה אבל הייתי בחוץ והרגשתי שאני חייבת לצלצל אליך. ושמעון אמר טוב, בסדר, בשש ככה במרכז המסחרי? ונעמה אמרה וואי, אתה מפתיע אותי. חשבתי שתגיד לא. אז כן, יאללה.

ואחרי חמש שעות הם ישבו זו מול זה במרכז המסחרי ופטפטו כאילו הם מעולם לא נפרדו ובחמש השעות האלה נעמה בוזגלו חשבה וחשבה איך אפשר לבחון אולי הוא השתנה, ותוך כדי השיחה היא החליפה באגביות נושא והתחילה לספר איך היא צריכה להגיש מחר עבודה בקורס העשרה שהיא לוקחת ואין לה מושג מה הרמב"ם אמר ומה הרמב"ן אמר ואפילו לא אם הם דיברו על אותם דברים, ותוך כדי הדיבור היא התרגשה קצת ואפילו קנחה את האף.

ושמעון מרמלשטיין אמר מה הסיפור, בואי, אני אעזור לך עם זה. ונעמה אמרה, באמת? ושמעון אמר כן, בטח. רוצה שנדבר טלפונית אחרי סדר ערב? ונעמה אמרה כן, נשמע לי בסדר, והיה לה נורא ברור שהוא עבר את המבחן ורק הייתה צריכה לוודא שהוא באמת בסדר, ולכן לשנייה לפני שהיא באה לקום היא נגעה בו כאילו בטבעיות והוא לא אמר כלום והלב שלה חישב להתפקע.

ז.

כשנעמה בוזגלו הביאה בפעם הראשונה את שמעון מרמלשטיין הביתה התיישבה מולו רונית בוזגלו וניסתה לבדוק מאיפה היא מכירה את ההורים שלו. היא בדקה אם הוא קרוב של מרמלשטיין מנוף איילון ואם אמא שלו היא פינקל שכתבה במעריב ואם סבא שלו היה ההוא מהביטוח רכב לחברי בנק המזרחי, ורק כשגילתה ששמעון מרמלשטיין הוא הוא אחיין של המרמלשטיין שלמד עם יוסי אח שלה בחורב, רק אז התקררה דעתה והיא נתנה לנעמה ושמעון לשבת על הספה בנחת ולאכול מעוגת השמרים שהיא הניחה שם מראש, ועדיין איזו תחושה פנימית אמרה לה שמשהו לא הכי בסדר, והיא המשיכה לפקוח עין על השמעון הזה.

היא עצמה הייתה רונית מושקוביץ' למשך עשרים וארבע שנים וכשגדלה כל הבנים בסניף היו נראים כאילו הם עושים תחרות מי יהיה יותר חסר אכפתיות ויותר ציניקן ואדיש ויותר גבר-גבר מסוקס, על רוב הבנות זה עבד אבל לה, רונית מושקוביץ', הבת של השופט מושקוביץ', דרוש יותר מאשר בחור שלמד בגוש ועכשיו הוא בעניין של הנדסה.

בכל אלפי הספרים שהיו בבית היה כתוב שזוגיות צריכה חום ואהבה ולכן אחרי שהיא ניסתה לצאת עם יגאל וזה היה זוועה למרות שמיכאל גונן חיזר אחריה בדרכו הגמלונית במשך כל השנה הראשונה באוניברסיטה, היא אמרה לו לא בצורה חד משמעית והרגישה טוב עם זה למשך חודש ורע במשך חצי השנה הבאה.

כך במשך חצי שנה הרגישה איך בגיל עשרים וארבע היא תקועה בלי אף אחד והבדידות הזאת קשה בצורה בלתי נסבלת עד שיום אחד פגש בה יצחק בוזגלו אבודה במסדרונות המבלבלים של הר הצופים, שנראים יותר כמו מערכת מחילות מסתור מאשר כמו אוניברסיטה מסבירת פנים, והוא הראה לה איפה נמצאת הספריה של עבודה סוציאלית ואחר כך שאל אותה אם היא רוצה לבוא איתו לגלידה הכי טעימה בירושלים, היא התלבטה לשניה ואז נזכרה איך ספרדים הם הרבה יותר חמים ואוהבים מאשכנזים ומיד אמרה כן.

היא אמרה כן לגלידה של אלנבי בקינג ג'ורג' וכן לדייט בערב וכן להצעת הנישואים, וזאת למרות שבבית הכנסת התלחששו שהבת של השופט מתחתנת עם פרענק ומעניין אם היא בהיריון ובטח יהיה להם זיבעלע.

לא היה להם זיבעלע אבל גם הקלישאות לא ממש היו נכונות. הוא היה בטוח בעצמו באותה מידה שלא היה פטפטן, וקר רוח באותה מידה שבה רצה לעשות לה טוב. פעם הם הלכו לאיבוד בנאפולי במשך שלש שעות בגלל שהוא היה בטוח שהם צריכים לעלות על האוטובוס הלא נכון והיה בטוח שבית המלון ממוקם במזרח העיר ולא במערבה, והם הלכו ברגל את כל העיר והוא כל הזמן אמר תסמכי עלי, יהיה בסדר, תאמיני לי, עד שבאיזשהו שלב היא התיישבה על המדרכה ופרצה בבכי ושום דבר לא הצליח לשכנע אותה לקום, לא דיבורים ולא נזיפות ולא הצקצוקים של האיטלקים על הבחור ביש המזל, ובסוף הם לקחו מונית ושילמו לה הרבה יותר מדי. היא אהבה אותו ורצתה שהוא יהיה בדיוק כמו שהוא רק טיפ טיפה פחות סרקסטי ובטוח בעצמו וטיפ טיפה יותר נינוח וחמים.

בהתחלה היא רצתה שנעמה תתחבר עם הבנות בגן נרקיס ולא בגן חבצלת ואחר כך היא רצתה שנעמה תלך ללמוד חלילית כדי שתהיה חברה של הפינקלשטיינים ובסניף היא עודדה את נעמה שתהיה חברה של אורי שגיב, שהיה משאת לב כל האמהות, בן למשפחת שגיב שכולם יודעים כמה כסף יש להם מתחת לבלטות ובלונדיני מוצק עם חיוך ממיס, ונעמה בדווקא הלכה והתחברה עם אסף ועמית ורותי שנהב, שכולם היו חבורה טובה ובלי ספק הרבה יותר תוססת, אבל שידוך הרבה פחות מוצלח מאורי שגיב. וכשנעמה יצאה עם שמעון מרמלשטיין הזה רונית כבר ידעה לשים עליו עין.

ובאמת כמה ימים אחרי זה נעמה ישבה ואכלה דנונה עם גרנולה בשולחן העץ במטבח ואמרה לה אמא, אני לא יודעת אם להמשיך איתו או לא, היא הקשיבה לזה שהוא ביני"ש מריר וציני ואמרה לה נעמונת, את צריכה מישהו שיקשיב לך ויחבק אותך, ונעמה הנהנה ואמרה כן, זה נכון, ורונית הרגישה שלפחות הדור הבא יגדל רגיש ומחובר לעצמו וטפחה לעצמה בקטנה על ולמרות שלנעמה לקח זמן לעבור ממנו הלאה, עדיין היה ברור לרונית שזה הדבר הנכון לעשות.

כל זה הפך להיות מאוד מפתיע אחרי כמה זמן, כשנעמה התקשרה ואמרה אמא, אנחנו רוצים לקפוץ. מי זה אנחנו, שאלה רונית, ונעמה אמרה – אני יוצאת עם שמעון מרמלשטיין, את יודעת מי זה, המצחיק הזה שהייתי תקועה עליו? ורונית אמרה כן כן, למרות שלא זכרה את הקטע עם המצחיק. ומיד אחרי השיחה עם נעמה היא התקשרה ליצחק ואמרה לו בוא מהר, נעמה מביאה חבר הביתה, ויצחק המהם לעצמו בטלפון את שעות העבודה שלו היום ומה יש לו לעשות ואחר כך אמר טוב, אני בא. מה יש לאכול?

הם ישבו בסלון ועשו את עצמם עושים דברים חשובים כשנעמה נכנסה עם בחור ממושקף נמוך ורזה וחייכן עם כיפה קצת גדולה מדי, ונעמה אמרה אבא ואמא, זה שמעון, ושמעון אמר שלום, אני שמעון, ורונית חייכה ואמרה אני רונית וזה יצחק, ויצחק חייך ואמר שלום, ולשנייה היה איזה רגע שלאף אחד לא ברור בו מה הוא צריך לעשות, אם להציע להשאר או שהזוג רוצה להיות לבד או מה, ואז נעמה לקחה אחריות ואמרה טוב, אנחנו הולכים להכין לעצמינו משהו, ויצחק אמר 'תכינו גם בשבילנו' וחייך כאילו זו הבדיחה הכי מצחיקה בעולם.

רונית רצתה להזעיף לו פנים אבל שמעון אמר 'זה לא שאנחנו באמת יודעים לבשל, אנחנו סתם הולכים למטבח כדי לפורר את המבוכה', והוא ויצחק צחקו קצת ביחד, ובאותו רגע היה ברור לרונית שנעמה לא צריכה לצאת עם הבחור הזה, גם כי הבת שלה יודעת לבשל וגם כי הוא הרגיש לה ציני פתאום, ואלה הכי מסוכנים שיש, והיא הלכה אחריו למטבח והתיישבה מולו וניסתה להבין מאיפה הוא ומה הוא בדיוק וגם זה שהוא אחיין של מרלמשטיין מחורב לא שינה את דעתה.

וזה מה שהיא אמרה ליצחק בערב. הם ישבו במיטה וראו ביחד בית הקלפים ופתאום היא עצרה את פרנק אנדרווד באמצע הנאום חוצב הלהבות ואמרה לו יצחקי, אני מרגישה שנעמה צריכה להפסיק לצאת עם הבחור הזה. ויצחק אמר אבל למה, הוא מצחיק. ורונית אמרה הוא לא מצחיק, הוא ציני, וזה לא אותו דבר. ויצחק אמר אני לא מבין מה הבעיה פה, הוא נראה חכם וירוויח כסף והם יהיו מאושרים.

ורונית אמרה אתה לא מבין שלהיות ציני זה בעיה, ולפעמים אנשים צריכים יותר מאשר מישהו שירוויח כסף, ויצחק אמר לא, אני עדיין לא מבין את הבעיה. ורונית אמרה זו בדיוק הבעיה, שהכל תמיד ברור לך ואתה לא מבין את הבעיה, ופתאום לא היה לה כח לשיחה הזאת וזה מה שהיא אמרה ליצחק, ויצחק אמר טוב, אז נמשיך לראות בית הקלפים? ורונית אמרה כן והם סיימו את הפרק והסתובבו כל אחד לצד השני והלכו לישון.

והיה יכול להיות נחמד אם זה היה מסתיים בזה, אבל יצחק לא ויתר והוא תופף לה על הכתף ואחר כך לחשש לה באוזן ונישק אותה על הלחי ודגדג אותה עד שהיא לא יכלה יותר להעמיד פני ישנה ונכנעה והסתובבה אליו מצחקקת מהדגדוגים, והוא חיבק אותה ולחש לה באוזן רוניתי שלי אני כאן והכל יהיה בסדר. גם אם הם יתחתנו וגם אם לא – הכל יהיה בסדר, תאמיני לי, אני יודע. ובאותו רגע כשהייתה חבוקה בזרועותיו היא האמינה לו שהכל בטוח ושהוא יודע על מה הוא מדבר, ורק אחרי שהוא הסתובב ונרדם והנחירות השקטות אך הבטוחות שלו החלו לעלות למעלה, באיזו מונוטוניות מרגיעה, היא לא ידעה בוודאות אם להאמין לו שיהיה בסדר זה אכן הדבר הנכון לעשות.

ח.

הרב דוד ונטורה לימד כבר חמש עשרה שנה בישיבת הדרת פנים ולפני זה למד עשר שנים בישיבת הדרת פנים ובאופן כללי ניתן להגיד שהיו נהירים לו שבילי הש"ס כשבילים המובילים מבית המדרש לחדר האוכל. הוא לימד באופן קבוע את שיעור ה' ונתן עצות בזוגיות לאברכים, כמו למשל 'תלמדו ביחד איזה משהו באופן קבוע' או נניח 'תנגנו לנשותיכם שיר בבוקר' או 'תכינו להן ארוחת ערב ותקשיבו למה שהן מספרות'.

הוא נתן גם טיפים לדייטים לבחורים שיוצאים עם בחורות כמו למשל 'תקשיבו למה שהן אומרות ותסתכלו עליהן' ואפילו מדי פעם יעץ בצורה חד משמעית להפרד או להתחתן הכל לפי הבחור שבא להתייעץ. לנועם הוא ייעץ להתחתן ולאורי ייעץ להיפרד ולשמעון מרמלשטיין הוא לא ייעץ דבר כי שמעון מרמלשטיין הוא לא טיפוס שבא להתייעץ.

ופעם אחת הוא העביר לתלמידים שיעור על עבודה מיראה ועבודה מאהבה וחיים נחמן משיעור ה' הצביע ואמר אבל כבוד הרב, מה זאת אהבה. כמה תלמידים צחקקו וכמה תלמידים גחכו והרב דודי נאנח אנחה עמוקה ואמר, אהבה, חיים נחמן, אהבה זה התחושה היסודית בנפש שאתה רוצה לעשות טוב למישהו אחר.

ובעיקרון הוא האמין אמונה תמימה בהגדרה הזאת אבל לפעמים הייתה לו איזו תחושה שזה לא כזה מדויק. הנה למשל אתמול התקשר אליו נועם ואמר הרב דודי, אפשר להתייעץ איתך, והרב דודי אמר בטח, בטח, מתי תרצה, ונועם אמר אם אפשר אז עכשיו בבקשה, והרב דודי אמר זה דחוף לרגע הזה? כי יש לי ילדים להשכיב, ונועם אמר אפשר אחרי הילדים? והרב דודי זכר שרחלי אשתו הולכת בדרך כלל בשעה הזאת להליכה עם קבוצת ההליכה שלה ולכן אמר בטח, בטח אפשר. רוצה לבוא אלי, נדבר על קפה וכמה עוגיות? ונועם אמר בסדר גמור.

ונועם הגיע בסביבות עשר בלילה והתיישב ושאל אם מותר לנסוע לחוץ לארץ לצורך שלום בית. מה פירוש לצורך שלום בית, שאל הרב דודי, ונועם הסביר שבעיקרון הוא לא רוצה לנסוע לחוץ לארץ וגם אין להם כסף לנסוע לחוץ לארץ אבל אשתו שתחיה נכנס לה, מי יודע, נכנס לה איזה ג'וק שהם צריכים לנסוע לירח דבש באיטליה ואם לא יסעו עכשיו לא יסעו בכלל. והרב דודי העיר בצחוק שאין איזו מצווה לנסוע לירח דבש, ואין מצווה לעשות את זה באיטליה דווקא, ונועם חייך אבל היה ניכר שזה לא מצחיק אותו בכלל והוא מחייך רק כדי להעריך את המאמץ שהרב עושה כדי להתבדח. ובדיוק רחלי חזרה מהריצה והציצה לסלון והייתה נראית כולה מזיעה והרב דודי הנהן לה לשלום וחייך אליה, וסימן לה שהוא עכשיו עם תלמיד.

נועם לקח עוגיה והרב דודי אמר שבעיקרון אסור לצאת לחוץ לארץ אלא לשלשה דברים כמו שאומרת הגמרא וכולי, אבל האמת שהשתנו הטבעים ובתקופתינו העם נוסעים, ואפילו הרב שמעון נסע לחוץ לארץ לתקופה קצרה, ואם מדובר בשלום בית שאפילו מותר למחות עליו שם המפורש, בוודאי שמותר לנסוע אבל חשוב לזכור שמדובר בהוראת שעה ורק לצורך שלום בית וכן הלאה וכך הכביר במילים בענייני שלום בית ורק כשסיים את הנאום ונועם הודה לו ויצא, רק אז ראה שרחלי עדיין בבית והיא קוראת כתבות במחשב. והוא ניגש אליה לשאול למה היא לא הלכה להליכה, ואז היא התחילה לבכות.

הסתבר לו שאחרי תקופה ארוכה של דימומים וכולי, שהם לא מצליחים לספור שבעה נקיים ברצף וכבר אבד לו החשבון לגמרי, הגיע היום ערב הטבילה שלה. אבל חשבתי שזה מחר, הוא אמר, והיא אמרה למה שיהיה מחר למה שיהיה מחר, והוא אמר אבל רחלי, חמודה, למה לא אמרת כלום, ורחלי אמרה כי לא רציתי ליצור ציפיות, והרב דודי אמר נו, מילא, ומה עכשיו, את באה למיטה? והיא אמרה עכשיו לא, אני כבר שעתיים יושבת פה מחכה שתסיימו לדבר ונמאס לי וכבר מאוחר מדי ומה זה שווה. ולמה לא ירדת למטה להגיד לי, הוא אמר, והיא אמרה מה הייתי אומרת לך, איך הייתי מגרשת אותו, ובכלל התלמידים שלך יותר חשובים לך ממני, ושוב חזרה לבכות.

והרב דודי לא ידע מה לעשות. הוא ניסה לחבק אותה והיא דחתה אותו וניסה להביא לה גלידה והיא משכה בכתפיים והוא ניסה להתנצל שוב והיא לא הגיבה, ובסוף הוא פשוט נכנס למיטה ואחרי שעה של תחנונים ללא מענה הוא התהפך לצד השני ונרדם. ובבוקר הוא קם מוקדם והלך לתפילה וחזר והיא כבר הלכה לעבודה והוא השאיר לה מכתב התנצלות והלך לישיבה, ועדיין כל הבוקר היא לא עונה לו לאסמסים ובכן מה הפלא שחיים נחמן שואל אותו מה זו אהבה והוא נאנח.

ולמרות שאמר לחיים נחמן משהו אחר, מה שהיה נראה לו בעצם, בעיצומו של שיעור באורות הקודש, זה שאהבה היא לא שאתה רוצה לעשות טוב למישהו אחר או למישהי אחרת, אלא שאיכשהו התגלגלו הדברים ומצאת את עצמך הולך את החיים עם אלוקים או עם רחלי, ואהבה זו נשיכת השפתיים והנשיאה בעול למרות שלפעמים זה מרגיש קצת קשה מדי. בכל מקרה זה לא משהו שאומרים לבחורים בשיעור ה' לפני שהתחתנו, וגם לא אחרי שהתחתנו, וגם לא בכלל. עדיף כבר להגיד להם שאהבה זה ששני אנשים רוצים לעשות טוב זה לזה, ואם יתמזל מזלם והם יתחתנו עם מישהי נורמלית, אולי זה גם יהיה נכון.

מודעות פרסומת

16 Responses to “גלידה (פרק 2)”


  1. 3 רוני 7 באוגוסט 2016 בשעה 18:48

    רגע, רגע, אני באמצע.
    מזל שהיא לא התחתנה עם מיכאל גונן, זה היה שובר את עמוס עוז!

  2. 5 רוני 7 באוגוסט 2016 בשעה 18:52

    מה זאת אהבה, שאל חיים נחמן. אין, אין.

  3. 6 יוכבד 8 באוגוסט 2016 בשעה 13:19

    אתה כותב מדהים.
    מה היא אהבה? אולי לא רק נשיאה משותפת בעול , אולי משהו יותר קרוב לאושר ואולי זה קורה לא רק למי שהתחתן עם מישהו/י נורמלי/ת.

  4. 8 צהלי לנגה 19 במאי 2017 בשעה 0:55

    שמע שאני חייבת לקום מחר בשש בבוקר ואין לי מושג איך אני יעשה את זה כי עד עכשיו אני לא מפסיקה לקרוא את הסיפורים גלידה שלך. במילה אחת תודה


  1. 1 גלידה (3) | הכריכה האחורית טראקבאק על 11 באוגוסט 2016 בשעה 18:08
  2. 2 גלידה (פרק 5) | הכריכה האחורית טראקבאק על 20 באוקטובר 2016 בשעה 9:02
  3. 3 גלידה (6) | הכריכה האחורית טראקבאק על 18 בנובמבר 2016 בשעה 15:01
  4. 4 גלידה (7) | הכריכה האחורית טראקבאק על 2 בדצמבר 2016 בשעה 0:05
  5. 5 גלידה (8) | הכריכה האחורית טראקבאק על 22 בדצמבר 2016 בשעה 17:45
  6. 6 גלידה (9) | הכריכה האחורית טראקבאק על 9 בפברואר 2017 בשעה 22:18
  7. 7 גלידה (10) | הכריכה האחורית טראקבאק על 5 במרץ 2017 בשעה 12:45

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 455 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: