גלידה (12)

[הפרקים הקודמים כאן: אחדשנייםשלשארבעחמששששבעשמונהתשעעשראחד עשר]

לא.

אחרי שנועם ויסכה דינה אכלו אצל גלעד ונעמי, באיזו שבת אחת בתחילת החורף, גילה נועם שני דברים שלא נתנו לו מנוחה. האחד מהם היה הגילוי שגלעד איתן רואה מלאכים בפועל ממש ושהם מדברים איתו לא בחלום ולא בחזיון הלילה, והגילוי השני החשוב לא פחות היה המתכון לסלט חסה עם תפוחי עץ ואגוזי מלך, שאחרי שטעם אותו היה נדמה לו כאילו נפקחו עיניו ויראה כי עירום הוא וכי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים, ופתאום הבין בעצם את הפשט במאמר חז"ל 'עתיד אדם לתת את הדין על כל מה שראו עיניו ולא אכל'.

ולכן, מיד כשחזרו הביתה במוצאי שבת הוציא נועם את המצרכים מהמקרר וניסה לשחזר את המתכון המדויק על פי הזיכרון ועל פי הטעם, מיונז מכאן וחרדל מכאן. הוא ידע שאין דעתה של יסכה דינה נוחה מכל זה, ובאמת כשהתבונן בה ראה את יסכה דינה יושבת על הספה ומחטטת באתר סדרות אונליין מחפשת משהו לראות, והוא ראה איך היא מביטה בו בזווית העין ורואה אותו מכרכר כאחד הריקים מול קערית פלסטיק עם רוטב, אבל טעם הסלט היה בפיו והוא אזר כוחו כארי ולא התבייש מהמלעיגים עליו בעבודת ה'.

ואחר כך בערב כשישבו לאכול מלווה מלכה מול פרק של האוס או של הומלנד, אמרה לו יסכה דינה אז מה, התחלת לבשל? ונועם ידע שמאחורי השאלה התמימה לכאורה עומדת כוונה נסתרת אבל הוא לא ידע אם להתחיל לשאול למה היא שואלת 'אז מה' ולמה 'התחלת' וכן על זו הדרך, ולכן רק בלע את הסלט ואת הלחם שהיה בפיו ואמר לה שזה לא כל כך חדש, ויסכה דינה אמרה, מה זאת אומרת? ונועם הסביר איך איטליה פתחה את עיניו לראות את נפלאות הבריאה וכולי וכולי, כמו שיסכה דינה קיוותה בעצמה, ובקיצור אמר שהוא, בפשטות, התחיל לשים לב שיש אוכל טוב יותר ואוכל טוב פחות, ובעוונותיו הוא מעדיף לאכול אוכל טוב יותר, וזהו.

ואחרי שסיים להסביר הוא ראה את יסכה דינה מחזיקה את הפנים שלה בין הידיים וקצת בוכה, ומתאפקת מאוד שלא לומר כלום, והוא ניסה לדבר איתה ולשאול אותה מה קרה, אבל היה קשה מאוד לדבר עם יסכה דינה כשהיא מזועזעת וכל זה, והוא ידע שגלגל סובב בעולם ולכן ככל הנראה בעוד כך כך ימים לתקופת השנה יקרא לו הרב דודי וישאל אותו מה קורה, ויגיד שעוף השמיים הוליך את הקול וסיפר שאברכי הישיבה התחילו לאפות עוגות ולבשל עוף לא עלינו, או משהו כזה, ואם יש פה עניין לענות בו, וכדי להקדים את המאוחר אמר נועם ליסכה דינה ש'כל זמן שחסר עוד אף שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת שלא יצא אל הפועל עוד יש חובה על מלאכת המחשבת להוציאו', כלומר שהרב קוק חושב שצריך לבשל וליצור, והוא חשב שהציטוט הזה ישכנע אותה אבל כשראה אותה מתבוננת בו מבין אצבעות הידיים בעיניים טרוטות, נאנח בעמקי לבבו והניח שלא היה די בכך.

למחרת בבוקר הם קמו ואכלו ביחד ארוחת בוקר לחם עם טחינה וביצה קשה, והיא חייכה אליו. לכן חשב נועם שזוהי עת רצון לשאול מה קרה אתמול, אבל אחרי ששאל התכרכמו פניה של יסכה דינה והיא אמרה 'גלעד של נעמי רואה מלאכים ואתה מבשל לי עוגות שמרים?' ונועם סוף סוף הבין. הוא חשב שזה היה טיעון טוב לו היה גם הוא יכול לראות מלאכים או לו היו עוגות השמרים שלו טעימות קצת פחות, אבל אחרי שהביא לפינת הקפה כמה שאריות מהעוגות וראה את בני הישיבה לוקקים את אצבעותיהם, ידע היטב שזו לא טענה מספיק טובה ולכן רק אמר לה הכל בסדר, יסכה דינה, אל תבכי, ורצה לחבק אותה אבל הם היו אסורים, והוא ניסה לדבר איתה עוד אבל היא לקחה את התיק והלכה לבית הספר, ונועם ישב שם מבולבל ורק השתבח קצת בעצמו שהתחתן עם מישהי שרוצה שבעלה יהיה צדיק, ואמר לעצמו שכל המריבות הן רק זעזועי הנפש מצד רגשי אהבה הטבעית.

והוא הלך אחר כך לסדר הבוקר טרוד במלאכתו והביא קצת עוגיות לחבר'ה, ובסדר היה מרוכז עד שאפילו אמיתי טפח לו פעם ופעמיים על שכמו ואמר הייתי מפשיל את שולי גלימתי ורץ אחריך, ובכל זאת הטריד אותו משהו, והוא חיכה שהרב דודי יצא לפינת הקפה וכשראה אותו יוצא מיד אמר לאמיתי מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא, והלך גם הוא לפינת הקפה ושתה קצת טסטרצ'ויס עם הרבה חלב ועם עוגיות מהבית, וכשראה את הרב דודי מגיע מהשירותים אמר לו הרב, אפשר לשאול אותך משהו? והרב דודי אמר כן, ונועם אמר הרב, יש מלאכים באמת? והרב דודי היה מבולבל קצת ואמר שכן, והדגים מסדום ומעמורה ומהרמב"ם ומהגר"א, ונועם אמר אבל באמת, במציאות, יש מלאכים? והרב דודי אמר זה לא שאנחנו רואים מלאכים, נכון? והיה ברור שהוא לא ממש מתעניין בשאלה הפילוסופית הזו.

ובכל זאת הוא לא ויתר וחיכה לרב דודי במקום וסימן לאמיתי שיחכה קצת ושילמד את השו"ע בינתיים, וכשהרב דודי הגיע הוא הציק לו ממש ואמר הרב דודי, אני מצטער שאני מפריע אבל אני באמת באמת צריך תשובה. והרב דודי אמר בחיוך, מה הדחיפות, אתה רואה מלאכים? ונועם אמר לא, אבל חבר שלי רואה. וראה שהרב דודי מבין שאי אפשר לדחות אותו בקנה ולכן אמר לו תראה, נועם, אנחנו צריכים להתחזק בלימוד ולהבין מתוך התורה איך אנחנו צריכים לחיות, ונועם אמר זה כמו שהאישה לא מדברת וצריך לנחש על מה היא כועסת? והרב דודי אמר נכון, ונועם אמר אבל אני יכול לדבר איתה ולהבין, והרב דודי אמר נו, לו רק זה היה כזה פשוט, ופתח את הגמרא לאות שהשיחה נגמרה ונועם חזר לחברותא ומצא את אמיתי שלא הקשיב לו כלל ועיקר והתקדם כבר בשיטות הראשונים כמה מהלכים קדימה.

ואחרי כל זה לא ידע נועם מה לעשות, כי אם יש מלאכים יופיעו מיד ואם אין מלאכים אז מה יסכה דינה רוצה ממנו, ובאמת הוא קינא קצת בגלעד אבל לא הבין מה פתאום מפריע ליסכה דינה שהוא מבשל, אדרבה, מקל עליה בעבודות הבית ונותן לה זמן להתקדם קצת בסדרות שהיא רואה או בבדיקת מבחנים או בטלפונים לחברות. ומכיון שלא ידע מה לעשות הוא חזר הביתה אחרי סדר בוקר כשהוא רעב ורצה להכין משהו לאכול, אבל נזכר שיסכה דינה מעדיפה שהוא ילמד דף יומי ולא יבשל משהו לאכול, ואכן יסכה דינה חזרה הביתה מבית הספר והכינה מרק עדשים (קצת מלוח מדי לטעמו) לארוחת ערב והם היו מאושרים עד מאוד.

וכך עברו להם אי אלו ימים תלויים על חוט השערה שכזה, שבהם נועם נזהר שלא לעצבן את יסכה דינה ויסכה דינה הייתה בימים האלה בחודש ואולי זה מסביר כמה דברים, עד שיום אחד בערב הטבילה חזר נועם הביתה אחרי סדר ערב והיה דעתו פזורה עליו לפי שלמד תורה הרבה ולפי שהיה זה ערב הטבילה, וכדרך אדם שדעתו פזורה עליו והוא צריך להכין משהו, הכין חזה עוף בלימון כבוש ואורז עם דלעת ערמונים ושעועית בשומשום ללקק את האצבעות, והתיישב לאכול משהו וכשיסכה דינה חזרה מהעבודה היא ראתה את האוכל והפנים שלה היו מבולבלות קצת, והיא אכלה בתיאבון ועם ייסורי מצפון, ואמרה תודה נועם על האוכל הטעים אבל היה ניכר בה שהיא מעדיפה שהאוכל לא יהיה טעים, והתקלחה ולקחה את התיק במהירות ואמרה 'אני יוצאת', ונועם שמח ועמד ושטף כלים וחיכה שהיא תחזור.

ויסכה דינה חזרה לא אחרי רבע שעה ולא אחרי חצי, ורק אחרי שעברה שעה ועוד קצת היא התפרצה הביתה והתיישבה על הכורסה שמאחוריו ואמרה לו נועם, כך היא אמרה לו, אנחנו צריכים לדבר.

לב.

יסכה דינה לא חשבה שהיא תרצה להתגרש בחיים האלה. כלומר לא רק שהיא חשבה על זה והחליטה שלא, אלא שהיא אפילו לא העלתה בדעתה שזו אופציה, להתגרש. ההורים שלה חיו ביחד שלושים שנה ועל פי כל הסימנים בעולם הם תכננו להמשיך ביחד לנצח, שותים ביחד נס-קפה עם עוגת תפוחים בכל בוקר לפני העבודה ועושים הליכות בערב על כביש המעטפת שמקיף את היישוב והולכים לצימר בהושעיה או במצפה נטופה (כדי שיהיה מניין) פעם בשנה לשלשה ימים, רק הם ועיתון הארץ עטוף שקונים בצרכניה במיוחד. ובעקבותיהם היא תכננה בית של דתיים כמו שצריך, עם ארון ספרים וספה עם כריות צבעוניות וקצת גמילות חסדים וקצת בני עקיבא ודף יומי בבית הכנסת המקומי. בית שמתחיל בגיל עשרים ושלש וממשיך לנצח, וזה היה נראה לה מתכון טוב לאושר.

ובאמת לפני שהיא יצאה עם נעם היא יצאה עם יואל שהגיע לפגישות עם מכנסיים קצרים ואחר כך הלך לטיול גדול בדרום אמריקה, והוא היה הבחור הכי אטרקטיבי שהיא יצאה איתו אי פעם אבל אחרי שבועיים היא אמרה לו לא, כי עם כל הכבוד למכנסיים הקצרים, היא רוצה משהו קצת יותר מאופס ונורמלי. והיא יצאה עם שמעון מרמלשטיין, שהסתכל הצידה כשהיא דיברה איתו ואחר כך הלך ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה ובאופן כללי היה קצת מוזר, ואחר כך סוף כל סוף היא יצאה עם נעם. ונעם היה טיפוס נורמלי בהחלט, מנגן בגיטרה שלמה ארצי וניגונים ולומד תורה ברצינות, והוא מעולם לא העלה בדעתו לצאת לראות את המצ'ו פיצ'ו, והוא היה כל כך נורמלי ונכון עד שהלב שלה התיישב במקומו.

וכשההורים שלה שאלו אותה אם היא מאוהבת, היא אמרה כן, בטח, אבל עמוק עמוק בתוך תוכה היא זכרה את הפעולת ערב שבת ההיא בבני עקיבא כשנתנאל המדריך, שהיה קצת מלא וקצת חכם מדי, לימד אותם ספר בשם אמנות האהבה ואמר להם שיש התאהבות ויש אהבה, והתאהבות היא התלהבות ראשונית חסרת מעצורים שגורמת לאנשים להתרגש ולעשות דברים שהם לא רגילים להם אבל (כך אמר אריך פרום שהיה פסיכולוג) הרגש הרצוי הוא אהבה שהיא, כך אמר נתנאל ולרגע היה נראה שהוא לא שם, היא מין אושר מיושב כזה שממלא את הלב עד גדותיו, ואחרי שנה וחצי הוא התחתן עם רחלי הקומונרית וזה לימד את כולם הרבה.

וכשההורים של יסכה דינה שאלו אותה אם היא מאוהבת בנעם היא אמרה כן, בטח, אבל בתוך בתוך חשבה שהיא לא מאוהבת, היא רק אוהבת. ושזה בסדר, כי ככה אריך פרום אמר. וכשהם החליטו להתחתן היא התרגשה נורא, אבל עמוק עמוק, בתוך תוכה, עד לרגע האחרון היא לא ידעה אם היא צריכה באופן חד משמעי להתחתן איתו, או לא.

בחצי השנה הראשונה היא הייתה מאושרת רק מעצם העובדה שיש לה בעל, ושיש לה בית דירת שני חדרים צנועה בשיכון, עם וילונות ומפות פרחוניות ועוגת שמרים, עד שהיא לא התעמקה יותר מדי בשאלות כמו 'מה נעם רוצה לעשות בחיים' או על מה הם יכולים לדבר ביניהם. והאוכל הפשוט שלהם היה טעים לה, והיחסים היו לה טובים ונעימים, והכל היה טוב. אחר כך היה את כל הסיפור ההוא עם הגלידה באיטליה, ובינתיים עברו כך וכך מים בסלון, כמו שאבא שלה אוהב לומר. ומדי פעם, ככה, תוך כדי שהיא עומדת ליד השיש במטבח ולשה בצק, עלה לה לראש שאולי נעם לא היה הבחירה הנכונה להתחתן איתה.

היא כמובן דחקה את כל המחשבות האלה מהראש כי איך אפשר לחשוב ככה והרי הם נשואים ותכף שבת, אבל כמו שהכנת העוגות לשבת לא הפסיקה וכמו ששטיפת הרצפה לא הפסיקה, ככה גם המחשבות האלה לא הפסיקו.

והבעיה – הבעיה – הייתה שלא היה לה מושג למה, בעצם. הוא היה חמוד והוא ניגן לה שירים וקנה לה פרחים בצבע ורוד כמו שהיא אוהבת, והוא רקד עם המטאטא לפני שבת ואמר דברי תורה יפים בארוחות המשפחתיות והוא למד לבשל כל כך טוב עד שאפילו אמא שלה, שלא ידועה במחמאות האלגנטיות שלה, אכלה אצלם פעם בשבת ואמרה לו 'אני מקווה שאתה לומד טוב כמו שאתה יודע לבשל טוב', ויסכה דינה צחקקה ואמרה 'אמא, מה זו המחמאה הזו', אבל בתוך תוכה שמחה בזה שהאיש שלה מקבל מחמאות, ולמרות כל זאת, זה עדיין לא היה זה ומשהו לא בדיוק עבד.

זה גרם לה להיות מרוחקת מנעם, והיא התאמצה שלא להיות מרוחקת אבל הרגישה שמרגישים שהיא מתאמצת, וזה ערער אותה עם הכיתה שלה בבית הספר וגרם לה להוציא שם יותר אנרגיות ולחזור לנעם עייפה יותר וחסרת כח, ולא היה לה כח לדבר איתו על הדברים הפשוטים ולא היה לה כח להתעניין בו והיא ידעה שהיא מתנהגת אליו באופן נבזי קצת, ושהיא עושה רע לזוגיות שלהם עם המחשבות האלה, והיא לא ידעה מה לעשות וכל זה אכל אותה מבפנים.

היא לא יכלה להגיד את זה לנעם, כי מה היא תגיד, 'תשמע אני קצת לא בטוחה בנישואין שלנו אבל אני לא יודעת למה ומה צריך לשפר'? אי אפשר להגיד את זה. זה היה מערער אותו לגמרי. והיא לא יכלה להגיד את זה למישהו אחר, כי לכל אחת מהחברות הכי טובות שלה היו את הצרות שלה, נעמי עם המלאכים האלה של גלעד ושלומית עם הבן הקטן שלה שנולד עם בעיה רפואית, וההורים שלה לא היו מבינים בכלל על מה היא מדברת שזה לא בדיוק זה, והיא לא ידעה מה לעשות. ובינתיים נעם השתנה לגמרי מהקצה אל הקצה, התחיל לבשל ולראות סדרות, והיא חשבה שאולי הטיסה לאיטליה גרמה לו להתרחק מהדת רק שהוא מפחד ממנה ולכן לא אומר את זה, וזה גרם לה עוד יותר מצוקה. היא פחדה שהוא דתי מדי ופחדה שהוא לא מספיק דתי ובעיקר בעיקר רצתה שכל הסיפור הזה יגמר באיזושהי צורה ושיהיה אפשר להתחיל מחדש ולעשות את הכל טוב יותר.

ויום אחד בערב הטבילה שלה היא ידעה שהיא חוזרת לנעם שחושב שהכל בסדר, וכל היום בבית הספר היא רק חשבה איך היא חוזרת אליו והם אוהבים במיטה והוא לגמרי איתה אבל היא לא לגמרי איתו, וכבר לא יכלה לשאת את זה, ובלית ברירה היא התקשרה במהירות לרחלי ונטורה אשתו של הרב דודי ואמרה לה את זוכרת שקבענו להיום? למרות שהן לא קבעו דבר, ורחלי כנראה הבינה את המצוקה שלה כי היא אמרה כן, בטח, ומיד עוד לפני הטבילה היא רצה לבית של הרב דודי ורחלי והתיישבה על הספה ורחלי דחפה לה כוס שוקו חמה ליד ואמרה לה כן, אני מקשיבה, ויסכה דינה פשוט אמרה בנשימה אחת –

את זוכרת שיש לי חברה נעמי שהתחתנה עם גלעד בקיצור גלעד ההוא רואה מלאכים ונעמי מרגישה שהיא לא מבינה אותו בכלל לא יודעת מה עובר עליו הוא לא מדבר איתה על זה והיא מרגישה שהיא מקריבה את החיים שלה בשבילו וחושבת אולי להתגרש ואף אחד לא יודע מזה חוץ ממני ותגידי לי מה עושים מה עושים מה עושים

ורחלי הסתכלה עליה ונשמה עמוק ואמרה רגע, רגע, מה?

ויסכה דינה נשמה עמוק גם היא ושתתה שוקו ואמרה לאט ככה, יש לי חברה שנשואה למישהו שהתחיל פתאום לראות מלאכים, והיא לא הייתה בטוחה בו לפני החתונה ועכשיו עם המלאכים היא מרגישה יותר ויותר שהיא נשואה למישהו שהיא לא רוצה להיות נשואה לו, והיא לא מבינה אותו והוא לא מבין אותה, והיא לא מדברת על זה עם אף אחד וזה אוכל אותה, והיא מרגישה שהיא מקריבה את החיים שלה על המזבח הזה שנישואין זה קודש וחושבת אולי להתגרש, ואני לא יודעת מה לעשות.

והרב דודי הניח את הספר שהוא למד בו והזדקף בעניין, אבל רחלי סימנה לו ביד שלא ידבר והוא הנהן ולקח את הספר והלך, ואחרי שהוא הלך רחלי אמרה לה, יסכה דינה, הכל בסדר. ויסכה דינה אמרה מה זה אומר, הכל בסדר, ורחלי אמרה לה מה את חושבת, שכולם בטוחים בנישואין שלהם? מה פתאום. כולם מתלבטים. ויסכה דינה אמרה את בטוחה? ורחלי עצמה עיניים ואמרה טוב, לא כולם, אבל הרבה. ואני בטוחה, בוודאי שאני בטוחה. ויסכה דינה אמרה נו, אז מה עושים? ורחלי אמרה קודם כל, זה לא סיפור שלך. זה סיפור שלהם. דבר שני, שילכו לייעוץ זוגי. ודבר שלישי והכי חשוב, זוגיות היא לא החצי השני שלך ומי שמתאים לך בדיוק, אלא מין דבר שזוג בונה ביחד בגוף ובנפש. ואם מתמודדים עם קשיים זה בסדר, כי ככה זה נבנה.

ויסכה דינה הרגישה איך פתאום נופלת עליה מקלחת מהשמיים והיא אמרה טוב, תודה. וזה הכל? ורחלי אמרה כן, זה הכל. וחשבה קצת, ופתאום הייתה נראית עייפה נורא ואמרה ליסכה דינה, רק חשוב לזכור שגם גירושין הם לא סוף העולם, ואם זוג עושה לעצמו רע, זו גם אופציה שמותר לשקול. ויסכה דינה אמרה תודה, רחלי, ורחלי קמה ונתנה לה חיבוק, ויסכה דינה רצה מהר למקווה וברוך השם לא היה תור ומשם היא רצה רצה רצה הביתה והתפרצה לדלת ותפסה את נעם עומד שם ושוטף את הכלים שלה והיא התיישבה על הכורסה מאחוריו ואמרה לו נעם, אנחנו צריכים לדבר.

ונעם אמר טוב, יקירה, על מה, ואמר, גם אני רציתי לדבר איתך. ויסכה דינה אמרה טוב, אבל קודם אני, ואמרה תקשיב, נעם, אני רוצה שנלך לטיפול זוגי, ונעם אמר מה, למה, ויסכה דינה אמרה אני חושבת שזה יעשה לנו טוב, אתה לא חושב? ונעם חשב על זה רגע והמהם והתלבט בינו ובין עצמו ואמר טוב, אני איתך, לא נראה לי שזה מה שאנחנו צריכים אבל אסור לסרב לטיפול זוגי. ומרוב שמחה שנעם לא עשה צרות עם כל זה היא קמה וחיבקה אותו, והוא חיבק אותה, והם התחבקו כמו ששבועיים מתנקזים לרגע אחד בערב, וברגע הזה יסכה דינה חשבה לעצמה שהנה הנה זה האיש איתו היא התחתנה ושכל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ומשהו בה נמשך ונדלק והאיר.

ואחר כך הם היו במיטה ועשו דברים שבני זוג עושים והיה להם טוב, ואחרי כל זה הם התכרבלו בשמיכה הזוגית שאמא שלה התעקשה לקנות להם ואמרה לה 'בשביל מתי שמותר', ובחוץ היה קר ובפנים היה נעים, ויסכה דינה אמרה נעם, מה רצית להגיד לי מקודם, ונעם היסס קצת ואז אמר, אני רוצה להתחיל לבשל, ויסכה דינה אמרה אבל אתה כבר מבשל, ונעם אמר לא, אני מתכוון שאולי זה מה שאני רוצה לעשות בחיים, ויסכה דינה אמרה טוב, נדבר על זה מחר.

ונעם כנראה הרגיש שהיא לא הכי מרוצה מהנושא הזה כי הוא שאל תגידי, למה המקווה היום היה כל כך ארוך? ויסכה דינה סיפרה איך היה שם תור והיא חיכתה בחוץ ואיך הבלנית הייתה מישהי לא מוכרת וכן הלאה וכן הלאה, המון דברים שהיא המציאה במקום כדי להסביר למה זה לקח כל כך הרבה זמן, ונעם צחק במקומות הנכונים ודאג במקומות הנכונים, ויסכה דינה אמרה לעצמה שהנה הנה זו הפעם האחרונה שהיא לא אומרת את כל האמת, ומעכשיו הכל הולך להיות כמו שצריך.

מודעות פרסומת

1 Response to “גלידה (12)”


  1. 1 יאיר מעין 13 באוגוסט 2017 ב- 13:38

    קודם כל, הסיפורים יפיפיים, מרגיש כיף, עצוב, שמח ובעיקר אמיתי לקרוא אותם, גם כל הכבוד על הכנסת עניין מחלות הנפש, זה נושא כל כך מושתק וכל כך נפוץ ואני חושב שחשוב מאוד לדבר עליו.
    רציתי גם לשאול\להעיר, נראה שלרוב הדמויות יש עולם יהודי די שטחי ורדוד, כך אתה חושב שרוב שומרי המצוות חושבים? (השאלה אמיתית ואני מתנצל אם נשמעת בה מידת ביקורת כי זו לא הכוונה בכלל)


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 483 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: