הבעיה עם חיות פלא קסומות

הבעיה בחיות פלא קסומות היא לא הקסם, הו לא. כל מי שעבר אי פעם בהצלחה את הקורס 'חיות פלא קסומות; תיאוריה ופרקטיקה' (2 נ"ז) יודע היטב מה עושים עם הקסם. פרופסור גיתאי ז"ל היה נוהג להגיד, 'קסם הוא כמו צמר גפן מתוק, תניף מקל עץ פשוט והכל יתפס בו', ולמרות שזה כמובן לא נכון, עדיין יש בזה מן האמת. גם ה'פלא' לא עושה בעיה מיוחדת, זה כמו 'פרא' רק עם למ"ד באמצע. לא, הבעיה היא ה'חיות'. וביתר דיוק, החייתיות: אי אפשר לסמוך עליהן, על החיות האלה. הטבע גובר אצלם על ההיגיון. ובעוד יותר דיוק, כלב קטן, מדובלבל ומשיל שיערות, שהתייצב בכניסה לבית שלי בבוקר יום גשום אחד, בעודי מעשן מקטרת ומהרהר בנושאים חשובים מאין כמוהם, כגון הפילוסופיה של הקיום, בדידותי הקיומית וחיבתי לאכילה רגשית של עוגות שוקולד, תלה בי עיניים וביקש להיכנס. התעטשתי, כמובן. אני אלרגי לכלבים, אבל אחר כך פתחתי את הדלת. רק אנשים חסרי היגיון מכניסים כלבים רטובים הביתה, אבל אני, מה אעשה, לב רחום בקרבי.

מה יכולתי לעשות? זה היה יום גשום במיוחד בהמפסטיד, והכלב נראה היה כאילו הוא הגיע מרחוק. הוא היה נראה אומלל, ולכן כמובן שהצעתי לו מגבת מחוממת ומים חמימים. הוא לקק את המים והתגלגל על המגבת. שוב התעטשתי, אבל הכלבלב היה נראה כאילו רווח לו. הוא נח קצת על מרבד הכניסה ואחרי שהתאושש התחיל לנבוח עלי. מה אתה רוצה, אמרתי, למרות שידעתי היטב מה הוא רוצה. הוא המשיך לנבוח, ואחר כך גירד בדלת, ושוב נבח, ולבסוף התיישב על המרבד עם מבט כלבלבי בעיניים, היטה את ראשו והסתכל עלי. לא הייתה לי ברירה, הלא אתם מבינים. התעטפתי היטב במעיל, לקחתי את השרביט ויצאתי החוצה.

זה היה יום גשום בלונדון, שידעה לא מעט ימים גשומים מאז שהנרי, הידוע גם בכינוי 'זה שהעננים אוהבים אותו', החליט להתגורר ברחוב פליט. על כל פנים, הטיפות היכו בפנים שלי כשיצאתי. ניסיתי פעם ופעמיים את הקסם ההודף של ג'קסון (שכמובן לא עבד. לדעתי הוא לא עבד לאיש מעולם, כולל לג'קסון עצמה) וכמובן שהנזלת המטופשת שלי המשיכה לזלוג בלי הרף והכלבלב נבח עלי כאילו הוא עומד להתפוצץ ואז התחיל לרוץ לכיוון פארק המפסטיד הית'. אני אדם רחב וקצת מלא, וממילא קשה לי לרוץ בזריזות כשהגשם מכה בי, אבל עשיתי כל שיכולתי (לחש האדמה החמה של פארוק היה לעזר, למרבה התמיהה), ובסופו של דבר מצאתי את עצמי משוטט בין העצים הגדולים של הפארק ושמח על כך שהרגליים שלי יבשות.

אחרי כחמש דקות הליכה הכלבלב עצר ונבח כמשוגע, ואני נעצרתי לקנח את האף ולראות על מה הכלבלב נובח. ובכן, תארו לעצמכם; הכלבלב נבח על חור באדמה, ובחור ישבה לה בחורה צעירה, לבושה מחלצות צחורות, ובכתה בכי תמרורים. מיד נסוגותי לאחור. קודם כל, כל בר דעת יודע שלא יוצאים לגשם בבגד לבן, כי אז כל טיפת בוץ והנה, התלכלך הבגד. שנית, מה הסיכוי שאדם רווק, בוגר ובעל נכסים ישב לו בחדרו ויעשן, כשכלבלב בעל עיניים גדולות ידפק על דלתו ויוציא אותו החוצה, להציל עלמה רווקה ונאה במצוקה? הסיכוי אפסי. כל הסיפורים מספרים את זה, אמנם, אבל זה כי הסיפורים מטפחים אשליות, בעוד החיים האמיתיים אפרוריים ומלאי שתיקות נבוכות בבית הקפה שבקומה העליונה בחנות הספרים Waterstones. על כל פנים, הייתה כאן עלמה במצוקה ומכשף בוגר בית הכשפים יורק (דרגה שלישית). מה יכולתי לעשות?

ניגשתי לפתח הבור. האם את מכשפה? שאלתי. אני מה? צעקה העלמה. שאלתי, האם את מכשפה. לא, צעקה הנערה. אני ג'יין. יצאתי לסיבוב עם הכלב שלי ונפלתי. אתה יכול לעזור לי לצאת או להזעיק עזרה? השתכנעתי. קסם ההנפה של בות' היה נראה לי בוטה מדי לרגע הזה, ולכן השתמשתי בלחש שבאמצעותו אימי ז"ל נהגה להגיש סירים לשולחן. העלמה הצעירה התרוממה באלגנטיות מקרקעית הבור, הסתחררה סביב עצמה ואז ירדה ברכות יחסית על השביל הבוצי. היא נעמדה, מסוחררת, ואז התיישבה על הבוץ, מקללת קללות שאין לחזור עליהן. תראה מה עשית, היא אמרה. כל הבגדים שלי, הכל — כך אמרה והתעטשה. אה, את אלרגית גם, אמרתי, והיא אמרה מה? לא, טיפש, אני מצוננת. שעה וחצי אני בבור הזה כשהגשם מטפטף עלי.

כבריטי, כמכשף וכג'נטלמן, לא נותרה לי ברירה אלא להוביל את העלמה החסודה ואת הכלב שלה אלי הביתה. טיפסנו במדרגות, הושבתי אותה בסלון והבאתי לה מגבת חמה, ביסקוויטים מהחביבים עלי (היישר מהחנות של טווידלי בל'און סטריט) ותה חם לשתות. היא לגמה את התה, נאנחה, התרווחה והניחה נעליים בוציות על הספה שלי. אז אתה, איך שקוראים לה, מכשף, אה? כן, גבירתי, כך אמרתי. הכלב שלך ידע למי לפנות. ברור שהוא ידע למי לפנות, אמרה הגברת. זהו טובי. טובי יודע תמיד מה לעשות. היא קראה לו. טובי, היא אמרה, תראה לאדון את הטריקים שלך.

יכולתי להישבע שהכלב גלגל עיניים, אבל הוא התגלגל על הגב, הניף כפה קדימה, נבח שלש פעמים ואז, להפתעתי, דילג אל הפסנתר וביצע ביצוע מדויק ויפה מאין כמוהו לפתיחת 'סתיו' של ויואלדי. כאן כבר לא היה לי מקום לספק.
גבירתי, כך אמרתי, זהו הכלב שלך?
כן, היא אמרה.
ממתי הוא הכלב שלך, שאלתי, והיא אמרה, מה אני יודעת, מרקו הביא לי אותו לפני איזה שלש שנים.
שלש שנים! אמרתי, והוא הזדקן מאז?
לא, אמרה העלמה. הוא נראה ממש כמו בהתחלה. מרקו אמר שזה הגזע הזה, הם חכמים, לא מזדקנים, לא משילים שיערות, ממש כלב מושלם, אה?

סלחי לי, העלמה, אמרתי. יש רק זן אחד בעולם חי שלא מזדקן, ואלה בהחלט לא כלבים. במהרה שלפתי את השרביט, הנפתי אותו והבאתי ביצוע לכשף החילוף המפורסם של גאבארת', שאין ספק שהיה מזכה אותי במאה בקורס 'חילופים; מהמטאפורפוזות ועד גלגולי הנשמות' (4 נ"ז, הציון הנמוך ביותר שלי בתואר, לדאבוני). מה צר שפרופסור גאברת' לא היה שם כדי לראות! הכלב התרומם באוויר, התפוגג ובמקומו ניצבה עלמה צעירה אחרת, אדומת שיער ו, איך אגיד זאת בעדינות, לא־עד־הסוף־עטויה־מחצלות, שניגשה לעלמה שעל הספה ונתנה לה סטירה.

כיון שזהו בית מכובד, בזריזות הבאתי לה חלוק בית משובץ מהכניסה לבית ועצרתי את העלמות מלהתקוטט. מה קרה, אמרתי, מי את?

שלש שנים, אמרה אדומת השיער. שלש. פאקינג. שנים. ומה הבחורה הזו עושה? כלום. מתמזמזת עם מרקו שלה על הספה והולכת למסיבות. אפילו פסנתר לא היה בבית הזה. תגיד לי, זה הגיוני? זה סביר? בצער נאלצתי להודות שלא, זה לא סביר.
ג'יין המוכה ישבה על הספה, צמצמה עיניים ואמרה אה, אני יודעת מי את!
בטח שאת יודעת, אמרה אדומת השיער. אני אליזבת'. מרקו שלך הפך אותי לכלב ונתן לך במתנה.
את המופקרת (מובן שצינזרתי את המילה המקורית) שפלירטטה עם מרקו שלי! צווחה ג'יין.
לא, את, אמרה הבחורה בבוז. בכל אופן, לא אכפת לי. איזה אפס מצאת לך, שאלוהים ישמור.
ושוב הן החלו לריב.

בלית ברירה ביצעתי 'הפרד ומשול' קלאסי. בעזרת קצת אבקת ברדס־הנזיר שילחתי את ג'יין מהבית, ואת אליזבת' הושבתי על הספה.
מובן שאת פיה, אמרתי. למדתי ביורקשייר, אני יודע לזהות. את פיית פרא או פיית הבית?
אני מבינה שלא הצלחת במיוחד באותם לימודים ביורקשייר, אמרה אליזבת' בהתנשאות. אני לא פייה, אני מכשפת בית דרומית. ולא פלרטטתי עם המרקו שלה, ניסיתי לשכנע אותו ללמוד חליל רועים ולא ידעתי שהוא מכשף. הכל היה כישלון. הוא היה כישלון. היא הייתה כישלון. שלש שנים בתור כלב אפור מרוט היו לגמרי כישלון. לא היה שם פסנתר! תאר לעצמך. לא פסנתר לנגן עליו כשאיש לא רואה, לא מטבח גדול עם אח לשבת בה, לא מדרגות לחרוק בהן ולא צנצנת סוכריות ליקריץ לשמור עליה מלאה. סיוט!

אכן, הסכמתי. אבל אמרי לי, איך ידעת לאן ללכת?

אתה צוחק? אמרה אליזבת'. חצי שנה אני מתכננת את הסיפור הזה. טוב, אתה מכשף – כולם יודעים שאתה מכשף – כתוב לך על הכניסה לבית 'מכשף מוסמך, נא לא לנקוש אחרי ארבע', בחיי, והבעייה הייתה לשכנע את ג'יין לצאת בבגדים לבנים לסיבוב, ואז להפיל אותה, ואז לקרוא לך, ולגרום לך שתכניס אותה הביתה, ושתבקש ממני לעשות טריקים, וכל זה כדי שתבין. אני לא יכולה לעשות טריקים סתם כך בבית של מישהו אחר, אתה יודע, אני הלא מכשפת בית. רק שכעת אין לי בית, אמרה. היא לא תלתה בי עיניים מפצירות, אבל זה היה מובן כל כך מדבריה עד שלא עמדתי בזה.

כן, בוודאי שאת יכולה להישאר, אמרתי. זהו היה משפט חסר כל היגיון – כל אדם רווק ובעל נכסים יודע שהזמנה של מכשפת בית להישאר כמוה כהנחת טבעת מכושפת על האצבע – אבל הלא לב רחום בקרבי. לא אני האיש שישלח מכשפה להיות הומלסית. היא שמעה את ההזמנה שלי, ויכולתי להישבע ששמעתי אותה נובחת, אבל לא. היא חייכה. לעונג יהיה לי, מיסטר וונדוורת', אמרה, וכבר, בפרץ רוח השתלחה בבית, יישרה קמטים בסדינים, גיהצה את החולצות, העלתה אש באח ואמרה, עכשיו לך, מיסטר וונדרוורת', וקנה לי בבקשה שלשה שטיחים במרקס אנד ספנסר. אי אפשר להשאיר את הפרקט חשוף כך.

מה יכולתי לעשות? נטלתי את המעיל ויצאתי שוב אל הגשם. הקסם ההודף של ג'קסון עדיין לא עבד. הלכתי ברחוב בראש רטוב אך מורם, והרהרתי שוב בדבריו הנכונים חלקים אך מלאי החן של פרופסור גיתאי ז"ל. קסם, כך נהג להגיד, הוא כמו ארטיק שוקולד מוצלח. קצת תכנון מראש והיא יצמד גם למקל העץ הפשוט ביותר שנמצא בסביבה. מיהו מקל העץ בסיפור הזה, תהיתי לעצמי, אבל הנחתי למחשבה הזו. לא היה לי פנאי להתעסק בזוטות כגון הפילוסופיה של הקיום; היה עלי לקנות בזריזות שלשה שטיחים לפרקט העץ החשוף, ולהגיע בזמן לארוחת הצהריים.

______________________

(בעניין אחר לחלוטין: ביום ראשון הבא נתחיל בפרוייקט 'כתיבת ספר בתוך חודש', וביום שלישי הבא תתחיל במסגרת הסדנה האינטרנטית שלי סדרת כתיבת וקריאת פנטזיה. לחצו על הקישורים לפרטים נוספים)

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s